White dress
חזרתי (: סליחה נעלמתי, אני מעלה עוד פרק.

ורד שחור-פרק 11

White dress 04/06/2014 924 צפיות 3 תגובות
חזרתי (: סליחה נעלמתי, אני מעלה עוד פרק.

נכנסתי לחדר שלי וחייכתי כשראיתי אותו,שוכב על המיטה בפישוט איברים.
התיישבתי לידו והבחנתי שהוא ישן,השיער שלי החליק לצד הימיני שלי והחלקתי אותו בחזרה לצד השמאלי.
הוא נראה כל כך יפה כשהוא ישן,עיניו היו עצומות ורגועות,הוא נראה כל כך לא מזיק כל כך לא סרקסטי,הוא נראה כמו החלאה של שטן ומלאך,יפיפה כל כך אך רע כל כך.
צחקקתי והעברתי את אצבעותיי הארוכות והחיוורות על הלסת שלו,"למה אתה כל כך מושלם?"
"לא יודע,נולדתי ככה" הוא ענה פתאום וחשף גומה קטנה,נרתעתי לאחור,"אתה לא ישן?"
הוא קם,פתאום הייתי מודעת לכך שהוא בלי חולצה."לא"
הטלתי את הראש לאחור וצחקתי,"נו באמת"
הוא צחק צחוק קטן בעצמו ונשכב חזרה,"את יודעת"
"מה אני יודעת?"
הוא התהפך על המיטה וסידר את שערו,"אני חושב…"
"אתה חושב…"
הוא קם להביט בעיני והתנשם,לרגע הוא באמת הפחיד אותי.
קמתי מהמיטה וניגשתי לארון,רציתי להחליף את הבגדים שלי לשמלה לילית לבנה.פניתי לשירותים והתלבשתי,כשחזרתי הוא קרא את אחד הספרים שקניתי.
"את באמת קוראת את החרא הזה?"
לקחתי ממנו את הספר והנחתי על השידה,"זה לא חרא"
"באמת?" הוא הרים גבה מושלמת אחת ושילב את זרועותיו מאחורי ראשו.
"באמת" עניתי.
הוא השתעל,התיישבתי לידו במיטה.הייתי כל כך עייפה פתאום.
"את קרה" אמר.
"באמת?אוי,לא ידעתי" נאנחתי.
"לא,אני רציני,את ממש קרה.את צריכה להתחמם".
הבטתי בו,"אבל-"
הוא קטע אותי ומשך אותי אליו וזרועותיו הקיפו את גופי,נשכבתי על חזהו החם והרגשתי את נשמותיו ואת הלב שלו.
"אלוהים" הוא נאנח והידק אותי אליו בחוזקה,"את כל כך קרה"
דמעה זלגה ממני והמשיכה לזלוג על חזהו.
"את בוכה?"
"לא"
הוא פשוט שתק וליטף את שערי,"למה את משקרת לי?"
עצמתי את עיני,"אני…לא משקרת לך"
"אני רואה את האף שלך מתארך"
גיחכתי,"תשמור את הבדיחות לליאו"
הוא עיקם את אפו,"אבוי לי"
צחקתי שוב,כל כך התגעגעתי לכולם,ההורים שלי בטח משתגעים.
"הייתי חייב לעשות את זה"אמר דיימון.
"את מה?" לא הבנתי.
"להציל אותך"
שתקתי,"אתה טועה,אתה רק סיכנת את עצמך ואת כל החבורה שלך"
"גם אלזה וריי סיכנו,אנחנו חייבים להציל בני אנוש שבצרה בגלל המין הדפוק שלנו.אבל את…סיפרתי לך.היית שונה כלומר שלא רציתי לטרוף אותך כמו כל בן-אדם אחר את…מיוחדת".
צחקתי,"לא אני לא"
"את כן"
"כולם מיוחדים"
"בדרך שלהם" הוא השלים אותי בקול צפצפני.
"אני לא נשמעת ככה" אמרתי.
הוא צחק,"הממ כן בטח"
"אני רעבה" אמרתי פתאום.
"גם אני" הוא אמר ושלף בקבוקון דם,הוא הגיש אותו לי.
"ומה יהיה איתך?"
"אני ארד יותר מאוחר לקחת,זה לא דחוף"
"תודה" אמרתי כשסיימתי לשתות,זרקתי אותו לפח הפרוותי שנח ליד המיטה.
"איך אתה הולך לכל מיני אתה יודע מסעדות,חנויות ומסתובב בעולם בני האדם בלי…אתה יודע,לטרוף אותם?"
הוא צחק,"ג'וש מזריק לי איזה משהו שמרגיע את החושים שלי"
"הו" הנהנתי.
"למה זה כל כך מדאיג אותך?"שאל.
"סתם"
הוא חייך והמשיך ללטף את שערי,הייתי כל כך עייפה.
עצמתי את עיני והקשבתי לקצב הלב שלו,לקצב הנשימות,לחזה שעולה ויורד,התחלתי להירדם.
"את יודעת"
"הממ…?"
"אני-" אבל היה מאוחר מידי כי אני נרדמתי.
קמתי שעה אחרי והוא היה שם,ידו עדיין על שערי והלחי שלי הייתה דביקה מכך שהייתה צמודה לחזה שלו,שפשפתי אותה,היה חושך.
"דיימון?" לחשתי.
הוא לא ענה,חייכתי ונשכבתי על חזהו שוב,"אתה לא תעבוד עליי אני יודעת שאתה לא יושן"
הוא לא ענה שוב.
"דיימון?"
אין מענה.
הרגשתי את נשימותיו על עורפי,הוא ישן,סידרתי את השיערות שנפלו לו על המצח.
"אני לא יושן" אמר לבסוף.
"אוף איתך!" כמעט צעקתי,הוא צחק.

