ילדי הפנימייה- פרק 19

"שיט" סינן ודחף את עדי ממנו. "מה עשית?" שאל את עדי המבולבלת שלא הבינה מה קורה, אחר כך הוא יצא בריצה וחיפש את קארין.
"קארין" צעק כמה וכמה פעמים אך לא ענו לו.
"ראית את קארין?" החזיק את לינוי בכתפיה. "לא…" היא הסתכלה על ידיו ורמזה לו לעזוב אותה.
"מה קורה?" שאלה אחרי שראתה את עיניו האדומות, אך הוא לא ענה, הוא המשיך במרדף אחרי קארין.
"קארין!!!" צעק שוב. הוא נכנס לחדר הכביסה. "הנה את!" התיישב לידה אך היא נעמדה והתקדמה אל דלת הכניסה. "קארין… תני לי להסביר" תפס בידה. "אני לא צריכה שתסביר לי…" ענתה בקול חלש, שלא ישמע שבכתה. "בכית?" הוא הדליק את האור. היא שפשפה את עיניה.
"קארין…" ליטף את פניה אך היא לא נתנה לו.
*
"זה נכון?" שיר נכנסה לחדרו של נועם בפיג'מה ונעמדה ליד הדלת. "מה נכון?" קיפל את בגדיו והכניס אותם למזוודה, רק שניהם היו בחדר. "אתה באמת… עוזב?" קולה רעד. הוא הסתכל עליה בחיוך מלא עצב, "אני חייב… אני אחזור…" אמר. "מתי?" שאלה אותו. "חצי שנה… חצי שנה ואני כמו חדש" חייך אליה. עוד חצי שנה ימלאו לה 17, הוא לא יהיה כאן איתה? למרות שכרגע הם משחקים אותה שונאים? "מה קרה לך?" התקרבה אליו. "סרטן…" חייך שוב את החיוך העצוב שלו. היא התיישבה על מיטתו וניסתה לעצור את הדמעות. "למה לא סיפרת לי?" שאלה. "הייתי צריך לספר?" ענה לה, הרי בזמן האחרון הם בקושי הסתכלו זה על זו. היא שתקה.
"אני צריך לקום מוקדם מחר…" רמז לה והיא נעמדה ליד הדלת, הוא בא לפתוח אך היא משכה אותו אליה ונישקה אותו נשיקה ארוכה ומלאת אהבה.
שניהם הלכו לישון בעצב…
*
"זהו" חייך נועם אל ירין וסער שליוו אותו אחרי שנפרד מכולם, רק שיר לא הייתה שם כדי להיפרד. "אני אתגעגע אלייך, תחזור מהר" חיבק אותו סער חיבוק חזק וירין הצטרף.
"תנו לי חצי שנה" אמר להם ונזכר באתמול, למה שיר לא באה להיפרד ממנו?
הוא יצא משערי בית הספר, מתקדם אל עבר המונית שמחכה לקחת אותו.
"נועם" שמע קול והסתובב, שיר רצה אליו. היא קפצה עליו בחיבוק והוא רצה להמשיך ולהיות איתה לעד. "מה את עושה כאן? חשבתי שלא תבואי" אמר והנהג צפצף בחוסר סבלנות.
"טוב אני-" אמר והיא נישקה אותו, אולי הנשיקה האחרונה שלהם.
*
"קארין" רון לא התעייף. הוא נכנס אל החדר שלה ומצא אותה ואת ירין מתנשקים.
"זה העניין?" כעס עליה, היא רצתה להתנקם בו בילדותיות והצליחה.
"רון…" ענתה. זו לא הייתה אשמתה. "הבנתי אותך" הסתכל על ירין ויצא מהחדר. "אני ממש מצטער…" ירין אמר. "זה… זה בסדר…" ענתה לו בבלבול.
היא יצאה מהחדר. "רון, הוא נישק אותי! אני לא ניסיתי לעשות כלום!" אמרה לו.
"תקשיבי… אני בחיים לא אחשוב על מישהי אחרת שאת לידי או שאת איתי, כל מה שאני רוצה זה רק אותך… כל האלה שנדחפים לנו לקשר זה באשמתנו, אנחנו אלו שלא מספרים לאף אחד על החיים האישיים שלנו" אמר לה. היא שתקה.
"אז בוא נספר" אמרה, הקשר הסודי הזה היה כיף בשביל שניהם, אבל לא בשביל כל האלה שהיו מסביב.