ילדי הפנימייה- פרק 18

"בבקשה נועם… די" היא אמרה בעיניים דומעות, והוא הלך.
*
"אפשר להיכנס?" עדי דפקה על הדלת של רון. "כן?" הוא פתח לה את הדלת בלי חולצה, היא שמה את הידיים שלה על הפנים. "אל תגידי לי שאת מהאלו שמתביישות" חייך ושם על עצמו חולצה. "איך הגעת למגורי בנים בכלל?" שאל. "חשבתי שזה החדר של קארין" שיקרה. "החדר שלה בצבע כחול?" צחק והמשיך "פעם הבאה כדי שלא תטעי מגורי בנים זה בצבע כחול, מגורי בנות זה בצבע ורוד" חייך. היא חייכה אליו. 'כמה יפה הוא' חשבה לעצמה. "הכל בסדר?" שאל.
"כן כן" חייכה לו. "אז כדאי שתלכי, שלא ישימו לב שאת במגורי בנים" חייך אליה וסגר את הדלת.
'איך אפשר לטעות ככה? יכול להיות שהיא לא רואה טוב?' חשב לעצמו בתמימות.
"אחי! חזרת לעצמך!" יונתן נכנס לחדר בחיוך ענקי וקפץ על רון שלא הבין מה קרה. "מה?" שאל.
"החדשה הזאת, ידעתי שתתפוס אותה" חייך אליו ונתן לו מכה על הכתף, רון התעצבן. "מה קשור? היא פשוט לא ידעה מה זה מגורי בנים ומגורי בנות, היא חשבה שזה החדר של קארין" אמר. "נו באמת! אתה רוצה לומר לי מה יש לך?" שאל אותו יונתן. "אין לי כלום" ענה ויצא מהחדר.
*
"ירין" צעקה קארין. הוא הסתובב ואחר כך חייך אליה. "מה קורה?" נעמדה בחיוך. "הכל מעולה" גמגם. "דיברת עם לינוי?" שאל אותה. "לא לא… שכחתי מזה" אמרה בצחקוק, "תגיד, יש משהו שאתה רוצה לספר לי?" שאלה אותו, היא רצתה לגמור עם הסיפור הזה. הוא חשב קצת.
"לא" ענה בחיוך והלך.
"הילד הזה…" אמרה בלחש. "על מי את מדברת?" רון התגנב מאחוריה ולחש לה באוזן. "רון, מה אתה עושה? יכולים לראות אותנו" הסתובבה אליו. "אין פה אף אחד, חוץ משנינו" חייך אליה ונשק לה נשיקה קצרה. "רון!" לחשה. "מה?" נשק לה שוב ואחר כך הסתכל עליה בחיוך. היא חייכה בחזרה.
"מה קורה?" שאל אותה. "עכשיו הכל טוב" חייכה לו. "רוצה לצאת בערב?" שאל אותה. "רק אני ואתה?" שאלה. "לא… כמו פעם קודמת, ואת יכולה לקרוא גם לחדשה הזאת… תום ויונתן נדלקו עליה" חייך אליה.
"איך אתה לא?" התחכמה. "למה לי? יש לי אותך" חייך אליה והלך.
*
"היי, את לא רואה לאן את הולכת?" שאל אותה רון שנכנס לחדר האוכל. "אני מצטערת…" אמרה עדי אחרי ששפכה עליו את כל כוס המיץ שהייתה לה. הוא לקח נייר והחל לנגב את חולצתו. "בסדר… לא נורא" אמר. "תביא לי לעזור לך…" לקחה נייר והחלה לנגב גם היא את חולצתו. "זה לא יעזור… אלך להחליף" אמר ויצא מחדר האוכל והיא נשכה שפתיים.
"הכל בסדר?" שאלה אותה לינוי אחרי שראתה עומדת זמן רב באמצע חדר האוכל.
עדי לא הסתכלה עליה ויצאה מחדר האוכל.
"מה הבעיות שלה?" אמרה לינוי לליאן. "זה די קשה לה…" הצדיקה אותה ליאן. "מה קשה מה? לעמוד בחדר האוכל ולחכות למשיח?" צחקה לינוי.
*
נועם התחיל לצחוק על רון אחרי שראה אותו. "מה מצחיק אותך?" הסתכל על חולצתו, אחר כך הסתכל על נועם. "מה קרה? הלכת מכות עם שיר והיא כיסחה אותך?" חייך למראה פרצופו האדום של נועם.
"שתוק, מיץ ענבים" סינן נועם והלך לחדר האוכל.
"רון" אמרה עדי. הוא הסתובב אליה ואחר כך גלגל עיניים. "הכל בסדר… באמת" אמר והסתובב שוב.
"תן לי לעזור לך" היא לא עזבה אותו. הוא נכנס אל חדרו והיא אחריו.
"תקשיבי, הכל בסדר. את יכולה ללכת" אמר והצביע על דלת הכניסה. "תן לי" המשיכה. הוא פשט את חולצתו והוציא חולצה חדשה. היא התיישבה על מיטתו והסתכלה עליו.
"בשביל זה באת?" חייך, "בשביל להסתכל עליי מוריד חולצות?" המשיך. "באתי בשביל לומר שאני מצטערת" חייכה אליו. "הכל בסדר" התיישב לידה, היא התקרבה אליו. "אני לא חושב שזה-" ניסה לומר אבל היא נישקה אותו.
"הנה הנייר שביקשת" נכנסה קארין לחדר. היא יצאה בריצה.