למחרת בבוקר קמתי,דיימון כמובן,לא היה שם.
חייכתי וטלטלתי את הראש,הלכתי למקלחת והתקלחתי בסבון הורדים שלי.
יצאתי החוצה,מגבת דקה עוטפת את גופי,התחלתי להוריד אותה עד ששמעתי קול מאחוריי,"בוקר טוב"
צרחתי והסתובבתי במהירות,דיימון היה שם,חייך את החיוך החצי עקום שלו.
"מה…מה הבעיה שלך?!" צעקתי וסטרתי לו,סטירה שכמובן לא הזיזה אותו. הוא המשיך לחייך.
"קדימה יוצאים" אמר.
"לאן?" שאלתי.
הוא הסתובב ורק חייך,"להישאר פה ולהסתובב או לצאת?"
"אתה יודע,לפעמים אתה פשוט בלתי נסבל"
הוא קרץ קריצה קטנה וחייך,"אני באוטו"
"אבל לאן?"
אבל הוא כבר סגר את הדלת מאחוריו.
גלגלתי עיניים ונאנחתי,התלבשתי בשרותים ליתר ביטחון,גופייה אפורה,ג'ינס שחור ומגפיים שחורות. ירדתי למטה וראיתי את אלנה ומירדנה,"היי" הן אמרו.
"היי" חייכתי וחיבקתי אותן.
כשירדתי אמרתי לכולם בוקר טוב ויצאתי לעבר מכונית שחורה עם גג פתוח,דיימון ישב בתוכה עם משקפיים שחורות.
"מאיפה השגת את זה?" שאלתי כשהתקרבתי.
"מה זה משנה?" הוא חייך וסימן לי להיכנס.
"טוב…לאן נוסעים?" שאלתי.
"זה משנה?" הוא התניע והמכונית טסה קדימה במהירות.
"אלוהים ישמור!דיימון!תאט!"
אבל הוא לא האט,הגענו למסעדה.אבל מסעדה שהייתה מלאה בבני אדם.
"או.מיי.גוד. דיימון תשלוט בעצמך! חכה אני כבר מתקשרת לקרוליין"
הוא הוריד את ידי וחייך חצי חיוך עקום,"ג'וש הזריק לי מה שצריך.אני בסדר"
"הו" הנחתי את הטלפון חזרה לתוך התיק שלי ושתקתי.
הוא קפץ מהאוטו ופתח לי את הדלת,"אתה יודע יש דבר שנקרא דלת" אמרתי.
"אני יודע,אבל לשחק אותה ספיידרמן זה הרבה יותר מגניב".
גלגלתי עיניים,"שאלוהים ישמור אותך דיימון"
"אותך הוא צריך לשמור"
נכנסנו למסעדה והמלצרית ניגשה אלינו,דיימון קם ופשוט נישק אותה.ברצינות הוא פשוט קם מהכיסא ונישק אותה. המלצרית חייכה,הוא לחש לה משהו באוזן והיא הלכה.
"מה…זה היה?" שאלתי,במבט פליאה.
"סתם,מפגש ידידותי עם זרים" חייך והסיר את משקפיו.
"הו,כן,מפגש 'ידידותי' זה היה בהחלט רק ידידותי"
היא הביאה לנו את הארוחות ולדיימון כוס קולה גדולה עם לימון ופתק מחובר אליו.
"הו מספר הטלפון שלה" אמר,"נחמד"
הוא זרק אותו ואכל,"האוכל מעולה"
"אבל איו כמו אלנה ואלזה.הן מבשלות מצויין"
"גם לארה" ציינתי בזמן ששתיתי את הלימונדה שלי.
"גם היא" הוא צחק וסיים לאכול במהירות.
"את באה להסתובב?"
"ומה עם לשלם?"
"המלצרית כבר שילמה" הוא קרץ לה ומשך בידי,בקושי סיימתי לאכול.
נערה בלונדינית שחורת עור עברה לידנו,דיימון עצר והתחיל לנשק אותה.
עמדתי ללא ניע,אנשים עברו והביטו עליהם ואני עמדתי בצד ושילבתי ידיים,המשחק הזה התחיל להימאס עליי לגמרי.
הוא התנתק ממנה וחייך אלי,שאריות שפתון אדום היו על שפתיו,"זה היה טוב"
"כן…אני בטוחה שקרוליין תשמח לדעת"
הוא צחק והרכיב את משקפיו שוב,"גם אני בטוח"
נכנסנו לפיצוציה,"את רעבה-צמאה?"
"כן אני צמאה" אמרתי לבסוף,הוא קנה לי מים ופחדתי שהוא ינשק את המוכר המסכן.
"תודה" אמרתי ולגמתי לגימות ארוכות.
הוא הסתובב לחבורת בנות.רק לא שוב.
הוא התחיל לנשק אחת מהן,ואז חייך והתרחק.
"אני לא מבינה מה פשר התרגיל הזה"
הוא משך בכתפיו,"הנאה"
"אבל מה עם קרוליין"
הוא התעלם מהשאלה ומשך בידי,אני חושבת שג'וש לא הזריק לו מנה מספיק גדולה של משתק חושים או מה שזה לא יהיה.
בחורה בלונדינית עם עקבים ורודים וגדולים התקרבה עם חברה מטולטלת וצחקקה.
"היי…אתה כאילו נראה לי ממש שווה וחשבתי שאני רוצה אותך" אמרה הבלונדינית ונענעה את ריסיה המזויפים.
הוא הצמיד אותה אליו ואמר,"גם אני חושב"
היא צחקה וסימנה לחברה שלה ללכת,הם התחילו להתנשק ואז הוא לחש לה משהו,היא אמרה לו:"תצלצל אלי" והתרחקה בצחקוקים.
הבטתי בו ארוכות.
"מה?!"
"מה מה? היי תראו בת! בואו ננשק אותה!" הדגמתי לו איך שהוא חטף את הבחורה וצירפת אותה מול כולם.
"למה לא?" חייך.
"כי זה לא בסדר"
הוא חשף את שיניו הלבנות וניבים קטנים נגלו,"אני חושב דווקא שזה בסדר"
"טוב אני חוזרת"
"לא את לא" הוא המשיך לחייך ומשך את ידי.
נכנסנו לבר,דיימון הזמין איזה קוקטייל ובשבילי אבסינת',סוג של משקה שלא הכרתי.
לא נהגתי לשתות אבל בכל זאת שתיתי הפעם,אחרי כמה דקות הראש שלי הסתובב והייתה לי בחילה נוראית.
"אלוהים" שמתי את ידי על פי.
"בשביל מה הבאת אותי לפה?כדי לשכר אותי?"
דיימון רק הוביל אותי לשירותים ואיפשר לי להקיא,"לא,אבל חשבתי שיהיה נחמד שתהיה כהת חושים לפני שנגיעה ליעד האחרון".
"זה חתיכת משקה" אמרתי כשסיימתי להקיא,הכנסתי מסטיק מנטה לפה,העולם הסתובב. דיימון עזר לי לעמוד והושיב אותי באוטו.
הגענו לאגם יפיפה,וכשיצאנו נשכבתי על הדשא,הראש שלי המשיך לכאוב והרגשתי די נורא אבל הייתי די בסדר.יהיה לי חתיכת הנגאובר.
הוא נשכב לידי,"יפה פה נכון?"
"אני בטוחה שיש לידנו עכשיו אלפי בחורות וסתם רצית שאני אהיה שיכורה כדי שלא אשים לב שאתה מצרפת בחורות".
שמעתי את הצחוק שלו,"לא.זה בסדר גם אני לא מרגיש הכי נפלא" אמר ולגם מהוויסקי בידו.
"מאיפה השגת וויסקי?" שאלתי.
"קניתי,רוצה קצת?"
"לא תודה"
"את רוצה לחזור?"
"לא יודעת"
"כמה פעמים את רואה?"
אבל כבר בקושי שמעתי אותו,אני הקאתי שוב,שתיתי משהו והקאתי והקאתי והראש שלי הסתובב וראיתי את עצמי בתוך האגם אבל בחוץ והעצים זזו בצורה משונה.
"את חושבת שמשקה הזה קצת כבד מידי?" שמעתי את קולו של דיימון,ראיתי הרבה דם.
"וזה בשבילך" שמעתי את דיימון ורק ראיתי דם,"אלוהים דיימון מה אתה עושה?!" אני בעצמי לא הבנתי מה הוא עושה."אלין תירגעי אני-"
אבל הכל החשיך.

התעוררתי בחדר שלי לידו וכאב ראש פילח את ראשי,"או…"
הוא חייך,"זה רק הנגאובר קטן.זה יעבור"
"לא היינו באגם?"
"היינו עד שאיבדת את העשתונות שלך"
ניסיתי להיזכר אבל לא זכרתי כלום,רק תמונות.
"ראיתי כל כך הרבה דם" אמרתי לבסוף.
"כן,נתתי לך דם"
"מאיפה?" שאלתי.
"מעצמי"
"מה?!" כמעט צעקתי.
"כן" הוא הנהן.
"למה?"
"היית חייבת ולא היה איזה ספק דם בסביבה"
הבחנתי בחורים בידו הימנית,"סליחה" אמרתי.
הוא צחק,"זה בסדר"
"אני אלך לישון קצת" אמרתי והתרסקתי על חזהו.
"לכי לישון" שמעתי אותו אומר,הוא ליטף את שערי וזמזם שיר מוכר.
"אלין" שמעתי מישהו נכנס בדלת,ניקיטה.
"ניקיטה,אלין עכשיו לא מרגישה טוב אז אני מציע שתלך"
"אני נשאר" ניקיטה ליטף את ידי,דיימון נאנח והמשיך ללטף את שערי.
הרגשתי את פעימות ליבו ואת החזה החם שלו.
'דיימון'
'כן?'
אבל לפני שהספקתי לומר משהו,נפלתי לשינה ארוכה.


תגובות (3)

מש יש לו? מנשק כל בחורה שהוא רואה?
גם אני פחדתי על המוכר ;)
תמשיכייי!!!

04/06/2014 18:20

המשך!!
דחוף!!

04/06/2014 18:22

המשך דחוף!
אני שמה לב שמשולש אהבה מתפתח ;)
דיימון ואלין לנצח ;)

05/06/2014 15:20
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך