החיים של זואי.\הקדמה.

קוראים לי זואי. אני בת 14.
את הסיפור שלי אף אחד לא יודע. אני יתומה מגיל שנה וחצי בערך. הוריי עזבו אותי כשהייתי קטנה.
נזרקתי מבית לבית, עד שאישה אחת אימצה אותי בגיל 5 .הכל היה בסדר, עד ששמתי לב שהיא מנסה להפטר ממני. כבר היה לי ניסיון בזה, והבנתי שהיא מסתירה משהו. ראיתי את הטפסים של האימוץ. היא רצתה להחזיר אותי לבית היתומים. אז ברחתי משם בערך אחריי שבוע וחצי. הסתובבתי ברחובות. באיזור שבו הסתובבתי, היה ים. הייתי הולכת לשם כל הזמן ויושנת על החול. ככה הייתי שבוע. איך מצאתי אוכל ומים? למזלי, אנשים ראו אותי מסתובבת לבד אז הציעו לי מידי פעם כמה פירות וכל מיני דברים כאלה, עד שלמדתי להסתדר.
אחריי שעבר השבוע הזה, מישהי ראתה אותי בזמן ששהתה בחוף. היא קראה לי אליה. היא שאלה אותי איפה הוריי וסיפרתי לה הכל. היא שאלה אותי אם אני רוצה להתאמץ אצלה. בהתחלה לא היה לי נעים להסכים, אבל היא כבר הבינה שאני רוצה. כמה חודשים לפניי שהייתי בת 6 הייתי כבר רשמית מאומצת אצלה.אין לה ילדים, והאמת? היא נראתה מאושרת כשמצאה אותי. אף פעם באמת לא קראתי לה אמא, לא יכולתי להתרגל לזה. קראתי לה בשמה הפרטי,מאי.
אז בקיצור, באתי בערך באמצע כיתה א' לבית הספר היסודי. אף אחד לא רצה להיות איתי, נראתי להם מוזרה ,הייתי בודדה. חשבתי שכשאהיה בתיכון, זה לא יהיה ככה. זה היה אותו הדבר, עד שמאי אמרה לי שאנחנו עוברות דירה. עברנו לעיר אחרת, ושם הכל התחיל.