ילדי החוץ פרק 2

"איזה בית ספר?!" מתן שאל צוחק תופס בכתפו של שון שחייך בנימוס.
"ילדי החוץ" אמרתי משועשע מתגובתו.
"וואו האנשים היום יצירתיים בשמות" מחליק ממשענת הספסל הוא התיישב לידי.
"יש שם כוסיות?" הוא שאל בחיוך השובבי שלו ואני גיחכתי מסתכל לצידי השני.
"אין לי מושג אחי" אמרתי לו בוחן חבורת הבנות שעברו מולנו בחיוכים מפלרטטים.
"רק בתל אביב אנשים,רק בתל אביב" מתן אמר תופס בכתפי כשמבטו מרוכז בדמותן.
"תפוסות כבר אחי" שון אמר מצטחק כשהתיישבו לא רחוק מאיתנו עם חבורת נערים אחרים.
"בקטנה,אחת מהן צלעה גם ככה" אמרתי קורץ לשון.
שלושתנו היינו ההפכים הגמורים אחד של השני,אבל משום מה אנחנו החברים הכי טובים.
שון הוא ג'ינג'י טיפוסי עם עיניים ירוקות ונמשים אחדים על פניו.
מתן הוא המרוקאי עם העיניים הכחולות והבלורית השחורה כפחם.
ואני,אני הטריפוליטאי עם העיניים החומות שבחיוך אחד גורם לכל אחת לרטוט.
שלושתנו מתאמנים באותו חדר כושר ואנחנו חברים מהיום שבו הגעתי לתל אביב.
"אז ילדי החוץ אה?" מתן שאל לאחר כמה שניות של שקט.
"לתת לך לברוח עכשיו או אחר כך?" שאלתי אותו תופס בעורפו.
"לך תזדיין לפחות תבדוק בשבילי אם יש שם כוסיות" הוא אמר ודחף אותי ממנו.
"לך לך יא שתוי מת שבוע גג ואני עף משם" אמרתי לו צוחק בוהה באוויר.
"לפחות תשיג משם מספר או שתיים של פיליפניות. אמא צריכה מנקה" הוא אמר קורץ ואני דחפתי אותו כך שמעד לאחור.
"אל תהיה מניאק אחי" שון אמר קם מהספסל כמותנו.
"הוא מדבר!" מתן קרא לשמיים ושלושתנו צחקנו.
"יאללה אני עף מפה" אמרתי מסמן בראשי לכיוון הבנות שהגיעו מאחוריהם,"תהנו" חייכתי והלכתי משם ברגע שהן הגיעו.
"ובנינו עליו" אחת מהן אמרה וחברותיה החלו לצחוק.

"מה תרצה בכריך?" אבי זרק עליי כרית ושאל.
"באמא שלך?" שאלתי אותו חצי רדום מבין כל הכריות.
"עד סבתך!" הוא קרא והחל לרדת במדרגות.
"אני שם לך שוקולד!" הוא קרא ואני נאנחתי בעצבים.
פאק. אני מתחיל ללמוד היום.
בפעם השביעית.
קמתי בקושי מהמיטה.
משפשף את עיניי ומתרומם מהמזרון תפסתי בשעון המעורר שנזכר באיחור לצלצל.
"אני מקווה מאוד שקמת טאי!" אבי קרא מלמטה ואני התמתחתי מתעלם משאלתו בדרכי לאמבטיה.
"יום מיותר" מלמלתי מורח משחת שיניים על המברשת הפשוטה.
צחצחתי את שיניי במהירות עושה כמה דברים בו זמנית.
השעה הייתה 7:02 ועיניי התגלגלו באנחה עייפה כשגררתי את גופי אל מחוץ לאמבטיה.
החרא הזה יותר מדי מוקדם בשבילי,חשבתי.
תפסתי מכנסי ג'ינס שחור שהיו זרוקים על הרצפה וחולצת טישירט בהירה מהארון.
"טאי!" אבי צעק כשהתיישבתי לנעול את נעליי.
