טעויות של נערה פרק 28

השעה עכשו שתיים עשרה, עוד שעה הוא רצה שניפגש ואני עדיין לא יודעת מה לעשות, מצד אחד- אני אוהבת אותו, אבל מצד שני- הוא בוגד בי, פוגע בי, ואחר כך מצליח איכשהו לשכנע אותי לסלוח לו, אבל מצד שלישי- אני עדיין אוהבת אותו, זה החלטה קשה מדיי!!

נקודת מבט של ג׳ייסון:
שלחתי לה את הפתק, היא ראתה אותו ופתחה בשקט בלי שהמורה תבחין בה, היא קראה אותו וקיפלה אותו בחזרה, היא הניחה אותו על השולחן שלה ועשתה כאילו לא קרה כלום, שיערה היפה גלש על גבה בעדינות וגבה זקוף, היא יפיפייה! למה אני צריך כל הזמן לפגוע בה? למה?! אני לא מבין, זה כאילו כיף לי? נחמד לי? נעים לי שמישהי שאני אוהב נפגעת, ועוד בגללי, אני פשוט בן אדם דפוקק שאין דברים כאלה, הזמן זחל, בקושי שזז…

עוד חמש דקות אחת, אמרתי לה לבוא לפה באחת, אני מקווה שהיא תהיה מוכנה להקשיב לי, התיישבתי נשען בגבי על העץ, חושב על מה שאני יגיד לה, איך אני יגרום לה להאמין לי, הסתכלתי שוב בשעון, השעה הייתה כבר אחת ושתי דקות, אני ממש מקווה שהיא תבוא, היא בטח סתם מאחרת או משהו, חיכיתי וחיכיתי, עבר דקה, שתיים, ארבע, עשר, היא עדיין לא הגיעה

נקודת מבט של זואי:
דברתי עם ליאת ולא שמתי לב לשעה
״קיצור, אז מה הוא אומר לי הזבל? לכי תמצאי חיים״ היא אומרת כולה עצבנית
״וואי!! רציני?? איזה חרא הוא!!״ עניתי לה והסתכלתי בשעון בהיסח דעת, השעה אחת ועשרה
״אז מה ענית לו בסוף??״ שאלתי
״אמרתי לו ש…״ התחילה להגיד אבל אני קטעתי אותה בצעקת בהלה ״שיטטט אני מאחרת, נדבר אחר כך״ אמרתי ויצאתי בריצה
שיט שיט שיט שיט שיט ועוד פעם שיט, הוא מחכה ליי, אני רוצה אותו, אני רוצה שהוא ישכנע אותי, אני רוצה כן? כן ברור שאני רוצה, רציתי במהירות, ראיתי אותו יושב, הוא נשען על העץ וראשו היה מונף על רגליו, מה אני באמת רוצה?? חשבתי, חחחח הפיצול שלי יצא, אני באמת רוצה לחיות עם מישהו שבגד בי? אני באמת רוצה לסלוח לו? אני לא בטוחה, בעצםם… אני לא חושבת, אני לא כל כך יודעת, אני פשוט עדיין בשוק ממה שראיתי, אני לא מצליחה לחשוב בבהירות, עדיף שאני לא ילך, אני בכלל לא רוצה ללכת

נקודת מבט של ג׳ייסון:
היא לא מגיעה, וכנראה שהיא כבר לא תגיע, הייתי צריך לחשוב על זה, היה לי ברור כל כך שהיא תבוא, רק חשבתי מה אני יגיד לה כדי שהיא תסלח לי, זה לא משנה מה אני יגיד לה, העיקר שאני יגיד לה את האמת, לא חשבתי על האפשרות שהיא בכלל לא תבוא, שהיא לא תגיע, הנחתי את ראשי על ברכי, זהו, עכשו נשברתי סופית, זהוו, היא לא רוצה אותי עכשו, היא לא רוצה אותי בכלל, היא אפילו לא נתנה לי הזדמנות להסביר,
בחיים לא הרגשתי ככה בגלל מישהי, באמת שהיה לי הרבה בנות בחיים, כל פעם הייתי מחליף אותם, כמו גרביים, היא לא יודעת את זה, אף פעם לא סיפרתי לה את זה, איתה, הרגשי כמו שאף פעם לא הרגשתי, כשנישקתי אותה בפעם הראשונה, מבחינתי זה היה רק סטוץ, אבל אחרי הנשיקה, ואחרי שדיברנו קצת, הבנתי שאותה אני לא יכול לזרוק, שאני זקוק לה, נואשות!! שהיא כמו האוויר לנשימה שלי, שאולי היא תהיה האור של חיי, וצדקתי, רק מתי שהרגשתי באמת מאושר איתה, הייתי חייב להרוס, להרוס את זה, להרוס את האמון שלה בי, האמת? אני בחיים לא הייתי יוצא עם עצמי, אני זבל, אגואיסט, סטוציונר, חסר רגשות, חרא, מה לא, אוףף כמה שאני שונא את עצמי…

