ילדי הפנימייה- פרק 4

עבר שבוע.
שיר ונועם המשיכו להתכסח, כמו רון וקארין, וכמו נועם ורון ונחשו מה? כמו שיר וקארין.
לכל אחד היה את המקום שלו, המקום הבטוח.
הם נכנסו לחדר האוכל, נועה ומאיה חיכו לשיר. נועם שפזל אל עבר שולחנן, שאל את סער וירין שישבו איתו אם הם ראו אותה היום. "לא, למה אתה שואל?" סער חייך, נועם הצליח לעבוד על כולם שהוא ושיר פתחו את השנה ברגל שמאל. אבל לא עליו. "סתם…" נועם אמר וחזר לאכול. כעבור שנייה הוא קם והלך לחפש אותה. הדלת נפתחה עליו. "היי! תיזהר!" שיר אמרה. "אתה בסדר?" היא הסתכלה עליו, הוא היה כזה יפה בעיניה, ידו כיסתה את פניו. "כן…" אמר והוריד את ידו. מבטיהם נפגשו. היה נראה כאילו הם היחידים בחדר האוכל. הם הסתכלו אחד על השנייה, לא ידעו מה לעשות. הם חשבו שהם שונאים זה את זו, איך עכשיו זה שונה?
"טוב… סליחה…" שיר אמרה והתיישבה ליד נועה ומאיה.
נועם חזר אל השולחן. "אחי אתה בסדר?" ירין התקרב אליו. "כן הכל טוב? נראה ש…" סער אמר בחיוך אך הפסיק שראה את מבטו הכועס של נועם. "הכל טוב." אמר והלך.
שיר הסתכלה עליו.
"שיר את פה?" שאלה נועה שראתה שהראש שלה בכלל לא איתן. "מה? כן כן…" שיר חזרה אל השולחן.
*
"עוד לא התחילה השנה וכבר אני נוסעת לשבוע" ארזה קארין את דבריה. "לא נורא, תבלי עם אבא שלך, זה הכי טוב" ליאן הושיטה לה את הבגדים שקיפלה בשבילה. שלושתן נהיו חברות טובות.
"כן ואז תחזרי ונמשיך לעשות בלאגן" חייכה לינוי בניסיון לעודד אותה. "צודקות בנות, אני אתגעגע" אמרה קארין, חיבקה אותן והבטיחה שתחזור. היא הלכה לפגוש את אימה שחיכתה לה בחדר המנהל.
"לאיפה את הולכת עם המזוודות האלו?" שאל אותה רון. "מה קרה? לא יהיה לך למי להציק?" קארין חייכה לעצמה. "תביאי לי לעזור לך" רון הרים את אחת מהמזוודות הכבדות. "לאיפה את נוסעת?" ניסה להיראות לא מתעניין אך הוא דאג נורא. "לאבא שלי, הוא עוזב" קארין אמרה, "ואת עוזבת איתו?" רון פתח את עיניו, רק שזה לא ייקרה. "נראה לך? אני הולכת להיפרד" צחקה קארין, הרי למה שתעזוב עם אביה? ולמה הוא שואל את כל השאלות האלו?
האם הוא באמת מתעניין או שהוא סתם מנסה לעשות רושם טוב? "טוב תודה" נעמדה קארין ליד דלת המזכירות. רון הגיש לה את המזוודה ולפתע נתן לה חיבוק.