ילדי הפנימייה- פרק 11

קארין נשארה לבדה בשירותים. הדלת נפתחה, זה היה רון ודניאלה, נכנסו בנשיקה, היו נראים שיכורים, במיוחד רון. רון הפסיק שראה את קארין. "אני אראה אותך שם" אמר לה והיא יצאה.
"לא היית צריך לראות אותה פה?" אמרה בעוקצנות. הוא נעמד לידה, שניהם הסתכלו על המראה. "זה נשים, אידיוט." אמרה ואספה לקוקו. "למה את מדברת ככה? אני זה שחיפשתי תשובות, זו את שלא הסכמת לתת" שיחק בשיער. "חשבת על זה שגם לי אין תשובות?" אמרה. "הא? באמת?" שאל והיא חייכה חיוך ציני.
*
"איפה היית? חיפשתי אותך" תום ניגש אל שיר. "סתם, לא הרגשתי טוב" חייכה, "רוצה לרקוד?" אמרה. נועם והיא הסתכלו אחד על השנייה באותו רגע. "בטח" הושיט לה את ידו והוביל אותה שוב אל רחבת הריקודים.
*
"היה אתמול מעולה" סער אמר לליאן שנפגשו שניהם בטעות במסדרון ונשק לה. היא חייכה.
"מה עם ירין? ראיתי שהוא חזר עם מישהי" חייכה. "יש לו כאב ראש נוראי, לא נראה לי הוא זוכר איך הוא היה נראה באותו לילה" צחק. "כן, כולנו שתינו המון… פעם הבאה נזהר" צחקה.
"מה קורה?" חיבק נועם את סער ודיבר עם ליאן. "סתם דיברנו על ירין ואתמול" שלושתם צחקו.
"מה מצחיק?" ירין יצא מהחדר למשמע הצעקות, בדיוק סידר את משקפיו, אודם היה מרוח לו על הלחי, דבר שעוד יותר הצחיק אותם.
שיר עברה, היא ונועם החזירו מבט חטוף והיא נעלמה. "הכל בסדר?" שאלה ליאן. "כן למה שלא יהיה?" סער ענה, "הא… נועם?" שאל. "כן?" הוא היה איתם.
*
"שלום" נכנס אבא של שיר לחדרה. "אבוש" חיבקה אותו.
"באתי להזמין אותך ואת… נועם? לעוד מפגש עם מירי" אמר בחיוך, היא הרפתה ממנו.
"נועם, מירי? אני? זה לא יילך אבא. אני שמחה שאתה מאושר, היא באמת נראית נחמדה" חייכה אליו. "תני לה הזדמנות, בדיוק כמו שאת צריכה לתת לנועם, הוא בחור טו-" קטעה אותו, "הוא בחור טוב שיש לו חברה" השתנה הקול שלה, "ולגבי מירי? אני גם לא רוצה לתת לה הזדמנות" התרגזה. "אני לא מרשה לך לומר ככה" אמר ברוגז. "לא, אני אגיד! אני לא אוהבת אותה ולא אהבתי אף פעם אף אחת מבנות הזוג שלך, הגיע הזמן שפעם אחת ולתמיד תגיד את סיבת ההעלמות של אמא, כי לי נמאס!" אמרה וסגרה אחריה את הדלת, היא יצאה החוצה בריצה, שאף אחד לא ייראה את הדמעות שממהרות לרדת.
נועם בדיוק היה עם חברה שלו שהיא נתקעה בה. "היי, מה יש לאנשים פה?" אמרה חברתו וחזרה אליו. דעתו הוסחה. הוא ראה שהיא ניגבה את דמעותיה, לכן זו הסיבה לריצה שלה.
"אפגוש אותך בערב" נישק אותה נשיקה מהירה והלך בעקבות שיר.
הוא חיפש אותה בכל הגינה, לבסוף מצא אותה מתחת לעץ.
"את לא נראית כמו מישהי שתבכה מתחת לעץ" חייך אליה.
"מה אתה רוצה?" אמרה בקור, לא היה לה כוח לאף אחד. "למה את בוכה?" שאל. "למה זה מעניין אותך? אין לך תוכנית נשיקות במסדרון?" אמרה בעצבים. הוא התיישב לידה צוחק.
"מה מצחיק אותך?" הסתכלה עליו. "האיפור שלך" צחק שוב והביט באיפור שנמרח על פניה, גם אז באותו הרגע היא הייתה נראית יפה, הכי יפה. הוא החל לנגב את פניה.
"מה אתה עושה?" שאלה וסובבה את הראש. "מנסה לא לתת לך לעשות מעצמך בדיחה" צחק שוב. "די נועם, תלך" הסתכלה לצד השני. "לאיפה אלך אם את נמצאת פה בוכה?" הוא גרם לה להסתכל עליו, הוא ניגב את פניה שוב. נשק לה על הלחי. "אני לא יכולה… וגם אתה לא. יש לך חברה" הזיזה אותו. "תגידי לי, ואעזוב אותה" התקרב אליה. "אני לא כזאת. עם כמה שאני נראית כלבה" חייכה. "וחוץ מזה, אנחנו לא יכולים להעמיד פני שונאים ואחרי זה להיות אוהבים" אמרה. "מי אמר שלא, בינתיים זה מצליח" חייך. "די נועם, אתה לא כזה… אם אתה לא אוהב אותה תיפרד ממנה" קמה, "וחוץ מזה… אני עם תום…" גמגמה. "את עם מי? עם תום? המטומטם הזה?!" נעמד. "מה אתה רוצה? למה לך מותר להיות עם מי שבא לך?" אמרה. "אה אז זה בשביל להכניס לי? לא, תגידי שאני אבין!" צעק. "מה אתה צועק ככה? זה בכלל לא קשור אליו או אלייך" צעקה בחזרה. "אז למי זה קשור?" שאל ברוגז. "זה קשור רק אליי" אמרה ונזכרה באותו לילה שהבטיחה שהיא תהיה חברה של תום רק אם אביה ובת זוגתו ייפרדו.
"אז זהו?" אמר נועם. "מה זהו?" שיר שאלה. "אתה יודע, עזוב. חבל שאמרתי לך בכלל. יש לי מספיק עניינים להתעסק בהם, אני לא צריכה גם אותך" אמרה והלכה.