ילדי החוץ פרק 5

Disney 05/12/2014 911 צפיות 8 תגובות

קמתי מכאבי צוואר איומים.
כנראה נרדמתי באמצע הסרטוט.
בודק ברפרוף קל מה השעה עיניי שכמעט יצאו מחוריהן.
"פאק פאק פאק" יצאתי במהירות מהמיטה כמעט שמועד מהשמיכות שהסתבכו עם רגליי.
תפסתי מכנס טרנינג אפור וחולצה לבנה ומהר נעלתי נעלי בד.
תפסתי את התיק שנח לו ליד הארון ויצאתי מהבית במהרה.
כבר איחרתי את השיעור הראשון,חשבתי כשהחלתי להתקדם במדרכה בהליכה מהירה.

תוך רבע שעה כבר ראיתי את שערי הבית ספר מעבר לכביש.
חציתי אותו מהר מגיע אל צידו השני ומרשה לעצמי לקחת כמה נשימות.
לא ראיתי את אנה כבר כמה ימים.
היום היה לי שיעור איתה והיו לי כמה פרטים ללבן איתה.
רק כדי להבין שאנחנו באותו ראש.
השערים היו סגורים כמובן כי עם המזל שלי זה היה נס אם לא.
זרקתי את התיק אל הצד השני ובקפיצה קלה טיפסתי עליהם.
"טאי?" שמעתי את קולה של אנה כשבדיוק התכוונתי לרדת מהצד השני.
"מה אתה עושה?" היא עמדה בדיוק מולי וחסמה לי את הדרך.
נאלצתי להתיישב על הברזלים הצרים שלא עשו טוב למפשעה שלי.
"אנה זוזי שנייה" ביקשתי ממנה ואילו היא התעלמה ממני.
"מה יש לך עכשיו? אני מלמדת אותך בשעתיים האחרונות אז שלא תנסה אפילו להבריז!" היא קראה באצבע מאשימה ומבט רצחני.
"אני לא אבריז רק תזוזי ימינה רגע!" ביקשתי ממנה מנסה להשען על ידיי ולהוריד את הלחץ ממפשעתי.
"אל תגיד לי שהברזת הרגע! טאי זו התחלה ממש גרועה לפתוח שנה חדשה" היא המשיכה בפרץ הדיבור שלה מתעלמת מדבריי.
"אנה,סתמי את הפה שלך רגע וזוזי!" קראתי לה בצעקה.
"מה אמרת?" שמעתי את קולו העצבני של אבי מצידי השני.
"אינעל העולם איזה מזל נאחס!" קראתי לשמיים וקפצתי אל צידה של אנה.
"שמרי עליו אה?" ביקשתי ממנה ונשקתי לה על הלחי.
מבטה המופתע הפך לצחוק כשאבי כמעט רדף אחריי לכיתה.
"תירגע רמבו!" היא קראה לו ופתחה לו את השער שאיים לקפוץ מעליו.
הגעתי אל המסדרון של כיתתי מתחיל לפתוח כיתות אקראיות.
"שלום שלום" רובי הופיע באחת הכיתות בחיוך שתפס על חם.
"פאק" מלמלתי ונכנסתי לכיתה מסדר את הכתפייה על כתפי.
"יש לי סיבה מוצדקת" הודעתי לו מציץ אל התלמידים שישבו שם מנסה לאתר את פניו של איתמר.
"זאת לא הכיתה שלך" הוא אמר והרגיע.
"אה אז אני לא חייב להסביר" אמרתי והסתובבתי לצאת מהכיתה כשזה תפס בתיקי.
"אוהו אוהו איך שאתה חייב להסביר" הוא אמר צוחק עם שאר התלמידים,מושך אותי לאחור.
"שכחתי לשים שעון מעורר?" שאלתי מנסה את מזלי.
"תגיד שמעת על תנועת הנוער המיוחדת שלנו?" הוא שאל והסתכלתי עליו המום.
אין מצב שזה קורה לי עכשיו.

"על איחור?!" איתמר שאל מודהם מהעונש שרובי הביא לי.
"על איחור" אמרתי וציירתי בעט על ידי.
"טוב זה לא שיש שם הרבה ילדים" איתמר אמר במלמול והסתכלתי עליו באחת.
"מה זאת אומרת?" שאלתי מכווץ את גבותיי.
"תנועת הנוער זה סתם תירוץ של ההנהלה להעניש את כל המופרעים בדרך שלא תיכנס להם לתיק האישי" הוא אמר וגבותיי שהיו מכווצות הורמו בתדהמה.
"וואלה?" שאלתי והוא צחק.
"כן אחי. אנחנו עשרה ילדים בקושי" אמר ואני חזרתי לצייר על ידי.
"טוב עכשיו אתם אחד עשרה" מלמלתי וגיחוך בקע מגרונו.
"החשבתי גם אותך" הוא אמר ואני החלתי לצחוק.

