זאת אני פרק 10

ישבתי במיטתי והתלבטתי מה לעשות. לא היה לי מצב רוח לכלום. נפלתי אחורה על מיטתי והבטתי בתקרה. לאחר מכן הבטתי לצדדים אל החדר היפה. כמה שהמשפחה הזאת עושה בעבורי ! הבטתי על ארון הבגדים שהיה פתוח למחצה, מביטה על הבגדים שלינוי עזרה לי לבחור ולקנות, נזכרת בכל הטוב שעשתה למעני והחלטתי שאני אתגבר, זה קשה כי אני אוהבת אותו – כל כך אוהבת אותו , אבל לינוי והמשפחה הזאת שהפכה למשפחה שלי לבינתיים חשובים לי יותר מהתאהבות נעורים חולפת.
מצוברחת עצובה ומאוכזבת עצמתי את עיניי.
צלצול הטלפון נשמע. הבטתי במסך , לא זיהיתי את המספר אבל החלטתי לענות.
'הלו ?' עניתי
'שלי ?' שמעתי קול של גבר מבוגר. 'זה יאיר.' התמהמהתי לשנייה, מנסה להיזכר. 'המחנך שלך, מבית הספר..'
'אה, יאיר..' אמרתי במבוכה
'תשמעי, הסיפור שלך העסיק אותי. החלטתי .. אממ להתחיל לחפש. אפילו חלמתי על זה בלילה, אני עומד למצוא אותם.'
התיישבתי . 'אתה.. יש לך קצה ? אתה יודע משהו על הזהות שלהם ? אתה כבר יכול להגיד ??' אמרתי בהתרגשות גדולה.
'שלי.. אני לא התחלתי לחפש אותם. חיכיתי לך .'
'אה.'
'תשמעי, אני רוצה שנלך יחד להתחיל לברר . נתחיל מהמוסד הראשון אליו הגעת ושם נברר את בית החולים ותעודות הלידה, ונגיע אל ההורים שלך. '
'מהיר וקל הא? ' אמרתי. ' אז למה עד עכשיו זה לא קרה ?' אמרתי כשדמעות עלו בעיניי.
'את היית קטינה. וגם, זה אולי נשמע קצר, קל ומהיר, אבל האמת שזה יכול לארוך זמן רב. '
'אני מבינה ' אמרתי
'תשמרי את הטלפון שלי. תתקשרי אלי כשתרצי שנתחיל. '
'אם ככה אז חבל על שיחה נוספת, אני רוצה להתחיל עכשיו ! '
'שלי, זה מסקרן , מותח , אני יודע . אבל עלייך להיאזר בסבלנות. כעת כבר שעה מאוחרת. צרי קשר איתי מחר, בסדר ? '
'אוקיי.'
'אז.. להתראות.'
'ביי' אמרתי וניתקתי את השיחה והנחתי את הטלפון לצדי.
לפתע הוא צלצל בשנית . הבטתי על הצג : ערן .