נקודת מבט של זואי:
נגמר היום, בסוף לא הלכתי אליו, שיניתי את דעתי, הוא פגע בי, הוא ממש פגע בי, ומי שפוגע בי, לא מגיע לו שאני יקשיב בכלל למה שהוא אומר, הלכתי ברגל חזרה לבית, עברו על פני מכוניות, המשכתי ללכת, שקועה בעצמי, מכונית עבר על פני לאט
״הי בובה, רוצה טרמפ??״ שאל הנהג, זה היה נער, בשנות השמונה עשרה בערך לחייו, הוא לבש גופייה שהבליטה את שריריו, וואוו, איזה שרירים, בחיים לא ראיתי דבר כזהה, הוא היה שחום ועם עגיל יהלום באוזן, היה לו עיניים בצבע חום דבש, שנשקף מהם משהו מסתורי, הוא נראה טוב, בהחלט,
״הלווו!! היום??״ שאל אחרי שבהיתי בו, חחחח
״חחחח אני באה״ אמרתי ופתחתי את הדלת ובאתי להכנס
״לאא, אל תכנסי אליו״ צעק לי קול ממאחורה, הסתובבתי אליו, זה היה ג׳ייסון
״ג׳ייסון, אכפת לך לא להתערב בעיניינים שלא שלך״ אמרתי ובאתי להכנס
״חיכיתי שתבואי״ אמר ובעינייו נראה עצב עמוק
״ואני עדיין מחכה שתעזוב אותי כבר ותתן לי לחיות, כבר פגעת מספיק, הצלחת לפגוע בי כבר יותר מדי,
מרוצה?״ שאלתי אותו
״חסר לך אתה עושה לה משהו״ הוא אמר בצרפתית, הוא לא יודע שאני צרפתייה?
״תרגע, רק דפיקה קטנה ואני עוזב״ ענה לו חזרה בצרפתית, פאקק, מהה?!
״אני מזהיר אותך אדם, אתה לא עושה לה כלום, היא חברה שלי״ ענה לו ג׳ייסון בצרפתית מעוצבן, מה הם מכירים כאילו??
״למה כי ראיתי כמה היא אוהבת אותך, מה קרה עם השיטה שלנו של לדפוק ולזרוק? כבר נטשת אותה?״ אדם התגרה בו בצרפתית
״אדם, פשוט תתפוס מרחק אוקי?אני כבר לא כזה, הכרתי אותה ופשוט לא הצלחתי לשחרר, אני אוהב אותה, ולא משנה כמה היא כועסת עלי עכשו, אני עדיין אוהב אותה״ אמר ועינייו רשפו בכעס על אדם, הוא אמר שהוא אוהב אותי, פעמיים, וכעיקרון אני לא אמורה להבין את השיחה הזאת, הוא באמת אוהב אותי, עכשו באמת שהתבלבלתי לגמרי
״גם אני אוהבת אותך, חבל שהיית חייב להרוס את זה״ אמרתי לו בצרפתית ושניהם היו המומים, במיוחד ג׳ייסון, הוא חשב שאני לא יודעת מה הם מדברים, הוא הסמיק, הוא אשכרה אמר ליד מישהי שהוא אוהב שהוא אוהב אותה והיא שמעה, הוא ממש הובך, לקח לו זמן להתאפס על עצמו ואז התחיל לרוץ אחרי,
״מה את יודעת צרפתית?״ שאל
״זה מה שרצית להגיד לי?״ שאלתי אותו בצרפתית, אני חושבת שבמשפט הזה הבהרתי לו את השאלה
״וואו, אוקי, פדיחה, אוקי״ אמר ושתק
״אוקי מה?״ שאלתי, רציתי לשמוע אותו אומר לי שוב שהוא אוהב אותי
״אבל בואי נשב״ אמר והתקדמנו לספסל שהיה עשר מטר מאיתנו, התיישבתי והוא התיישב לידי, היינו קרובים יחסית,
