naama@naama
סרי שזה קצר פשוט הרבה זמן לא כתבתי סיפור ואני מבטיחה שאני מסיימת את הסיפור הזה (הבטחתי לעצמי XD)

חופשיה פרק 1 +הקדמה

naama@naama 08/04/2013 607 צפיות 9 תגובות
סרי שזה קצר פשוט הרבה זמן לא כתבתי סיפור ואני מבטיחה שאני מסיימת את הסיפור הזה (הבטחתי לעצמי XD)

-הקדמה-
קוראים לי ריינה אני בת 16 ואני חייה בעולם מסוכן.
בעולם שאני חייה בו יש איש ששולט על כולנו אף אחד לא באמת יודע איך קוראים לו
אף אחד לא יודע כיצד הוא ניראה אבל כולם קוראים לו "השליט"
אבל יש כאלה המשרתים אותו הורגים בשבילו קונים בשבילו השליחים שלו…
ויש את המורדים אבל אני לא הצטרפתי אליהם זה חסר סיכוי נגדו
העולם שלי כבר נהרס שום דבר לא יוכל להציל אותו ואולי כן?
~~~
פרק 1:
אני שומעת יריות, אני מתחילה לפחד אבל אני בכל זאת מסתכלת. אני רואה את חייליו של "השליט" יורים על המורדים בתוך המחסה שלהם. אני מתחילה ללכת אין לי שום עסק עם המורדים אחרי הכל.
אבל אז נזכרתי, אז נזכרתי בילד הקטן שנכנס לשם בילד הקטן שנתן לי תפוח אדום קטן…
התחלתי לרוץ לעבר המחסה שולפת שתי חרבות ארכות מתחילה ללחום בחיילים מחפשת בעיניי את הילד הקטן. ואז ראיתי אותו עומד בצד מפחוד כשחייל מכוון אליו אקדח. רצתי בכל כוחי מפלסת את דרכי לעבר הילד. אבל זה היה מאחור מידי איתי אותו נופל דומם. הרגשתי כעס מציף אותי התחלתי להלחם בחיילים הורגת אחד אחד לא נותנת לאף אחד מהם לחיות.
הכל נעצר ראיתי את המורדים שנשארו מביטים בי בפליאה, ראיתי את החיילים השוכבים על הרצפה חסרי חיים. התחלתי ללכת החוצה אף אחד לא עצר בעדי וזה היה מובן למה הם פחדו ממני, כולם פחדו ממני…
אני עדין אוחזת בחרבות צועדת לעבר כיוון לא ידוע, לפתע שמעתי צעקות "זאת היא" ראיתי חיילים רצים לעברי. התחלתי לרוץ. הרגשתי משהו ננעץ בכתפי לא עצרתי לבדוק מה זה לא יכולתי ידעתי שאם אני יעצור הם יתפסו אותי.
אחרי ריצה ארוכה הגעתי למקום מסתור התיישבתי נאנחת, התחלתי לבכות לא רציתי לראות מה קרה לכתף שלי ידעתי שזה יגרום לכאב חזק יותר.
אחרי שהצעקות פסקו קמתי בכאב מנסה ללכת לאן שהוא שמישהו יטפל בכתפי המדממת.
הסתכלתי על כתפי, חץ היה נעוץ בה עמוק. המראה גרם לי להתחיל לבכות.
לפתע שמעתי קול קורא לעברי "את בסדר?" הסתכלתי על השואל אבל הכל היה מטושטש.
"הכל מצוין" אמרתי בציניות. התחלתי להרגיש סחרחורת, נפלתי על רצפת האבן מתחילה להקיא.
התחלתי להקיא דם. התחלתי לבכות. הדמות התקרבה אלי מתחילה למלמל מילות עידוד "הכל יהיה בסדר רק תירגעי אני ימצא לך רופא" אבל ידעתי שהוא משקר אין כאן רופא בסביבה אני לא יהיה בסדר
"אני מקיאה דם!" צעקתי עליו "איך זה יכול להיות בסדר?! איך אני יכולה להירגע?!" הוא התחיל לומר משהו ועצרתי אותו "בבקשה תעה משהוא שזה יפסיק!! תקע בי חרב הכל רק שזה יפסיק" יבבתי הכאב היה חזק "אל תדברי זה רק יחליש אותך" אמר והתחיל למלמל משהו.
פתאום הכל ניהיה שחור ואני הבנתי שאיבדתי את ההכרה


תגובות (9)

וואוו.. ממש מותח הסיפור שלך :)
תמשיכיייי =]
(אני אשמח אם תקראי את הפרק ה15 בסיפור שלייי)

08/04/2013 07:46

חח אוקיי תודה :)

08/04/2013 07:47

מהמםםםםם

08/04/2013 07:50

איתי- ראיתי
תעה- תעשה
היו חסרים הפסיקים. בדרך כלל אני יכולה לקרוא גם בלעדיהם, אבל הפעם הם ממש היו חסרים. הפסיקים תורמים להבנה של הקריאה ולעוד.. (אין לי כוח להסביר..)
אבל הפרק היה יפה. מחכה שתמשיכי (=

08/04/2013 08:18

סיפור מדהיםםםםם
!!!!!

08/04/2013 08:21

תודה לכולם וספיר תודה שאת אומרת לי :)

08/04/2013 08:30

בבקשה (:
זה לא בשביל לפגוע, זה בשביל לשפר… ;)

08/04/2013 08:38

תמשיכייי מושלםםם

08/04/2013 08:53

זה מושלםםםםם תמשיכייייי

08/04/2013 10:52
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך