חייה המיוחדים- פרק 3

ואז שמעתי משהו שממש לא רציתי לשמוע….
"הנה האוטיסטית שלנו" הסתובבתי ונעצתי בשירה מבט רצחני.
שירה היא הילדה הכי מגעילה בעולם, היא אחת מה'מקובלות', יש לה 7 שפוטות שמפחדות ממנה אז הן הולכות אחריה לכל מקום.
שירה החליטה שהיא שונאת אותי כי אני אוטיסטית, ונחשו מה? כל השפוטות שלה החליטו שגם להן אני לא עושה טוב. כמה מפתיע.
"אוו איזה עיניים מפחידות" אמרה שירה וצחקקה.
"מה את רוצה?" אוראל שאל
"אתה אל תתערב, נמאס לי מהאוטיסטית הזאת שמסתובבת לי בין הרגליים, תעופי מהבית ספר הזה, אף אחד לא רוצה אותך פה!" היא אמרה.
ידעתי שאסור לי להקשיב לה, אבל בתוך תוכי האמנתי לה.
נשכתי את השפה שלי בניסיון לא לבכות, אבל זה לא עזר.
הרגשתי את הדמעות זולגות לי מהעיניים, הן לא נגמרו.
שירה יצאה משם בראש מורם, בידיעה שהיא על סף ניצחון, שעוד כמה ימים היא לא תראה אותי יותר.
"אל תקשיבי לה" מלמלה מאיה.
הדלת נפתחה והארי נכנס פנימה. להארי אין הרבה חברים, כי הוא לא מדבר הרבה.
הוא ניגש אלי בהיסוס והניח יד על השיער שלי.
שי ומאיה חייכו ומשכו את אוראל החוצה. נשארנו רק שנינו, יש עוד די הרבה זמן עד הצלצול.
לקחתי את הטוש וכתבתי על הלוח שלי "תודה"
הארי הסתכל עלי מופתע "את……?"
"כן, אני מבינה כמו כולם, אני פשוט לא מצליחה לדבר ו… אני מוגדרת כאוטיסטית אבל זה הכל. אני אלי" כתבתי
הוא חייך והתיישב לידי "אני יודע איך קוראים לך" הוא אמר.
הסמקתי. דממה השתררה בכיתה. כולם עדיין לא הגיעו.
ואז…..