ורד שחור-פרק 3(ההרשמה נסגרה.רשימת שמות של יוצרי הדמויות למטה)

היינו ביער,אבל לא בחלקים שהכרתי.היינו מאוד עמוק ביער.
"היי אני לא יכולה לעמוד קצב שלכם!"צעקתי.
"בעיה שלך"אמרה קרוליין שרצה,תדמיינו את הבת הכי מהירה בבית הספר,רצה מרתון ומנצחת,ותוסיפו לזה מהירות ערפדית.
"בואי"אמר דיימון ומשך בידי כדי לזרז אותי.
"כל אחד לתפוס עץ,ליאו,בעמדה שלך ותשמור שאיירון לא יפריע.ג'וש,העץ הזה משמאל.דיימון,אתה איתי ואלין"היא עצרה לחשוב,"תתפסי על העץ הימני ותחכי לסימן"
"היא לא יכולה לעשות את זה לבד"אמר ג'וש.
"ג'וש,שמחה שהתנדבת"אמרה קרוליין.
"סליחה שדפקתי אותך"אמרתי לו.
"זה בסדר,ג'וש,תהיה עם קרוליין אני אשמור על הטירונית",אמר דיימון.
"רגע מה?סליחה אבל-"התחילה קרוליין להגיד אבל דיימון עצר אותה,"זה מה שאמרתי וזה מה שיהיה,יש מבין?"הוא הביט בה ארוכות,היא הסיטה את מבטה ואמרה:"אין מבין".
"קדימה חברים,אני שומע כמה חיות טעימות באות הנה,להסתדר"אמר ליאו ושפשף את ידיו.
כולם עלו על העצים.
"איך לעזאזל אני-"התחלתי לומר ודיימון קטע אותי בכך שמשך אותי איתו למעלה.
"אתה ממש בקטע של להשתיק בנות הא?"שאלתי אותו כשהתמקמתי בנוחות על אחד הענפים.
"כשהן חופרות במוח,אולי"חייך אלי.
"כנראה שאתה עומד להשתיק אותי הרבה"
הוא הנהן והביט בג'וש וקרוליין,כנראה חיכה לסימן.
ואז הגיחו שתי בנות,החושים הערפדיים החדשים שלי אפשרו לי לזהות אותן תוך שניות,הבנות שבחיים לא הייתי מצפה שיבואו הנה,אלה היו אלזה וריי.הבנות הכי שנואות עליי ביקום.שתי המתבודדות בבית הספר שהפיצו עלי שמועות ושנאו אותי.עם הזמן החזרתי להן שינאה ולפעמים גם קינאתי באלזה כי היא הייתה ממש שווה.
דיימון התחיל להשתגע,הוא הזיל ריר ועיניו התרחבו בצורה לא טבעית.
"דיימון?"הבטתי בו.
"אלין!"שמעתי את קרוליין צורחת.
אבל דיימון דחף אותי מהעץ והסתער על אלזה וריי.
הוא הזכיר לי את המפלצת ההיא,שתקפה אותי.
"דיימון!"
איירון,הסתער עליו ודחף אותו מהבנות,שהיו מפוחדות.
השיניים שלו היו ארוכות וחדות מתמיד.
"יש רק דרך אחת להציל את הבנות האלה"הנהן ג'וש.
"לא!מספיק ערפדה לא חוקית אחת"אמר ליאו.
דיימון עדיין ניסה לתקוף.
אלזה וריי הביטו בי בבהלה.
"צריך לשחרר אותן!"צעקתי.
ואז עוד מישהי הגיחה.היא הייתה מהירה ויפיפיה אך נמוכה וצנומה,בערך כמו ליאו.
"מירנדה"שמעתי את קרוליין.
"היי אחותי"היא אמרה,היא הייתה לבושה בגופייה חומה וג'ינס צבאיים ירוקות,חגורה עבה מעור,נעליים צבאיות,משקפי שמש שחורות על ראשה,שיער ארוך וגלי בצבע חום ושרשרת מלאה בשיניים של תנין כנראה.
"מה יש לנו פה?דיימון משתולל"היא אמרה וניגשה אליו.
"קרוליין תרסני את חבר שלך"מירנדה תפסה את סנטרו וציחקקה.
"צריך להפוך אותן לערפדות,אחרת דיימון ירדוף אחריהן ויהרוג אותן"צעק גו'ש.
מירנדה צקצקה בלשונה."עוד פעם סיבוכים עם החוק?לא הספיק לנו אחת?"שאלה והצביעה עליי.
"קדימה מירנדה אי אפשר לרסן אותו עוד הרבה זמן!"אמרה קרוליין שהחזיקה את דיימון עם איירון.
"נו טוב"מירנדה חתכה את עצמה וניגשה לבנות המפוחדות.
"תהיו חמודות,ותפתחו פה גדול,זה לא יהיה כואב,רק לא כל כך טעים"אמרה מירנדה והזרימה להן את הדם שלה לתוך פיהן,הן איבדו את ההכרה.
"עוד כמה בני אנוש עלובים נהפוך לערפדים?"שאלה.
קרוליין נאנחה."אני מקווה שזה הכל"
"ביום אחד שלוש בני אנוש הפכו לערפדים,שברנו שיא"אמר ליאו.
"מה קורה פה?"שאל דיימון כשחזר לעצמו.
"מה שקורה"התחלתי לומר,"הפכת את ה"חברות" שלי ליצורים שאנחנו"