"אני ער דוד. יש לך רשות להפסיק לחפור" אמרתי לו תופס תיק גב שחור מהרצפה.
"אתה לא מתכוון להכין מערכת?" הוא שאל ואני נעמדתי מולו.
"אני תלמיד חדש,מותר לי" ירדתי במדרגות מרגיש את ידו על ראשי המגולח.
"אתה צריך להסתפר ילד." אמר כדי לעצבן אותי.
"אני על זה דוד" אמרתי לו ותפסתי במפתחות שעל השולחן.
"אפ אפ אפ מה אתה עושה?" הוא שאל תופס בתיקי ומושך אותי לאחור.
"הולך לבית ספר?" שאלתי אותו כמובן מאליו כשצחק ולקח מידי את המפתחות.
"הולך,כמובן. באוטו,לא" קבע והושיט לי לחמנייה עטופה נייר כסף.
"וואו תודה על ההשקעה" אמרתי צוחק ויצאתי מהבית.
את הכריך שעדיין היה בידי הבאתי לחסר בית שקיבל את מחוותי בחיוך ענק.
מתקדם ברחוב לכיוון בית הספר שאין לי מושג היכן הוא נמצא הוצאתי את הפלאפון מכיסי.
הודעה מאבי,כמה הודעות משון ומתן וכל השאר מבנות שאיכשהו השיגו את המספר שלי.
מבלי לשים לב נתקלתי בכתף של מישהו,"סליחה אחי" אמרתי מרים את פניי מהפלאפון.
"הכל טוב" הוא חייך אליי.
הוא היה ממוצא אתיופי ונראה בסביבות הגיל שלי.
"תגיד אתה יודע איפה זה בית ספר ילדי החוץ?" ניסיתי את מזלי ושאלתי אותו.
חיוכו גדל בכמה סנטימטרים.
"אתה מילדי החוץ?" הוא שאל במבט מבולבל ואני גיחכתי,"לא אחי אני אישית נולדתי בישראל אבל איכשהו העבירו אותי לבית ספר הזה" אמרתי לו מחזיר את הטלפון לכיס האחורי במכנסי.
מסתכל עליו צוחק הוא סימן לי בראשו לבוא איתו.
"אני איתמר" אמר והושיט את ידו.
"טאי" עניתי בנימוס ולחצתי אותה.
"עשית הרבה צרות אם הגעת לילדי החוץ אה?" הוא שאל והמבט המבולבל עלה עכשיו על פניי.
"איך ידעת?" הסתקרנתי והוא גיחך.
"הילדים שם או זרים או עושים צרות"
"ולאן אתה משתייך?"
"אני הבן של אחת מהמורות" אמר מגחך והמשיך,"ואני רק רציתי להשאר בבית ולשחק באיזה משחק טוב בלי זיוני שכל מיותרים" אמר עוצם את עיניו כאילו מפנטז.
הסתכלתי עליו משועשע מסכים איתו על כל מילה,"החברה החדשה של דוד שלי היא מורה כאן. היא הכניסה לו את הרעיון לרשום אותי הנה" הסברתי לו את מצבי.
"מי זאת חברה של אח שלך?" הוא שאל ואני עניתי לו.
"אנה? אנה היא החברה של דוד שלך? פאק אחי!" הוא קרא ואני צחקתי.
הבנתי בדיוק על מה הוא מדבר,היא הייתה מדהימה.
"הגענו" הוא אמר מצביע מעבר לכביש.
זה היה אזור טוב יחסית.
המבנה לא נראה משעמם וקירותיו מלאות גרפיטי של התלמידים.
"בבקשה שהוא יהיה טוב כמו שהוא נראה" מלמלתי לעצמי מתעלם מהחיוך שאיתמר החניק.

מיקאל!" נכנסנו אל תוך הבניין עמוס התלמידים כשמבטי אומד את כולם.
נער בסביבות הגובה שלי התקרב אלינו ולחץ את ידו של איתמר.
"מי זה?" הוא שאל מהנהן לעברי את ראשו.
"טאי. הוא חדש כאן" איתמר אמר תופח על גבי.
