חייה של אמנדה- פרק 7

"אמנדה?" שמעתי קול מאחורה.
ראיתי את ליאם.
"לי..אם…" מלמלתי.
"ליאם!" אנה גם באה, היא חיבקה את ליאם.
"אתם ביחד?" שאל אותי ואת ראיין.
"אממ… כן…נראה לי…" גמגמתי.
"אתם זוג, יופי טופי. ועכשיו אל תפריעו לי ולליאם להיות ביחד." אמרה אנה והכניסה את ליאם לבית.
גלגלתי עיניים.
"טוב, רוצה לעשות משהו?" שאלתי את ראיין בשעמום.
"את אוהבת את ליאם?" שאל אותי בלי שום הקדמה.
"אממ… לא יודעת…"
"כן או לא?" התעצבן.
"למה אתה כלכך מעוצבן??" כמעט צעקתי.
"לא משנה.." מלמל.
"טוב. כדאי שאני אלך." אמרתי ונכנסתי לבית.
"אנה, תשמעי. אני לא רוצה להיות חבר שלך." שמעתי את ליאם אומר לה.
"מה??" היא צרחה.
"מה קרה?" דודתי באה מיד, "אנה, את רוצה להכיר לי את החבר החדש שלך?" היא חייכה מיד כשראתה את ליאם.
"הוא כבר לא חבר שלי. הוא חבר של אמנדה שלוקחת לי את כל החברים!" אמרה ופרצה בבכי.
היא עלתה במהירות לחדר שלה.
ליאם הסתכל בהתפעלות על אנה.
רצתי במהירות לחדרה של אנה.
היא ניסתה לסגור עליי את הדלת, כדי שאני לא אכנס אך היא לא הצליחה.
"רואה? אפילו בזה את יותר טובה ממני." מלמלה בצער.
"אני רגילה לזה בגלל לרין." צחקתי קצת.
"ראיין רוצה אותך, ליאם רוצה אותך, את יודעת מגניבה ממני, את לא סנובית כמוני.." אמרה.
"רגע….תני לי להבין, *את* מקנאה בי?" שאלתי בפליאה.
היא הנהנה.
"אין לך במה לקנאות בי! פשוט….אל תהיי סנובית." חייכתי אליה.
חיוך קטן התבצבץ מתוך שפתיה.
"אז למה בעצם את מתעללת בי?" שאלתי אותה.
"רציתי לגרום לך קצת רע בגלל שכלכך טוב לך בחיים." צחקה.
"יש לי את לרין בשביל זה." צחקתי גם.
היא שתקה.
"את סבבה." אמרתי לה, "אז השלמנו?"
"כן." חייכה.
ירדנו למטה.
"אז ספר לי, יש לך חברה?" שמענו את דודתי (אמא של אנה) מדברת עם ליאם.
"אממ.. לא…לא נראה לי…" גמגם.
"אמא!!! את עושה לי בושות!" צעקה אנה ואני לא הפסקתי לצחוק.
"שקט, אנה." דודתי אמרה לאנה, "יש לי שידוך מצוין בשבילך.." אמרה לליאם.
"אני לא ממש מחפש חברה עכשיו." הסמיק.
"אמא! תעזבי אותו." אנה משכה את ליאם, "תברח לפני שזה יהיה מאוחר מידי." לחשה לו.
"חחח טוב." צחק.
הוא יצא לבחוץ וקרא לי.
"מה?" שאלתי אותו.
"אני לא ממש התכוונתי לזה שאני לא רוצה חברה." קרץ לי.
השפלתי את ראשי כי לא רציתי שהוא יראה שאני מסמיקה.
הוא הרים את ראשי והתקרב אליי.
והוא נישק אותי ב*לחי*.
"אבל יש לך חבר." אמר והלך.

-ההמשך יבוא….אולי-