ילדי הפנימייה- פרק 3

לפתע נשמע צלצול הודעה מפלאפונה של אמה של קארין, החיוך וההתרגשות ירדו מפניה, קארין ששמה לב למתרחש חשבה אם לשאול, הרי אמא שלה הייתה אישה דרמטית.
"קרה משהו?" שאלה קארין בקול חלש. אמא שלה הססה אם לומר או לא. "זה… אבא שלך" אמרה, קארין לא אהבה את אבא שלה בכלל, ולמרות זאת ששמעה שזה אבא שלה חשה עקצוצים קלים. "מה קרה?" שאלה שוב. "הוא… הוא עובר…" אמרה. 'הוא עובר ארץ?!' חשבה קארין. זה אומר שהיא לא תצטרך לראות אותו יותר. "הוא רוצה שתבואי להיפרד ממנו, שתהיי אצלו במשך שבוע…" אמרה שוב. "שבוע?!" צעקה קארין. שבוע זה יותר מדי. היא ואביה אף פעם לא היו קרובים. אולי בגלל שהוא עוזב הוא מנסה להשלים פערים בזכות השבוע הזה? זאת המחשבה היחידה שגרמה לה להסכים לשבוע הקשה הזה. "אבל עוד לא התחילו הלימודים בכלל…" אמרה קארין. "פתאום אכפת לך מהלימודים?" חייכה אמה. קארין נאנחה, חיבקה את אמה והלכה אל עבר הכיתה.
*
רון ושני חבריו ישבו בסוף, מאיה, נועה ושיר ישבו בהתחלה.
נועם ישב ליד סער, ירין ישב שולחן לידם.
קארין התיישבה ליד מישהי שעוד לא הכירה.
*
יום הלימודים הראשון נגמר. "זה מאחורינו" אמר נועם לסער וירין.
"סוף סוף" אמרה שיר לנועה ומאיה.
"נגמר!" צעקה קארין.
"למה את צועקת?" אמרה לה שיר. "בלונדה, יש לך בעיה?" החזירה קארין. "מה הבעיות שלך?" נועה ומאיה התערבו. "הנה צילי וגילי" ענתה להן קארין. "בואו בנות." אמרה שיר ויצאה מהכיתה.
"מי זאת הבלונדינית?" שאל נועם את סער. "זאת?" שאל סער והמשיך, "זאת שיר, הבחורה הכי יפה בבית הספר." חייך לעצמו, למרות שלא רצה אותה. הוא רצה את מי שישבה ליד קארין, היא מאוד מצאה חן בעיניו. "שיר?" שאל נועם וחייך. הוא ידע שיהיה מעניין.
שהוא בא לצאת מהכיתה חיכו שם רון, תום ויונתן. "לאיפה אתה חושב שאתה הולך?" רון שם את ידו על החזה של נועם ודחף אותו אל עבר הכיתה, אחר כך הוא נכנס, תום ויונתן שמרו שאף אחד לא יבוא. "מה אתה דפוק? מה אתה עושה?" נועם התקרב אל רון, למרות ההבדלים ביניהם הוא לא פחד, הוא נשאר ועמד על שלו.
"את זה" דחף אותו שוב ובין השניים התפתחה קטטה. "מה קורה פה?" שאלה המורה שניסתה להיכנס לכיתה. נועם ורון מיד נרגעו. היא נכנסה וראתה את שניהם, הסימנים מסתירים את פניהם. "מה קרה לכם?" הושיטה יד אל עבר פניו של נועם, הוא הזיז את ידה בעדינות והלך מהכיתה.
"מה קרה?" שאל סער שראה את נועם נכנס לחדר עם סימנים כחולים וחולצה שאיבדה כמה כפתורים בדרך. "שום דבר מיוחד" חייך נועם.
*
קארין נכנסה אל חדרה החדש, היא שמחה לגלות שמי שישבה לידה היא גם השותפה שלה והשותפה השנייה שלה לא פרינססה כמו ההיא עם צילי וגילי.
"לינוי, תכירי, זאת קארין" הציגה ליאן את קארין.
"שלום לינוי" חייכה קארין ונשכבה על מיטתה. "איזה יום עבר היום הא?" חייכה.
*
"רון תענה לי מה קרה!" המשיכה המורה לשאול את רון, היא והוא היחידים שנשארו בחדר. תום ויונתן מזמן הלכו. "לא קרה כלום, אני יכול ללכת?" שאל רון וניגב את שפתיו. "הפעם כן, פעם הבאה אני בטוחה שאבא שלך לא יישמח לשמוע שהבן שלו, נטפל לילדים חדשים" עיניו של רון נפקחו. "לא לא, אבא שלי הוא איש עסוק את מבינה?" הוא אמר, "ככה חשבתי, עכשיו לך" היא היחידה שנשארה בחדר.