"קעקוע נחמד" מיקאל אמר מסתכל על היד שלי.
"תודה." אמרתי לו במבט קר.
שם לב לשקט שכעת השתרר בחוץ הסתכלתי סביבי.
"איפה כולם?" שאלתי לא מבין.
"יופי רובי הולך להתפוצץ." איתמר אמר וסימן לי לבוא במהירות.
הסתכלתי על המסדרונות שדמו למחנה צופים עוד מהתקופות שאבי היה ילד.
הדלתות שהיו עשויות מפח היו מכוסות ציורים מושקעים במקום שכבת צבע משעממת.
הקירות היו צבועות בשתי פסי צבעים.
כחול וירוק במסדרונות ארוכים ורחבים.
"הופה הנה המבריזים!" שמעתי מישהו קורא גורם לי לצאת מהחלומות בהקיץ שלי.
גבר גדול שנראה כאילו מתאמן לא מעט בחדר כושר עמד מולנו בחיוך ערמומי ענקי שלא תאם את החזות המאיימת שלו.
גופו נשען על משקוף הדלת בשילוב ידיים כאילו חוסם את הכניסה לכיתה.
"יום ראשון אחי תן להתעורר" מיקאל אמר מתעלם ממנו ונכנס לכיתה בקפיצה מסורבלת.
"אידיוט" הגבר אמר ונתן לו מכה קטנה על העורף.
"כל אלה הם כיתה?" שאלתי מבולבל את איתמר כשהצצתי טיפה אל תוך החדר.
"זאת שכבה" רובי אמר מחייך והושיט לי את ידו,"נעים מאוד" אמר.
"היי" לחצתי את ידו ונמשכתי אל תוך הכיתה.
מבטי כולם קפאו על דמותי.
"מי אתה?" רובי שאל ממתין.
"טאי" אמרתי לו מסדר את רצועת התיק על כתפי.
"נעים מאוד טאי,אלה ילדי החוץ" ידו של רובי הוחוותה אל הילדים שישבו בשקט במקומם והיו עסוקים בלבחון אותי.
"ספר לנו איך הגעת הנה" רובי ביקש ונשען על אחד הקירות.
"חברה שלי אחי רשמה אותי לפה" אמרתי בקוצר רוח.
"איזה מבט אחי" מיקאל אמר צוחק מתנדנד על כיסאו.
קולות הצחוק לא איחרו לבוא.
"יותר יפה משלך מיקה,תאמין לי"
לא ציפיתי לקבל הצלה ועוד מצדם.
אבל כשהקול שהצליח להשתיק את הרעש החזק ביותר נשמע מבטי חיפש אחריו.
"שוב פעם התחלנו עם המיקה?" מיקאל שאל מעוצבן מסתכל לימינו.
"מתי הפסקנו מיקוש?" היא שאלה צוחקת.
זה היה צחוק מתגלגל מהסוג שגורם לבן אדם הכי קר לחייך בחולמנות.
עם המזל שלי היא בטח כונפה,חשבתי והחזרתי את מבטי אל רובי.
"תשב ליד איתמר" רובי אמר והצביע על סוף הכיתה.
עברתי בין מבטים של בנות מפלרטטות וידיים שלא טרחו לזוז כאשר עברתי.
"זה יהיה ככה תמיד?" שאלתי אותו בשקט כשהתיישבתי.
"רק כשיש הודעות מיוחדות או ילדים חדשים." הוא אמר עסוק בציור שבמחברתו.
"אתה ציירת את הציורים על הדלתות?" שאלתי אותו וכתגובה הוא גיחך.
"משהו כזה. הם הכריחו אותי להשאר לתנועת הנוער,אז ציירתי להם על הדלתות" הסתכלתי עליו המום כששאלתי,"סולקת?"
איתמר הרים את ראשו ממחברתו וחייך,"הם שילמו לי לצייר על שאר הדלתות. זה הרחיק אותי מבעיות" הוא אמר ואני גיחכתי.
"החיים דבש אה?" שאלתי אותו והוא התמתח בכיסאו.