"חבר" – ההתחלה של הסוף

זה היה היום האחרון ללימודים, יום שלישי, אותו שיעור היסטוריה מעצבן כבר שנה שלמה שתקוע בשיעור הראשון ליום הלימודים של יום שלישי. בחורג ממנהגינו ראינו סרט בשיעור, אומנם על הנאצים אך עדיין סרט. וכיאה לי ולא חורג ממנהגי, נרדמתי.
באוויר הייתה אווירה של חופש, שאיפות, חלומות, ומעט "אקס" של שחקני הכדורגל בכיתה. כבר התחלתי להרגיש את החופש , לדמיין מה אעשה בכל זמני הפנוי .
עכשיו, כתלמיד י"ב, הרי יותר ממצופה ממני להשתגע בחופש- סמים, אלכוהול, בחורות, הריונות, אבל בתכלס? למי יש כוח.. תנו לי שולחן תלמיד, כיסא, ואני מסודר לכל היום; אני עוד אתגעגע לבית הספר אני מרגיש את זה..
לאחר 5 דקות של שינה ענוגה בשיעור, טפיחה על הגב. זה היה יוגב שתמיד ישב מאחוריי בשיעורי היסטוריה וניסה להעתיק במבחנים למרות שלא יכולתי ממש לעזור לו לצערי עם הידע המוגבל שהיה לי.
"אחי, העבירו לך פתק" .
לקחתי את הפתק מידיו ופתחתי אותו לאט לאט כדי שהמורה לא יקלוט אותי.
הפתק היה מקופל בצורה ישרה להחריד , כאילו עשו זאת בעזרת סרגל במשך שעות שלא תהיה אף טעות, והיה לו מין ריח של וניל מתקתק ממכר כמו של הדוגמיות שתמיד מחלקים בקניון.
הדבר הראשון ששמתי לב אליו כאשר פתחתי את הפתק היו שתי האפשרויות שהיו כתובות על הדף בגדול ובצבעים שונים. כן/לא, ירוק/אדום. הדבר השני ששמתי לב אליו היה החתום על הפתק- "דניאל שושני".
דניאל שושני? *ה*דניאל שושני?

דניאל הייתה הנערה הכי יפה בשכבה. שיערה בצבע חום שידה, חלק ארוך וגולש, תמיד בריח תפוח, עיניה כחולות כים סוער באמצע סופת ברקים, שפתיה המושלמות והמושכות שתמיד בזווית מסוימת יוצרות את החיוך הכי יפה וממכר שאי פעם אראה בחיי, גופה המושלם שאותו תמיד מכסים הבגדים הכי יפים שראיתי על אישה, הכי ססגוניים ומודרניים.

את דניאל אני מכיר כבר מכיתה ז', תמיד היינו חברים תומכים אחד כלפי השנייה, במיוחד בלימודים, כי שם זה נגמר. בדניאל נעזרתי בהכנות למבחנים שכפי שכבר ציינתי לא צלחתי במיוחד. דניאל תמיד הייתה תלמידה מצטיינת על פי המערכת. תלמידת 5 יחידות לימוד בהכל, רק מאיות, חביבה על *כל* המורים, יו"ר מועצת התלמידים הבית ספרית ובשעות הפנאי שהיו לה תמיד הייתה עוזרת לתלמידי התיכון בחומר הלימודי ומעבירה הרצאות בנושא מנהיגות לכלל בית הספר.
בדניאל אני חושב התאהבתי לראשונה בכיתה ט', כאשר ראיתי אותה בבגד הים במסיבת הבריכה שערכנו בשכבה. כן אני יודע, זה היה קצת שטחי בהתחלה, אבל כשהזמן חלף לא יכולתי שלא להתאהב באופייה החזק והנחמד וטוב ליבה הרחב.
באותה תקופה התחלתי לעקוב אחריה ברשתות חברתיות , לנסות למצוא תירוצים כדי לפגוש אותה ביחידות , וכמובן לא יכולתי שלא להירדם איתה כל לילה לפני השינה..אם אתם מבינים למה אני מתכוון ;)

*ה*דניאל שושני? מה היא רוצה?

בפתק היה כתוב- "היי אסף, כפי שידוע לך היום זה היום האחרון ללימודים אז חשבתי.. למה לא? נכון? חבל לבזבז את הזמן שלנו בתהיות מה היה קורה אילו היינו עושים דברים כפי שרצינו לעשות אך לא היה לנו אומץ לעשותם. אז הנה אני, עושה את זה.
אסף? אני מכירה מסעדה נחמדה במורד הרחוב.. חדשה נפתחה ממש לפני כמה ימים. שמעתי כמה ביקורות ממש טובות. תרצה אולי.. להצטרף אליי לארוחה? אולי בשישי? חשבתי כזה..ב-21:00? יהיה נחמד אני מבטיחה לך. אחר כך אם תרצה נוכל לזרום לאיזה סרט נחמד.. עליי חחח. אז מה אתה אומר?"
"סמן את תשובתך- כן/לא"

בשולחני שררה דממה בעוד שכמה תלמידים נועצים בי מבט כי יודעים שקיבלתי את הפתק מדניאל.

-"יוגב?"
-" כן גבר"
– "תחזיר את זה בבקשה לדניאל ".