״אז ככה, אני יסביר לך את מה שאמרנו בשיחה, זה התחיל לפני שנתיים, הייתה לי חברה, אהבנו אחד את השני״ אמר ואני התכווצתי למילה אהבנו ״קראו לה רוני, היא הייתה דומה לך קצת, זה מה שבהתחלה גרם לי לדבר איתך, הזכרתי לי אותה, בקיצור, אז קרה לה משהו, היא… היא עברה תאונה״ הוא אמר בקול סדוק, חלול, מלא כאב ״נסענו באוטו, אני נהגתי, אני זוכר שבדיוק השמיעו את השיר של וואן דירקשיין, היא מאוד אהבה אותם, היא שרה והיה לה קול יפה, היית שומעת אותה שרה והיית נמסה״ אמר וראית עליו שהוא מתאפק להשאר רגוע ולא לבכות, או לא יודעת מה ״הבלמים הפסיקו פתאום לעבוד, לא יודע מה קרה שם, אבל נפלנו מצוק, ראיתי את המוות מול העיניים שלי, אבל בסוף אני התעוררתי בבית חולים, ישר קמתי וקראתי בשמה, דאגתי שאולי קרה לה משהו, כולם הסתכלו עלי במבטים דואגים, והם לא סיפרו לי, אני הבנתי לבד, היתי ככה קרוב למות ביחד איתה, אבל איך שהוא נשארתי חי, הרגשתי שהכל באשמתי, הייתי שבור, היא הייתה החצי השני שלי, כבר ראיתי אותנו עומדים אחד לצד השני עם בגדי חתן וכלה ואני שובר את הכוס והכל, אבל ה׳ רצה אחרת, הוא לא רצה שזה יהיה אני והיא, הוא רצה שזה יהיה אני ומישהי אחרת, חודש אחרי שהשתחררתי מהבית חולים, גיליתי את אבא שלי סגור בחדר שלו, לוקח סמים, ניסיתי לגרום לו להפסיק, אבל אז גיליתי שגם אמא שלי איתו בעסק, שלחתי אותם למכון גמילה, שאחרי זה הם יחזרו נורמאלים, אבל בינתיים זה רק אני וקייסי, אחותי, ככה אנחנו כבר שנה אני חושב, ככה לבד, דואגים לעצמינו, בקיצור, אחרי מה שקרה עם רוני ועם ההורים שלי, הייתי מחורפן, הייתי סטוציונר, כזה שמשתמש וזורק, משאיר אותן לבדן פגועות, כמו שהשאירו אותי, זה הפך להיות סוג של הרגל בשבילי, זה הפך למשחק, ואז פגשתי את אדם, התחברנו, עשינו מזה תחרות חולנית כזאת, של מי יצליח להשכיב יותר בנות, זה היה חולני, מגעיל, מזעזע, אני עדיין לא מאמין שזה מה שעשיתי, ואז ראיתי מישהי יפה, יפה מאוד, בחיים לו ראיתי מישהי כזאת, היא הייתה נראית אתגר כזה, חשבתי שאם אני יצליח להשכיב אותה אז אני מלך, אז אני יכול לעשות הכל, ואז דברתי איתה קצת, והתנשקנו, זה הלך דווקא יותר מהר ממה שציפיתי״ אמר ועצר לנשום, הבנתי על מי הוא מדבר, נפגעתי עכשו יותר ממה שלא נפגעתי מעולם, דמעה זלגה על לחיי ״לא, אל תבכי״ אמר וניגב את הדמעות שלי
״איך אני יכולה לא לבכות שאני יודעת שאני היתי חלק ממשחק, חלק מתחרות, שאתה רוצה להשכיב אותי, שאני כלום בשבילך״ אמרתי ובכיי גבר
״את היית חלק ממשחק, בהתחלה, בחצי שעה הראשונה, ואז הבנתי שאת משהו מיוחד, רציתי להשכיב אותך, עכשו אני רוצה לעשות איתך אהבה, בזמן שלך כמובן, אני לא ילחץ עלייך, את לא כלום בשבילי, את כל העולם שלי את מבינה??״ אמר ודמעה בודדה זלגה לו על הלחי, הוא מיהר לנגב אותה, כדי שאני לא ישים לב,
״איך אני ידע שאתה באמת מתכוון לזה?״ שאלתי ועוד דמעה חמקה לה מעיניי,
״את תצטרכי לסמוך עלי״ אמר ומחה את דמעתי בעדינות
״מי זאת הייתה שהתנשקתם?״ שאלתי בתקיפות והתנתקתי ממנו
״זאת הייתה חברה שלי, לפני רוני, היא נעלמה יום אחד, בלי להשאיר הודעה, הייתי בשוק, היא נישקה אותי, ניסיתי להתנתק, לא הצלחתי, אבל חשבתי עלייך, אני אוהב אותך זואי״ אמר ו….

איך היא תגיב לוו???