ילדי החוץ פרק 3

הספקתי לקבל סיורים בבית ספר מכמה בנות שונות.
בסיור השלישי כבר,נעלמתי להן באמצע והלכתי לפגוש את שון ומתן שהבריזו בעצמם.
"נו כבר השגת מספרים אחי?" מתן שאל מכבה את הסיגריה על הספסל שמעבר לכביש.
"בנתיים קיבלתי רק סיורים" אמרתי לו צוחק ותפחתי על שכמו של שון.
"אז איך שם בנתיים?" שון שאל מחויך מרים את מבטו מהאייפון.
"בסדר. יש מלא כוסיות ופעם ראשונה הצלחתי להבין היסטוריה" אמרתי להם מחייך בעצמי.
"יש מישהי מעניינת?" מתן שאל בקריצה ואני גיחכתי.
"שמעתי רק את הקול שלה" אמרתי ונעמדתי מולם בשילוב ידיים.
"מה זה דייט בחשיכה? מה זה שמעת רק את הקול שלה?" הוא שאל בחיוך לא מבין.
"רק את הקול שלה נו,הם היו איזה שישים ילד בכיתה והיא ישבה הכי מאחורה" הסברתי את עצמי והסתכלתי על שניהם בוהים במשהו מאחוריי.
"מי זאת?" מתן שאל המום וסובבתי את מבטי במהירות.
לא ראיתי את פניה אבל גופה היה הדבר הכי מושלם שראיתי אי פעם.
אם זה מההרגליים שלא נגמרות לישבן העגול וגבה המעוקל.
עורה היה חלק ומתוח ושיערה שחור וארוך.
"כולן שם ככה?" שון שאל מודהם.
שיערה היה מוסט לצד כך שפניה הוסתרו.
תיקה היה מקושקש על כולו והונח על שתי כתפיה.
ידיה תפסו בכתפיות מצמידות את התיק לגבה.
שיערה היה מלא בתלתלים רכים שגרמו לי להסתקרן מה הם מסתירים מהאחוריהם.
"אחי תשיג לי את המספר שלה" מתן אמר תופס בזרועי.
"היא מבריזה" מלמלתי לעצמי,מרוכז במעשיה.
"הלו!" קול של נערה אדמונית נשמע בצעקה.
הנערה שהתהלכה במדרכה נעצרה מסובבת את גופה אחורה.
אותה אדומת שיער יצאה מהשער גם היא בריצה קלה.
"יפה שאת גם מחכה!" היא קראה לה ושתיהן המשיכו ללכת צוחקות.
"אתם באים?" מתן שאל מסדר את חולצתו בהתלהבות.
"לאן?" שון שאל את השאלה שחשבתי עליה.
"מה לאן? אליהן!" הוא קרא ותפס את התיק שלו.
"נראה לך? יש לנו מתמטיקה עוד חצי שעה" הוא קרא ועצר אותו.
"אחי. הבחורה הזאת נראית כאילו לקחו אותה ממגזין,אתה יודע איזה נדיר זה עם הכונפות פה?" הוא שאל והחל להתקדם אליהן מבלי לחכות לתגובה.
שון ואני ידענו שהוא צודק.
הסתכלנו אחד על השני כמה שניות ואנחה יצאה מגרונו של שון.
"אני הולך להסתבך בגלל חולה האהבה הזה" הוא אמר וניסה להדביק את הפער אליו.
הסתכלתי על בית הספר וגיחכתי מעצמי בעודי מתקרב לשעריו.
מוותר על הברזה? סופית נדפקתי.
מצאתי את איתמר מסמן לי לבוא וכך עשיתי.
מתקדם אליו בריצה קלה קיוויתי בתוכי שאותה בחורה תהיה עם שכל מספיק ישר בשביל לדחות את הסטוציונר שאני קורא לו החבר הכי טוב שלי.
"מה יש עכשיו?" שאלתי את איתמר שהכניס משהו לתיק שלו.
"מתמטיקה אחי" הוא אמר והרגשתי יד מלטפת את כתפי.
"היי" בחורה עם עיניי שקד גדולות וחיוך עדין הסתכלה עליי בפלרטטנות ממשיכה להתקדם במסדרון.
"מה זה היה לעזאזל?" שאלתי את איתמר שלא טרח להבליע את צחוקו לאחר שהתרחקה.
"תתרגל אחי,באחת הכיתות תלו רשימה מי תצא איתך ראשונה" הוא אמר ונכנס לאחת הכיתות ואני אחריו,מגחך.
"מטורפות" מלמלתי ואיתמר הסכים בעודו מוציא את מחברתו מהתיק.
רובי נכנס לכיתה עם מחברת בידו מסמן לכולם לשבת.
"הוא גם מורה למתמטיקה?" שאלתי לא מבין.
"הוא המנהל. יש פה מחסור במורים אז יש כאלה שמלמדים כמה מקצועות" מבטו חייך אל מבטי ההמום.
"חתיכת מוסד חינוכי אה?" אמרתי לו ואילו הוא רק צחק.

"הנה המבוקש שלנו!" אבי קרא כשנכנסתי בדלת בחצי חיוך משועשע.
"נו נו איך היה?" הוא שאל וקם מהספה כשמשקפיו עדיין על אפו.
"היה בסדר" אמרתי לו וזרקתי את התיק לקומה למעלה.
"רק בסדר?" שאל באכזבה ואני גיחכתי אל מבטו.
"רק בסדר דוד" לחשתי לו והנחתי את ידי על כתפו.
לא עברו שניות אחדות וכבר הייתי בדרכי לחדר.
מתן מארגן ישיבה אצלו בבית עם כמה ידידות שהכיר לא מזמן.
הוא אמר שיש שם מישהי שהיא בול הסגנון שלי.
חמודה,מצחיקה,ונראית טוב ביותר.
נכנסתי להתקלח,מרשה לעצמי להרגע ולהיות לבד.
רק אני,עצמי והמים.
לא הרשתי לעצמי יותר מדי ולאחר כמה שניות סגרתי את זרם המים.
תופס מגבת וכורך אותה על מותני יצאתי מהמקלחת היישר אל הארון שלי.
מכנס ג'ינס אפור וחולצה שאיכשהו נראתה לי מתאימה והייתי מוכן.
תפסתי את הטלפון מודיע לאבי על יציאתי כדי שלא יבוא אליי בתלונות אחר כך,ויצאתי.
הבית של מתן ממוקם כמה רחובות לידי.
החדר שלו תופס את כל עליית הגג ואת הגג עצמו ככה שתמיד אהבנו לשבת שם ולדבר או לשתות.
מאז שהתאמנו החלטנו פה אחד להפסיק עם השתייה וחלקנו עם העישון גם.
די מהר הגעתי למפתן דלתו,שומע את המוזיקה הרועשת שבאה מגג שלו עוד מלפני כמה רחובות.
דופק על הדלת בנימוס אימו פתחה לי בחיוך גדול.
"טאי!" היא קראה עם קערת בלילה בידה.
"מלא זמן לא ראיתי אותך" היא משכה אותי לחיבוק ואני חייכתי בנימוס.
"פנקייק?" שאלתי מצביע על הקערה בחיוך.
"ככה זה כשיש לך ילדים בני 6 שלא מזמן טעמו מתוק לראשונה" היא אמרה סוגרת מאחוריי את הדלת.
"הבנים למעלה עם כמה בנות. אני עוד מעט אביא לכם כיבוד" היא אמרה חוזרת לערבב את הבלילה.
"תקראי לי שאני אבוא לעזור לך" אמרתי לה והיא חייכה בהסכמה.
אמא של מתן הייתה אם חד הורית.
הבנתי את הקושי שלה בלטפל בשלושה ילדים קטנים ללא שום עזרה מבעלה.
היא הזכירה לי במובן מסויים את אבי.
רק שלאבי היה רק אותי ולענת,אמא של מתן,היו ארבעה ילדים.
כשהייתי קטן ואבי היה צריך עזרה ממישהו מיוצן הוא היה מתקשר אליה.
אפשר להגיד שהייתי נזק.
אבל עדיין הבנתי את הקושי והשתדלתי להיות אליה נחמד.
כך גם שון עשה.
שלפחות תדע שהבן שלה נמצא בחברה טובה.