חופשיה פרק 8

*נקודת מבט ריינה*

הרבה דברים קרו לאחרונה. נלכדתי,התאהבתי,השתחררתי,איבדתי…
אני מרגישה כאילו תלשו לי חתיכה גדולה מהלב מאז איבדתי את ריאן. לבנתיים מצאתי את אבי הוא ממש רוצה שאפקד אחריו על המורדים אבל אני לא רוצה בזה. לא אמרתי לו שאיני רוצה בתפקיד, כדי לא לאכזב אותו. אבל הוא יבין את זה. עשיו אני עוזרת לו לאמן את חייליו וכך יוצא שגם אני מתאמנת וכשיהיה מוכנה אני אלך להציל את ריאן. אבל כמה זמן אקח לי להיות מוכנה? שעות, ימים, שבועות, חודשים ואולי שנים?
אני נאנחת בקול ורואה את לי מרחוק מתקרבת אלי. היא מתיישבת לידי ובוחנת אותי כפי שהיא תמיד עושה. "נו ריינה מה קרה?" שאלה אותי. "כלום הכל מצוין רק חושבת על החיים" אמרתי מתחמקת. "בטח ריינה עלי את לא תעבדי טוב כמו האחרים עכשיו ספרי לי" שתקתי. "זה הבחור שהיית איתו כשהיית לכודה?" שתקתי שוב. "ידעתי! נו באמת ריינה תנסי לשכוח ממנו את בקושי מכירה אותו" אמרה לי מנסה לעודד אותי. "אני מכירה אותו טוב מאד ואני אוהבת אותו ! עד שמצאתי את הבנאדם הנכון הוא נלקח ממני…" את המשפט האחרון בכיתי. לי חיבקה אותי מלטפת את שיערי "אני יודעת מה זה אהבה ריי, היו לי כמה ותמיד חשבתי שזה הבנאדם שאני רוצה לחיות איתו אבל תמיד זאת הייתה טעות" היא נראתה עצובה.
"לא, אני ימצא אותו ואנחנו ניהיה מאושרים יחד" לחשתי לעצמי. "טוב ריי, אני צריכה ללכת לעזור במרפאה ותזכרי את מוקפת באנשים שאוהבים אותך כאן" אמרה והלכה. נשארתי לבד כמו תמיד. קמתי הולכת לחדרי. התיישבתי על המיטה שלי פותחת את המגירה שלי מוציאה ממנה דף לבן וצבע פחם. אני מתחילה לצייר את ריאן מזיכרוני. אחרי כשעה הבטתי בציור. זה היה הוא. "אל תשכח אותי" לחשתי לדף מכוונת את בקשתי לריאן שנמצא אי שם.

*נקודת מבט לי*

"אד!" צעקתי. "כן לי יש בעיה?" שאל אותי במבט מודאג. "אני מודאגת מריינה" הוא הביט בי במבט שואל. "מה איתה?" נאנחתי "היא עצובה בזמן האחרון" הוא התיישב מסדר את שולחנו. "אין לך מה לדאוג זה רק בגלל הבחור ההוא זה יעבור לה" היא הבת שלו אני לא מבינה אותו! "אד," אמרתי בשקט. "היא לא תתגבר עליו אתה לא רואה את זה?" הוא ניראה רגוע "זה בסדר היא תמצא לה כאן מישהו" אמר לי. כעסתי, איך הוא מסוגל לדבר ככה? זאת לא דרך לגרום לריינה לשכוח. "טוב אד אני רק יכולה להגיד לך שאתה אבא גרוע." אמתי לו סוגרת בכוח את הדלת.
נכנסתי לחדרה של ריינה מצאתי אותה ישנה כשהיא מחבקת ציור שציירה. התיישבתי לידה לוקחת את הציור. זה היה הציור של אותו אחד שהיא מתגעגעת אליו. על הדף למטה היה כתוב בכתב המבולגן של ריינה "תחזור אלי" נאנחתי בשקט מניחה את הציור על השידה יוצאת בשקט מהחדר.

