ילדי הפנימייה- פרק 13

"אנחנו צריכים לדבר" לחש רון לקארין. היא התעלמה ממנו. "אין בעיה, אחרי זה אל תבכי לי" אמר בעצבנות והלך. היא הסתכלה עליו, למה לא ניגשה לדבר איתו? חשבה לעצמה.
"אנחנו הולכות לשיעור ספורט, את באה?" נעמדה ליאן ליד קארין ולינוי לידה. הן היו לבושות בחולצות סופגות זיעה בצבע כחול בהיר, ובטייץ שלושת רבעי צמוד בצבע שחור. "כן… בטח" קארין הסתובבה בחיוך.
הבנות קיבלו מורה חדשה, צעירה, היה לה שיער חום שהיה אסוף לקוקו גבוה. עיניים חומות בהירות וחיוך שחושף שיניים לבנות ויפות.
"וואו" אמרו הבנים שהסתכלו מבעד לחלון שהיה באמצע הדלת, אחרי שהם שמעו שלבנות יש מורה חדשה הם לא התאפקו. הן התחילו לרקוד קצת, "בתור חימום" ככה היא אמרה.
הבנים התפעלו מיכולות הריקוד של הבנות אך בעיקר מיכולתה של המורה הצעירה.
"איפה אתם?" צעק המורה לספורט. "שעה אני מחפש אתכם" למרות שהדלת הייתה סגורה הבנות שמעו טוב מאוד את צעקותיו של המורה שלהם והחליטו לעשות להם תרגיל.
"את לא רואה לאיפה את הולכת?" צעקה שיר שקארין נתקעה בה. "סליחה, מה את צועקת?" אמרה בקול גבוה ואחר כך צחקה. "משהו מצחיק אותך?" שיר תפסה בידה. "הופה, פרינססה" צחקה קארין. "היום, שלוש בחדר הזה, אנחנו כבר נראה מי פרינססה" אמרה וחזרה לרקוד.
*
כך היה, בשעה שלוש שתיהן באו. שיר מלווה בנועה ומאיה, קארין מלווה בליאן, שניסתה לשכנע את שתיהן שלא לעשות זאת, ובלינוי.
שיר אספה את שערה השטני לקוקו גבוה והגיעה עם גוזיית ספורט שחורה וטייץ צמוד.
קארין באה עם קוקו נמוך, גופייה ומכנס קצר.
הן התחילו, פעם שיר הייתה מעליה ופעם קארין הפילה אותה לרצפה. הבנות צעקו וניסו להפריד. לבסוף, עומר נכנס לכיתה. "מה קורה פה?!" צעק ושתיהן הסתכלו עליו. שיר מיהרה להסתיר את גופה.
"בואו איתי למנהל עכשיו" הורה לשיר ולקארין. "למה עומר? אפשר לפתור את זה במכה אחת" חייכה קארין. "הבדיחה הזאת לא מצחיקה אותי, נגמור את הסיפור הזה כבר" אמר ברצינות.
"איזה סיפור יש בינינו?" שיר שאלה, עומר לא התייחס אליה.
"יש לכן מזל, הוא לא בחדר שלו" אמר ושתיהן חייכו. "מה החיוכים האלו? בואו לחדר שלי" אמר והוביל אותן. שלושתם התיישבו.
"תקשיבו, אני לא אעשה רעש ובאלגן. עוד פעם אחת אשמע את השם של שתיכן באותו סיפור… טוב, אני לא צריך להסביר." אמר בחיוך מתנשא.
"לוי" קרא לשיר אחרי שקארין הלכה. "אם אראה אותך עוד פעם אחת במקום שאת לא צריכה להיות בו, אבא שלך יידע מזה" אמר. היא הנהנה והלכה.
*
שקארין יצאה מהחדר היא ראתה את ירין לבדו על המדרגות. "ירינוש, מה אתה עושה?" הלכה והתיישבה לידו. "סתם… חושב" חייך אליה. "על מה כבר יש לך לחשוב?" ניסתה לדובב אותו.
"נראה לי שאני דלוק על… לינוי" אמר ונאנח. "לינוי?" היא צחקה ושמה את ידיה על פיה.
"כן כן, לינוי" אמר בגאווה.