חטיפה פרק 12 העניינים מתחממים…

"קום……" מלמלתי והשלחתי כרית על סאם….
"מה את רוצה?!" סאם אמר וזז לצד השני,
"צריך לקום… " אמרתי והתיישבתי.
"למה?!?! יום שישי ריבונו של עולם…." סאם אמר ושם את ראשו מתחת לכרית.
"אנחנו צריכים ללכת לפנמיה עוד מעט שכחתה?!" אמרתי וקמתי לארון בגדים.
"אז גם שם זה יהיה ככה שיאירו אותי מוקדם כול כך?!"
"נראה לי…" בחרתי בגדים.
"יש לי בעיה עם בגדים…."
"למה?!" צחקתי בזמן שהוצאתי בגדים מהארון.
"כי יש לי רק את הגופיה והג'ינס הכחול כהה…." סאם הצביעה על השולחן…
"טוב אני התלבש…." הסתכלתי על סאם, "לא פה…" חייכתי, "ואחר כך אני אביא לך קצת בגדים מאבא שלי…. אני מקווה שלא יהיה קטן עלייך…" צחקתי.
"סליחה?! גברת את מנסה לרמוז משהו…" חייך,
"רק צחקתי…." חייכתי ויצאתי מהדלת להתלבש…
לא הפסקתי לחייך… היה לי בוקר כיפי… רק לראות את סאם צוחק לעברי נותן לי תחושה טובה… רק ראיתי עליו שכול פעם הוא מנסה לעשות עליי רושם זה החמי לי… המבט שלו בעיינים… תמיד מאושר… למרות מה שהוא עבר… הוא כול כך…. רגע…. אני מאוהבת! למרות זאת אני לא יודעת… אף פעם לא הייתה לי ההרגשה הזאת של החמימות בלב…. הוא היה נראה לי בהתחלה רק… ידיד… וכנראה חבר… סיימתי להתלבש והלכתי מהשרותים לחדר של אמא… נכנסתי בשקט לא להעיר אותה וניסיתי לקחת בגדים של אבא כמה שיותר מהר…
"מה את עושה?!" שמעתי את אמא….
"אני בודקת… ש…. לא נכנסו עכב….ר…ים?" מלמלתי.
"ג'סיקה? את לוקחת בגדים של…. אבא?!"
"זה מסובך! אני…."
"על תגידי לי שאת נותנת את זה לשתוטניק הזה שלך…." אמא נאנחה.
"הוא ממש אבל ממש לא שתוטניק…." גילגלתי עיניים.
"לא משנה… אני לא מוכנה שתיקחי בגדים של אבא…."
"מה אכפת לך?"
"אכפת לי בסדר! הוא בכול זאת יחזור לגור פה…."
"מה אכפת לי… שהוא יחזור אז אני אלך…." לחשתי בגמגום.
"סליחה?! מה? מה?? אמרת עכשיו…."
"כלום…" לחשתי… אמא קמה מהמיטה וחטפה לי את הבגדים מהיד,
"מה אכפת לה זה קצת בגדים!" באתי לחטוף לה.
"את לא מתביישת?" אמא שאלה המומה אבל שתקתי. "איך את מעזה בכלל לארח בבית שלנו גנב!" אמא צעקה
"הוא לא גנב!!!" צעקתי.
"איך את מעזה עוד להכניס אותו ככה סתם הביתה?!"
"עם לא הייתי לוקחות אותו איתי הוא היה מתרקב שם לבד!!!"
"זה לא מעניין אותי! משמעניין אותי שאת מכניסה אותו ואותך לצרות!"
"למה את מתכוונת?"
"לזה שפיטר קלקר ממשיך לרדוף אחריך בגללו! עם לא היית לוקחת אותו אז פיטר ממזמן היה…. בכלא או משהו…."
"את טועה!!!" צרחתי וחטפתי לה את הבגדים מהיד בזמן שאני מיללת ויצאתי מהר והחדר של אמא לחדרי… טרקתי את הדלת של חדרי אחרי וסמתי את הבגדים על השולחן…
"את בסד.." סאם בא לשאול וישר תקעתי אותו…
"כן!" אמרתי בזמן שנגבתי את הדמעות… הוא קם ממקומו וניסה לעצור אותי מלסדר באטרף…
"אולי תפסיקי לקפל אותו בגד מאה פעם?!" אמר ושם את הבגד בצד….
"סליחה…"
"זה בסדר… אנשים מקפלים את הבגדים שלהם לפעמים…" חייך… "מה קרה…?" הוא שאל אותי אבל לא עניתי… התיישבתי על כיסא העץ שהיה ליד השולחן והתחלתי לבכות באטרף.
"תרגעי זה בסדר…." אמר וחיבק אותי.
"אני אהיה כנה איתך… אני שמעתי את השיחה…." סאם לחש ומיד זזתי אחורה.
"אתה כועס?!" שאלתי בפניקה.
"לא! לא… ממש לא…." חייך. "אני חושב… ש…. אולי זה באמת יהיה טוב שאלך לפנמיה…"
"טוב… קצת אין לך איפה לגור…" לקחתי נייר טואלט וקינחתי את האף.
"כן אבל אולי את תהיי יותר בטוחה…." לחש…
"לא על תגיד את זה….." יללתי…
"אני מפחד שיקרה לך משהוא בגללי!!!"
"לא יקרה כלום!" ניסיתי להרגיע אותו. הוא התקופף על ברכיו והמשיך לומר.
"אני מפחד… אני לא מוכן שיקרה לך משהו…"
"לא יקרה לי כלום כול עוד אתה פה…" לחשתי והוא חייך אליי… ובאתי לנשק אותו… עצמנו עיינים והתקרבנו זה לזו… אבל אז….

המשך יבוא….