Miley cyrus
כל מה שכתוב עם מקף (-) זה מחשבות שלה, מקווה שזה מעניין!

חיים באקשן all the time -פרק 3

Miley cyrus 26/06/2014 732 צפיות אין תגובות
כל מה שכתוב עם מקף (-) זה מחשבות שלה, מקווה שזה מעניין!

הלכתי לקומה 3 צד ב בלי שכל הכבאים והשוטרים יראו אותי… (כי היו מדרגות לכל צד [המעלית לא עבדה בגלל הפיצוץ] והמדרגות מתחילות בלובי,כך שצריך לרדת ללובי כדי לעבור צד)
אבל גם אם יראו אותי בחיים לא יחשדו בי, מי יחשוד בילדה?
עליתי במדרגות של צד ב', הלכתי לחדר 503,
ראיתי מישהו יוצא מהחדר ואומר לפני שהוא סוגר את הדלת "אני אשאל את השוטרים ואחזור לפה"
-כנראה הוא מברר מה הלך כאן היום בלילה, אני אפילו לא יודעת מה השעה- חשבתי לעצמי,
השארתי את השעון בבית לפני שיצאנו למשימה כי לא רציתי שהוא ייהרס לי, אין לנו כסף עכשיו בשביל לקנות עוד אחד.
ניסיתי לישר את הבגדים שלי שהחלפתי לפני שיצאתי מהחדר (השארנו בחדר 206 בגדים וכל מיני דברים שחשבנו שנצתרך)
ניסיתי להראות כמו ילדה תמימה שלא מבינה מה קורה…
דפקתי בחדר 503, ואישה יפה פתחה לי את הדלת, היא היתה קורנת
בדיוק כמו אמא ביום שעשינו לה "יום כיף", שמנו לה קרמים ועשינהו לה מסאז',
זה היה עוד לפני שמצבה הידרדר, -כמה זמן לקח לנו להשיג את הכסף ליום כיף הזה-
והאישה הזאת נראת כאילו היא עושה את זה כל יום…
היה לה מין חלוק אדום כזה, נעלי בית מפרווה אדומים (אך לא אותו גוון)
שיערה היה כצבע השמש בצהריים, אך שורשיה היו כצבע האדמה, רגליה היו ארוכות (היה ברור שהיא יותר גבוה מבעלה)
"היי אני תומר" אמרתי
"שלום לך!" היא דיברה בנחמדות מאומצת
"אבא שלי אמר לי שהוא הולך לבדוק מה קרה בלילה, והוא לא רוצה שאני אשאר לבד… אז אני יכולה לשהות אצלכם לזמן מה?" ניסיתי לדבר בשפה גבוהה בשביל רושם, אבל אני ממש גרועה בזה!
"כן…בטח,בת כמה את?" האישה החמודה שאלה אותי בזמן שהובילה אותי אל חדרה,
אמרתי לה את גילי והיא אמרה שיש לה בן בגילי -כמה מפתיע!-
"אההה… איזה יופי! איפה הוא?" שאלתי
"הוא בחדר שלו, חדר 504 אם תרצי לבקר…"
-איכ! איזה פינוק- חשבתי לעצמי

"בואי שבי כאן!" פקדה והציגה לי את המיטה הזוגית היפה שלה -יש לה מזל שהפיצוץ לא הגיעה לחדר היפה שלה-
"תרגישי בנוח, אני הולכת להתקלח…"
-יופי, עכשיו יהיה לי יותר קל לחטט לה בדברים-
"אם בעלי דופק, תפתחי לו בבקשה" אמרה וסגרה את הדלת של חדר הרחצה
"יקח לו הרבה זמן עד שהוא ישיג את אחד השוטרים" רציתי להגיד
אבל במקום זה התחלתי לפתוח ארונות, התעסקתי יותר בלמצוא ניירת
ולשמחתי היה כמה בצידי התיקים,
שמתי לב שהבגדים לא מסודרים בארונות החדר אז הבנתי שהם הולכים לעזוב בקרוב!
השגתי את תאריכי הלידה של כולם, שמות מלאים ואפילו כתובת…
(העבודות האלה מצריכות זיכרון צילומי, שלמזלי הצלחתי לרכוש אותו בין לבין המשימות שלי עם אבא)
-יש לי את כל מה שאני צריכה!-
החזרתי את הכל בדיוק כמו שזה היה, חזרתי לשבת
אחרי כמה דקות שמעתי נקישות.. זה היה בעלה, בעל הקזינו, שמרוויח רק מה שאנחנו יכולים לחלום עליו!
"שלום!"
"שלום!, מה התבלבלתי בחדר?"
"לא, לא… אני רק שוהה אצלכם עד שאבא שלי יבדוק מה קרה כאן היום בלילה.."
בעל הקזינו בינתיים נכנס והתיישב על המיטה הזוגית שלהם בנוחיות
"הוא לא רצה שאני אשאר לבד" המשכתי
"אהה… טוב, אני בדיוק יצאתי לברר מה קרה, מסתבר שהיה פיצוץ ענק שלמזלנו לא עבר את קומות 2, לא יודעים מי הפרחח.. אבל כנראה הוא כבר ברח או שנהרג בעצמו מהפיצוץ שעשה!"
-פוי… מזל שלא יודעים שה"פירחח" הזה בחיים והוא במלון-
"אהה.. טוב, אז כדי שאני אגיד זאת לאבא שלי אז תמסור לאשתך שאני הלכתי, אוקי?
ותודה על האירוח!" ניסיתי להיות נימוסית
"אוקי, איפה היא?"
"במקלחת,היא אמרה לי לפתוח לך עם תגיע" והלכתי משם.
רצתי לחדר 206 וראיתי שהכל היה כבר מסודר כאילו אף אחד לא היה שם (חוץ מהפיצוץ)
אז הבנתי שהוא כבר הלך…
-אולי הוא מדבר עם השוטרים על מה שקרה בלילה כדי שלא יחשדו על זה שהוא לא בירר-
ירדתי למטה ואז נזכרתי -רגע, אנחנו בכלל לא אמורים להיות כאן.. בטח הוא הלך הביתה!-
אז הלכתי הביתה….


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך