יומנה של חשפנית בודדה חלק ד׳

1.2.16

אז מה אני עושה בכסף שאני מקבלת, לא מדברת על המשכורת הקבועה שלי, אלא על הדולרים ושאר המזומנים המטופשים שתוחבים לי לתוך החזייה.
אני לא מפקידה בבנק, ככה כי זה דבילי להכניס כמה שטרות. רק אם הרווחתי הרבה אני מפקידה בבנק.
שמה בתוך קופת החיסכון בצורת פרה ותוהה מתי אשתמש בכסף הזה.
מדי לילה כשאני מסיימת בוהה מבעד לוויטרינה וצופה במסעדה שמעבר לכביש. מסעדה שפתוחה 24/7, אני אף פעם לא נכנסת כי כל הלקוחות הולכים לשבת שם. עקבתי אחר העובד המסור והנאה שעבד כה במסירות. אנחנו קצת מזכירים אחד את השנייה. רק שהעבודה שלו ״מכבדת״ יותר משלי.
״למה את לא ניגשת אליו?״ שאלה אותי אחת הבנות. שתקתי, לא אמרתי לה שאני לא מעיזה בכלל להתקרב, מה יחשוב על חשפנית שכמוני. מי בכלל ירצה לצאת איתי ברצינות? רק פלטתי אנחת ייאוש עד שהיא הלכה הביתה.
כזו אני, חשפנית בודדה ללא אף תשומת לב רצינית.
תמיד רציתי שייקחו אותי ברצינות, רק פעם אחת.
יכול להיות שזה יקרה, יכול להיות שלא.
הבדידות יכולה לגמור אותי עד לכדי בכי. אפילו עכשיו מבעד לוויטרינה עד שהמנקה מאיץ בי לצאת הביתה.
אין לי בית. בבית אמורה להיות אהבה, מה זה משנה קורת גג בלי מישהו שיאהב אותך כשאת נכנסת הביתה?
אז בינתיים אני חולמת על בית ועל גבר ואולי בעתיד גם על משפחה.
משפחה אמתית שתאהב אותי כמו שאני, חשפנית ולא חשפנית.
ככה פשוטה ונינוחה בדיוק כמו שקמים בבוקר,
עם הפשטות ובלי אף מסיכה.
נתראה מתישהו ל׳ הבודדה.