חייה של ג'סי! פרק ניסיון

עמדתי מולו..איך להגיד את זה?
אני לא מסוגלת, אני אוהבת אותו..אבל מצד שני-גם היא אוהבת אותו!
אני לא יכולה לעשות לה את זה.
וכמה פעמים שכנעתי את עצמי שאני עושה משהו שהוא בסדר.
שזה הגיוני שאני לא היחידה שאוהבת אותו ,שתמיד תהיה עוד מישהי.
אבל מציק לי שזאת שאוהבת אותו, היא החברה הכי טובה שלי.
החברה הכי טובה שלי כבר מכיתה ט'.
נכון,לפעמים היא הייתה קצת רעה אליי, אני מודה.
אבל אני לא יכולה לשכוח את היום הראשון שהגעתי לבית הספר הזה..היא ממש הצילה אותי.
באתי בלי להכיר אף אחד, ועכשיו..עכשיו כולם מכירים אותי בזכותה.
הרי זאת שרלוט ראיין, מי לא רוצה להיות חבר שלה?
ו..באמת שאין לי מושג איך קרה שהיא אוהבת אותו, ומפתיע אותי יותר שהוא לא אוהב אותה…
"א..זה נגמר אוקיי,ו..בבקשה אל תשאל שאלות כי אני החלטתי וזה סופי" אמרתי במהירות והסתובבתי כדי ללכת.
"הוו לא את ממש לא הולכת ככה" אמר ותפס בידי.
"בבקשה דין, אני החלטתי..וזהו,מצטערת" אמרתי בשקט.
"אוקי" הוא נשם נשימה עמוקה. "אוקיי אני לא מכריח אותך..אבל רק תגידי לי דבר אחד, זה בגללה?" שאל.
כאילו קרא את מחשבותיי. עייני נפערו ונשמתי נשימה קטנה.
"מ..מי זאת בגללה?" שאלתי.
"זה בגלל שרלוט, נכון? בגללה את נפרדת ממני" אמר לי ועיניו הכחולות היו רציניות לחלוטין והביטו בקשיחות בעייני הירוקות והמפוחדות.
"את לא חייבת לה כלום ג'ס!" התעצבן.
"בטח שאני חייבת לה, היא החברה היחידה שיש לי" אמרתי והרמתי מעט את קולי.
"רק חבל שאת לא החברה היחידה שיש לה" אמר . הוא עזב את ידי והלך משם.
הבטתי על שרלוט שבדיוק עברה לידי עם כמה בנות. היא לא שמה לב אליי.
יצאתי ממתחם בית הספר,בערב אני אחזור לפנימייה לארוחת הערב.
עכשיו אחר הצהריים, יש עוד זמן.
יש לי 34 שקל, מספיק כדי לנסוע הלוך וחזור באוטובוס..
חיכיתי לאוטובוס שיגיע ואחריי כמה דקות ספורות הוא הגיע.
האוטובוס היה יחסית ריק. רק כמה אנשים בודדים ישבו בכיסאות, רחוקים אחד מהשני ככל האפשר.
ישבתי במקום הכי קרוב שראיתי לידי.
דחפתי את האוזניות הלבנות שאימי קנתה לי בכיתה ו', זה אחד הדברים היחידים שנשארו לי ממנה.
התחלתי לשמוע שירים והאוטובוס התחיל להתמלא.
ליידי התיישבה מישהי צעירה בת שלושים לכל היותר. היא הייתה יפה.
שיער שחור, עיינים כחולות, וואוו מרהיבה ביופייה.
"היי" אמרה בחיוך.
"היי" אמרתי בחיוך מזוייף בלי להוריד את האוזניות מאוזניי ולפתח שיחה ארוכה.
"זה בסדר שאני יושבת פה נכון?" שאלה כשהפנתי את מבטי שוב לחלון.
הנהנתי אלייה וחזרתי בפעם השנייה להביט בחלון.
"את בסדר?" שאלה אותי אחריי כמה דקות, אלוהים מה עובר על האישה הזאת?
הסתובבתי אלייה, "בטח, למה שאני לא יהיה בסדר?" שאלתי טיפונת בתוקפנות.
"נראה כאילו עבר עלייך יום קשה, החלטה גדולה שעשית.." אמרה.
או..קיי, זה מוזר..
כיווצתי את גבותי, "לא,,לא קרה לי שום דבר מיוחד היום" אמרתי.
"א..את בטוחה, מוזר..בדרך כלל האינטואיציות שלי לא טועות, אוקיי אם בכל זאת תצטרכי עזרה במשהו,את יכולה לפנות אליי" אמרה בחיוך והגישה לי כרטיס ביקור קטן ,קמה וירדה מהאוטובוס.
הכנסתי את בכרטיס לכיס קטן במעיל שלי אפילו מבלי להציץ בו וחיכיתי שהאוטובוס יגיע לתחנה האחרונה.
האוטובוס עצר וירדתי, אחח ריחו של הים.
ישבתי על החוץ והבטתי באופק.
חשבתי על היום המוזר שעבר עליי.
הפרידה מדין, ההתעלמות של שרלוט,הפגישה עם האישה היפיפייה שקראה אותי ..
חשבתי גם על הוריי, אמא שלי נפטרה פני כמה שנים ממחלה חשוכת מרפא ואחריי שאבי השתגע דודיי החליטו לשלוח אותי לפנימייה, הם החליטו שמכיוון שאני הולכת לגור שם לצמיתות עדיף לשלוח אותי לפנימייה טובה. פנימייה של עשירים.