חטיפה פרק 17 – מה לעשות עכשיו?

"תסעי יותר מהר!!" נבחתי על אמא.
"ג'סיקה אני נוסעת הכי מהר שאפשר!" התעצבנה אמא קלות.
"פנה פה ימינה.." אמא פנתה ימינה כמו שהמכשיר אמר לה. הייתה שתיקה מאוד מביכה בכל העניין.. אמא מאוד פחדה שיקרה לי משהו ולא לה.
"אין לך מה לפחד אמא.." עודדתי את פנייה.
"ג'סיקה את כנראה לא מבינה שאנחנו נוסעות עכשיו לפושע!"
"אמא, זה לא כזה נורא! את יודעת שאת יכולה לסמוך עליי!" אך אמא שתקה.
"תודה על התמיחה שלך!" מלמלתי בעצבים.
"תתקשרי למשטרה עכשיו!" צווחה אמא.
"לא!!"
"ג'סיקה עם את לא עושה את זה אני יעשה את זה!" איימה אמא.
"אמא פיטר יכול לדעת מי זה!"
"לא מעניין אותי!" צעקה אמא ולקחה את הפלאפון.
"אמא לא!" חטפתי את הפלאפון מי ידה.
"תני לי את הפלאפון מיד!" צווחה אמא.
"הוא יהרוג אותו!!!" צווחתי בכעס. אמא לא הקשיבה וחטפה ממני את הפלאפון. היא חייגה למספר של המשטרה והמתינה שיקבלו אותו.
"תעצרי פה אמא"
"למה?"
"כי הגענו" מלמלתי. מיד שתיינו התכופפנו שהבריונים לא יראו שאנחנו בפנים.
"את חייבת להחנות במקום שלא יראו אותנו!" לחשתי לה בעצבים.
"טוב טוב!" מלמלה והמשיכה לנסוע שלא יראה חשוד. מיד אמא פנתה לתוך השיחים עם האוטו ותפסה נקודת תצפית.
"את רואה את סאם?" שאלתי אותה.
"לא, את רואה את פיטר?" שאלה אמא.
"לא, רק את הבירייונים" שתיינו המשכנו לצפות בשקט מה קורה שם.לא ראינו שום דבר חשוד. הם התנהגו כרגיל.
"שלום אני רוצה לדווח על פושע.." ענתה אמא לפקידה. הן התחילו לדבר כמה זמן ולבסוף הפקידה אמרה שהיא תשלח ניידת לאזור. השיחה נותקה ואמה סיפרה לי את דיברי הפקידה.
"טוב, הניידות יבאו עוד חצי שעה"
"חצי שעה?!"
"תזכרי שאנחנו רחוקות ממגורנו!"
"טוב אז מה עכשיו?"
"נחכה.."

המשך יבוא…