ילדי הפנימייה- פרק 12

"אהובתי, איפה היית? חיפשתי אותך" אמר תום ושם את ידו על שיר. הוא חייך לעצמו ולכולם, הראה שלמרות שהוא לא כזה מקובל הוא השיג את הבחורה הכי יפה בבית הספר, בזכות עצמו. אם רק ידע שזה לא הוא, חשבה לעצמה שיר.
"סתם… הלכתי לנשום אוויר" חייכה חיוך מאולץ, מה היא תעשה עכשיו? תתהלך עם תום ברחבי בית הספר, בזמן שהוא משוויץ ב'אהבתם'? "בא לך ללכת להתאוורר קצת?" שאל בחיוך. "אבל אסור ללכת בשעות הצהריים…" אמרה שדעתה מוסחת.
"אז?" חייך חיוך זומם, תפס את ידה של שיר והוביל אותה למשאית מחוץ לבית הספר.
"זה האוורור שלך?" שאלה. "את חייבת להודות שזה די נחמד" חייך. "כמעט כמוך" ניגש אליה ושם את ידיו על מותניה, הוא לא השאיר לה ברירה, אז גם היא שמה את ידיה על צווארו.
"רוצה לרקוד?" אמר בהפתעה, לשיר ירדה אבן מהלב, היא חשבה שעכשיו הוא ינסה לנשק אותה ולא תהיה לה ברירה. "בטח" אמרה בשחרור. הוא לקח את השלט הקטן והשחור ולחץ על איזה כפתור, המנגינה השקטה התחילה. הם רקדו סלואו, שיר נצמדה אליו ושמה את ראשה על החזה שלו, הוא העלה את ידו על גבה והגיע לשיער שלה, הוא החל ללטף אותה.
היא הייתה די מבואסת, אבל למרות הכל, תום תמיד ידע להעריך אותה, גם כשלא היו 'זוג'. לפתע היא התנחמה בו. היא הרימה את ראשה והסתכלה ישר לתוך עיניו החומות והשמחות. הפעם הוא התקרב אליה. הם התנשקו נשיקה קצרה. "מה אתם עושים פה?" נכנס עומר המורה. הם התנתקו מיד, שיר באה ללכת ראשונה אבל עומר תפס בידה. "לא את לוי." אמר בכעס והורה לתום ללכת.
"חשבתי שדיברנו על הנושא הזה" שחרר אותה. "מה קורה לך?" שאל והיא התיישבה על הספה שהייתה במשאית, המוזיקה עדיין מתנגנת. עומר התיישב לידה. היא תפסה את פניה בידיה, התאפקה שלא לבכות, אבל היא בכתה, כל מה שהיה לה על הלב יצא בבת אחת. ועומר היה שם. הוא הצמיד אותה אליו וליטף את ראשה. זה לא משהו שמורה צריך לעשות.
נועם ראה ששיר נמצאת במשאית והתקרב בזהירות. היא קמה ובאה ללכת. "תודה על הכל עומר" אמרה בחיוך וירדה מהמשאית. הוא הזכיר לה מה שאמר לה בכל השבוע האחרון, שהוא תמיד שם לצידה.
"מה אתה עושה פה?" אמר עומר, תופס את ידו של נועם ולא נתן לו ללכת. "אתה חושב שלא שמתי לב אלייך?" שאל עומר. "אם אתפוס אותך עוד פעם אחת מקשיב לנו-" קטע אותו נועם, "אני בטוח שהמנהל לא ישמח לדעת שזה מה שהמורה שלו עושה בשעות הפנאי, מתחיל עם תלמידות עצובות בנות 16" חייך אליו נועם. "נראה אותך" שחרר אותו עומר והלך לדרכו.
*
קארין ישבה במסדרון לבד. נועם התקרב לשבת לידה. "מה את עושה?" שאל אותה. "מה כבר יש לי לעשות?" קארין אמרה בחוסר חשק. "כולם מבואסים בבית ספר הזה" אמר נועם. "אתה לא צריך להיות מבואס" אמרה וחייכה אליו, נזכרה שיש לו חברה. "איך היא?" חייך אליה נועם. "היא נראית טוב, ממש חמודה" הזדקפה. שיר עברה לידם, קארין הוציאה לה לשון. "היא נגיד?" קארין שאלה את נועם. "ההפך ממנה" צחק נועם וקארין הצטרפה.
*
"איפה היית ולמה לא סיפרת לי שאת עם תום?" נועה תפסה את שיר בשנייה שנכנסה לחדר.
"זה היה ספונטני…" התיישבה על מיטתה. ומאיה אחריה. "אהבה זה לא ספונטני" אמרה ונועה ושיר צחקו, ממתי היה לה עניין באהבה?
"מי אמר שהם אוהבים?" חייכה מאיה. נועה הסתכלה על שיר שהשפילה את מבטה. "אתם לא…?" שאלה נועה. "אנחנו כן… אני רק צריכה קצת זמן" הרימה את ראשה וחייכה.
סער נכנס לחדר. "אני צריך לדבר איתך" אמר לשיר והיא יצאה מהחדר.
"מה רצית?" שאלה שהסתובבו בחוץ. "אני צריך עזרה בקשר לליאן" מבטה של שיר נתקע על פניו של סער. "אל תגיד לי שאתם הולכים להיפרד" אמרה בלחש. "לא לא, היא הדבר הכי חשוב לי בחיים… אני פשוט חושב שהיא לא אוהבת אותי, אולי היא סתם איתי" אמר ושיר נזכרה באתמול, איך ליאן אמרה לה ביחידות שהיא לא מרגישה שהוא אוהב אותה באמת.
"לא לא, היא באמת אוהבת אותך… אתם פשוט צריכים קצת… זמן, זה לא קל" שיר חייכה, תמיד היו לה עצות בענייני אהבה והיא תמיד שמחה לעזור, אבל הפעם היא לא הייתה שם. לא היה לה חשק בכלל, כל מה שהיה לה בראש זה תום, מה היא תעשה איתו?