טעויות של נערה פרק 29 :)

״זאת הייתה חברה שלי, לפני רוני, היא נעלמה יום אחד, בלי להשאיר הודעה, הייתי בשוק, היא נישקה אותי, ניסיתי להתנתק, לא הצלחתי, אבל חשבתי עלייך, אני אוהב אותך זואי״ אמר ו….

אמר והסתכל לי בעיניים,
"אז את סולחת לי?" אמר ולא הזיז את מבטו ממני אפילו לא לשנייה,
עינייו ברקו, הוא באמת נראה מצטער, רציתי להגיד כן, אבל פשוט לא הצלחתי
"אני מצטערת, אני לא מסוגלת" אמרתי והדמעות זלגו מעייני ללא הפסקה,
"בסדר, הבנתי" אמר והוא נראה פגוע, הוא בא להסתובב אבל אני עצרתי אותו,
"ג'ייסון, תבין אותי, פשוט שקשה לי להעמיד פנים כאילו כלום לא קרה, אני מצטערת, באמת שאני אוהבת אותך" אמרתי

נקודת מבט של ג'ייסון:
"מה הבעיות שלך?! אני אוהב אותך את אוהבת אותי, זהו, נסגר עניין, למה את חייבת לקחת הכל קשה??" היא לא יכולה לסמוך עלי,
זה הכל בגללי, אני יודע את זה,
אבל ממש קשה לי עם זה שהכל בגללי אז אני לא מפסיק להאשים אותה,
אני אידיוט מפגר שלא יודע להכיר בטעויות של עצמו
"מה הבעיות שלי אתה שואל? הנה אני יגיד לך, הבעיות שלי זה שיש מישהו, ובמקרה יש לך ולו את אותו השם, שפשוט מהשנייה שהכרתי אותו הוא רק פוגע בי שוב ושוב, ושוב ושוב, ואני לא יודעת מה איתך אבל אני חושבת שנמאס לי" אמרה, היא כבר הפסיקה לבכות,
עיניה היו אדומות מהבכי של מקודם,
אני פשוט בן אדם חסר רגשות,
היא צודקת, בכל מילה שלה,
אוףףף, למה אני חייב להיות כזה מטומטם כל פעם…
"אז מה את אומרת בזה?" שאלתי, לא באמת רציתי לשמוע את התשובה,
ידעתי שהיא תהיה כואבת
"אני אומרת בזה שזהו, אין אני ואתה יותר, אנחנו גמרנו" אמרה את זה בקושי,
כאילו משהוא גורם לה לעשות את זה בניגוד לרצונה
"לא רציתי שזה ייגמר ככה" אמרתי לה
"גם אני לא" אמרה והסתובבה,
מרחוק יכולתי לראות את כתפיה זזות מבכי,
בעטתי בקיר בחוזקה, זה כאב, מאוד כאב, אבל לא כאב כמו בלב,
הלב כמו הפסיק לתפקד כרגיל, כאילו לקחו ממני משהו,
אני לא מאמין שזה שוב קורה,
בפעם השנייה בחיי,
אני נותן למי שאני אוהב ללכת, או ליפול,
זה לא משנה
זה כאילו בעטתי בה מכל המדרגות,
זה יותר נורא ממה שעשיתי לכל הבנות ששיחקתי בהם,
אני אשכרה הכרתי את האהבה של חיי ונתתי לה ללכת,
למה אני כזה…. כזה- אני, למה??
נקודת מבט של זואי:
ושוב אני יושבת ובוכה,
בוכה בגללו,
למה תמיד האהבה היא כל כך פוגעת,
זה שובר אותי, לרסיסים קטנטנים,
ואז בא מישהו שמאחה את השברים,
מדביק אותם בזהירות ובעדינות,
ואז, אחרי שהכל מודבק במקום,
שהכל מושלם כאילו לא שברו אותו לפני,
המישהו הזה בא וזורק,
ואז,
ואז אני נשברת שוב,
והפעם לחלקים קטנים יותר, שיותר קשה לאסוף ולחבר,
למה תמיד זה נגמר שאני זאתי שנפגעת?
למרות שהפעם, הפעם הזאתי, אני נפגעתי, ופגעתי ביחד איתי פגעתי גם בו,
אני כזאת מפגרת לפעמים שאני מתהה,
למה עשיתי את זהה?!
אני חייבת לדבר איתו, להגיד לו שאני רוצה אותו,
שאני מצטערת, שאני מוכנה לתת לו הזדמנות,
שאני לא יכולה לחיות בלעדייו,
"אמאאא! יצאתי" צעקתי לחלל הבית, ויצאתי בריצה,
נכנסתי בשער לבית שלו, הלב שלי דפק במהירות,
חשבתי על כל מה שאני עומדת להגיד לו,
דפקתי על הדלת, שלוש דפיקות עדינות,
אם הוא לא ירצה אותי?
מה יקרה אז?
קייסי אחותו פתחה לי את הדלת,
"הי, ג'ייסון פה?" שאלתי אותה
"אני חושבת שכן, תבדקי בחדר שלו" אמרה
"סבבה, תודה" אמרתי ועליתי בריצה את המדרגות,
הסדרתי את הנשימה ופתחתי את הדלת,
הייתי המומה, לא!! זה לא קורה לי, זה לא קורהה
זה לא הגיוני שזה יקרה,
זה חלום,
לא לא לא לא לא!! פשוט לא!
"ג'ייסון!!" צעקתי

מה קרה???
3+ תגובות וממשיכה…