*נקודת מבט ריאן"

עברו כמה ימים מאז גיליתי שאבי שהוא השליט. זה היה קשה וזה עדין קשה. ואני עכשיו כאן תקוע באיזה חדר קטן לא חסר לי כלום מה שאני אבקש אני אקבל חוץ מזה שישחררו אותי כמובן. לא נפגשתי עם השליט מאז התגלית ואני מעדיף לא לפגוש אותו מי כן?
בזמן הריק שלי בחדר אני לפעמים חושב על ריינה על כמה שאני מתגעגע אליה. זה כואב מדי לחשוב עליה ולכן אני מנסה למצוא לעצמי תעסוקה. אבל אין כאן כלום לעשות. אני מסתכל מהחלון חדרי הוא בקומה גבוהה מאד כדי שלא אברח זה כל כך הזוי שאני מרגיש כמו רפונזל.
הדלת נפתחה בבעיטה הסתובבתי אל הדלת ופתח עמדו 2 חיילים אלימים לפי פתיחת הדלת.
"אתה צריך לבוא איתנו" אמר אחד מהם "למה לי?" שאלתי נשען על הקיר. "אל תעשה לו צרות ילד זה פקודה של השליט" הם נראו כועסים. "למי אתה קורא ילד כשאתה אולי גדול ממני בשנתיים שלוש" הוא צחק "אני בן 30 חבוב" אמר כנראה אמרתי בדיחה נורא טובה "טוב אני באה" אמרתי נגש אליהם. הם סגרו את הדלת והם הובילו אותי בין המסדרונות שנראו כמו מבוך. "אתם יודעים אתם לא נראים בני שלושים" אמתי להם מנסה לפתוח שיחה "אנחנו בכושר לכן" אמר לא מוסיף. טוב לא רוצים לדבר לא צריך. הם הכניסו אותי לחדר גדול ועזבו אותי שם. זה היה אותו חדר שהייתי פעם שעברה. השליט ישב ליד השולחן מסמן לי להתקרב. "אז אתה מרוצה מהכנסת אורחים שלי?" שאל אותי מחייך "היא נהדרת ממש ואני חייב לציין הנוף מדהים והמיטה פשוט וואו" חייכתי אליו בחזרה "אני שמח שאתה מרוצה" טוב עכשיו שב" סימן לי לשבת על כיסא שנח לידי. התיישבתי. "אז מדוע אני כאן? אולי עוד הודעה שתגרום לי לזעזוע? אולי ההפך?" שאלתי בציניות "נו באמת ריאן להיות ילדו של השליט זה לא כל כך נורא" גיחכתי. "בטח להיות בנו של אדם שרצח אלפי בני אדם בחיים לא הרגשתי גאה כל כך המי שאני כמו עכשיו" הוא הביט בי במבט משועשע "טוב אבל לא תוכל להתחמק ממי שאתה" אמר לי. "חבל באמת" הוא צחק ובאותו גע רציתי לקום ולתת לו בוקס "טוב אפשר להגיע לסיבה שאני כאן?" שאלתי בכעס. "כן כמובן אבל לפני יש שאלות?" שאל אותי. יש הרבה מאד אל תדאג אני לא אשאל את כולם."כמה ליתר דיוק" אמרתי לו. "שאל אותן" אמר לי. "אחד,מי היא אימי שתיים מה שמך שלוש זה יותר בקשה אני רוצה לאות כיד אתה ניראה" הוא צחק "על אחד אני יענה בזמן המתאים שיים שמי ג'ים שלוש בסדר" אבל את אחד הכי רציתי לדעת!! אוף טוב לפחות על שתיים מהם הוא ענה לי.הוא הוריד את הברדס שהסתיר את פרצופו ואני קפאתי. אתם בטח חושבים שראיתי עכשיו איזה מפלצת או משהו טב למען האמת הוא מפלצת אבל לא במובן הזה למען האמת הוא נראה כמוני כבעוד 20 שנה. "נו ריאן קיבלת את מה שרצית" אמר לי אחרי שתיקה ארוכה "כן זה קצת הלם בשבילי" אמרתי מעביר יד בשיערי. "טוב עכשיו לעניין שקראתי לא נשאר הרבה זמן אז כנראה שנצטרך לדבר מחר יום טוב לך ריאן" אמר מרים את ברדסו בחזרה וקורא לחיילים לקחת אותי בחזרה לחדרי.
כשהחיילים עוזבים את החדר אני ניגש לחלון מביט אל הירח. הוא יפיפה. לפתע שמעתי קול בראשי "אל תשכח אותי ריאן" זה היה קולה של ריינה. לא ידעתי אם אני מדמיין "אני לא אשכח" לחשתי בחזרה אל החדר הריק. "אני לא אשכח אותך" הפעם זאת הייתה הבטחה בשביל עצמי.