ישבתי בחוץ עם איתמר כשראיתי את מתן ושון מאחוריי השער.
"שתי דפוקים" מלמלתי קם ממקומי ומתקדם אליהם בדיוק כשכמה בנות הגיעו אל המקום.
"מה אתם עושים פה?" שאלתי אותם תופס במוטות הברזל שמנעו יציאה מבית הספר.
"מתאים לך אסיר" מתן אמר ונתתי לו מכה קטנה על הראש.
"אל תפתח פה לשטן" חייכתי אליו ושניהם חייכו.
"אתה לא יכול לצאת?" שון שאל מסתכל על השער הענקי שהיווה כמחסום ביננו.
"לא אחי. אני עוד מעט מסיים פה. משהו דחוף?" שאלתי אותם והם נדו לשלילה.
"אוקיי מה קרה?" שאלתי אותם נאנח בעייפות.
"במחשבה שנייה זה דווקא טוב שיש כאן שער. ככה הוא לא יהרוג אותך" שון אמר צוחק ונדחף על ידו של מתן.
"ילד מניאק אמרת שתחפה עליי" מתן אמר במבט עצבני.
"לא אמרת כמה פעמים" שון החזיר לו,אדיש ממבטיו.
"נו דבר!" קראתי בחוסר סבלנות מתחיל להתעצבן.
"שאני אספר לו?" שון שאל ומתן נאנח כשפתח את פיו לומר,"הבאתי לרון את המספר שלך"
הסתכלתי עליו ללא נוע.
המום ממה ששמעתי הרגע.
"הכל טוב?" הוא שאל ואני גיחכתי קצרות.
"אתה מת" אמרתי לו וקפצתי מעל השער.
"טאי! מה אתה עושה?" שמעתי את אנה צועקת לי כשכבר קפצתי מצידו השני של השער וידיי תופסות בצווארון חולצתו של מתן.
"טאי תעזוב אותו" שון אמר מנסה להרחיק אותי ממתן שניסה להסתיר את הפחד שלו.
"שמור את זה לזירה אחי. מה אתה צריך את זה על המצפון שלך?" מנסה להוריד אותי מהרעיון להרביץ למתן כמעט שנתתי לו מכה רק בשביל להשתיק אותו.
"אתה עשית מה?" שאלתי את מתן שהסתכל עליי בדממה.
"המספר שלי הוא לא רכוש ציבורי מתן! שלוש פעמים החלפתי מספר בגלל השטויות האלה!" צעקתי ושחררתי אותו מאחיזתי.
הוא מעד לאחור ולא ענה.
"אני מבין שהיה לך מצב רוח מזוין עוד מקודם" שון אמר עוזר למתן לקום.
נאנחתי תופס את ראשי בידי.
"כן אתה צודק. מצטער אחי" אמרתי לוחץ את ידו של מתן שהנהן בהבנה.
"מקסימום תסנן אותה" הוא אמר לי וסובב את מבטו אל כיוון הבית ספר.
"נראה לי הסתבכת" הוא אמר כשראה את אנה הזועמת מסתכלת עלינו בשילוב ידיים.
"לא תתני לאחיין של אהובך לקפוץ שוב מעבר לשער נכון?" שאלתי אותה בחיוך האופייני שלי.
כל התלמידים הסתודדו סביבה מתלחששים בינהם.
"קדימה,הסתדרת מעולה בפעמיים האחרונות." היא אמרה בחיוך מתוק וציני והסתובבה ללכת.
בעוד דמותה נעלמת בין כל התלמידים,איתמר נדחס בינהם לכיווני.
"אתה בא?" הוא שאל תופס בכתפיות תיקו בחיוך משועשע.
"תצחק על חבר שלך" אמרתי לו כשהסתובב והלך.
תופס סיכה מראשה של אחת הבנות הוא חזר אל כיווני.
"איך אתה חושב שאנחנו נכנסים לכאן אחריי בית ספר?" שאל ופרץ בתנועה מיומנת את השער.
"גדול" מתן מלמל כשאני החלתי לצחוק.
"איפה היית מאוחר יותר?" שאלתי אותו והנחתי את ידי על עורפו.
"טוב ראית את המבט של אנה אז נראה לי שעדיף שלא נאחר" אמר וסימן לי לבוא.


תגובות (8)

לא מאכזב. ושוב, אלוהים, אני מחכה כבר למה שישבור את החוצפה המתוקה של הנער הזה, אני רוצה לראות אותו נאלץ להתמודד.

05/12/2014 15:32

    מה זאת אומרת? חחח

    05/12/2014 16:35

אח, טאי טאי טאי. דרך אגב לחתול שלי קוראים טאי, זה טיפה מוזר. אני לא מבינה איך את מצליחה לכתוב את זה? יש לך סיגנון כתיבה מיוחד הייתי מתה שיהיה לי! תמשיכי אני לא יכולה לחכות!

05/12/2014 17:05

    תודהה איזה כיף לשמוע חחחח גם את כותבת מדהיםם!! שמחה שאהבת :)

    06/12/2014 18:27

תמ.שיכי

05/12/2014 17:24

הוא כאילו אף פעם לא נשבה בקסם של מישהו. הוא לא זקוק הןא לא צריך הוא קליל. ואחרות יכולות ליפול למענו והוא לא נותן אף פעם את הלב. אני רוצה שישתגע קצת

05/12/2014 18:02

    חחחח הוא עוד יפתיע אני מבטיחה ;)

    06/12/2014 18:26

מושלם תמשיכי :)

06/12/2014 13:57
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך