ילדי הפנימייה- פרק 5

היא הופתעה, אך בו זמנית התרגשה מהמגע החם. היא לא חשבה שהם אי פעם יוכלו להגיע לסיטואציות כאלו. "מצטער להפריע לכם" אביו של רון הופיע, הם התנתקו אחד מהשנייה. "שלום" אמר לקארין בחיוך. "שלום" קארין החזירה, היא הייתה בעננים, למרות שזה היה רק חיבוק זה הדבר שהכי ריגש אותה ביום הזה. "לא סיפרת לי שיש לך חברה" אביו חייך. שניהם התכחשו. "חברה?" שאל רון והמשיך, "לא לא אין לי חברה" רון אמר. "טוב אני אלך" קארין אמרה, חייכה אל רון ואחר כך אל אביו ונעלמה. "דווקא יפה" אמר אביו. "מה אתה עושה פה?" רון שאל, הוא שנא שאביו התעסק בחייו. "באתי לדבר איתך" אמר. "על מה כבר יש לנו לדבר?" שאל רון, הוא ידע שזה קשור ליחסים של אימו ואביו וניסה להתחמק. "זהו, שיש לנו. בוא נלך לכמה שעות…" אמר אביו. הוא הזמין מקום במסעדה על יד חוף הים. המקום המושלם בעיניו לדבר. "למה אנחנו פה?" רון שאל למרות שידע את הסיבה. "בוא נשב" אביו אמר ויצא החוצה, אל השולחנות שמסתכלים אל עבר הים. שניהם התיישבו, לא יודעים מאיפה להתחיל, לא יודעים מה לומר. "רון… כפי שאתה יודע, בזמן האחרון אני ואמא שלך לא מסתדרים" אמר אביו באי נוחות. הוא לא היה האיש להסביר דברים כאלו הוא אהב לדבר על עבודה. "החלטנו להיפרד. עכשיו…" רון זז במקומו. "עכשיו כדי לא להקשות עלייך, אני ואמא החלטנו שאתה תחליט עם מי אתה רוצה להיות…" אמר אביו. רון תפס את ראשו. "אתם לא יכולים להחליט בעצמכם אז אתם אומרים שאני אחליט?" רון אמר בכעס.
"רון, אתה צריך להבין…" ניסה לומר אביו אבל רון קטע אותו, "לא! אני לא צריך להבין, כבר הבנתי הכל. תפתרו את העניינים שלך ביניכם והכי חשוב, תשאירו אותי מחוץ לזה." הוא אמר והלך. הוא כל כך כעס. למה הוא צריך להחליט בשבילם? טוב לו. למה שהם יהרסו את זה? אביו הסתכל על רון, זה באמת היה קשה, חשב.
*
שיר, נועה ומאיה ישבו בחדרן. בחרו תלבושות למסיבה שתהיה היום בערב, מסיבת פתיחת שנה. למרות שכבר עבר שבוע. "מה אתן אומרות?" שיר הוציאה תלבושת מארון הבגדים שלה. זו הייתה שמלה שחורה, פשוטה אך יפה. "וואו. יפה ממש." נועה אמרה ומאיה הסכימה.
*
"אתה בא היום למסיבה?" סער שאל את נועם. "איזה מסיבה?" נועם לבש חולצה. "המסיבה של הפתיחת שנה" סער המשיך. "אה, זה? כן כן למה לא?" נועם הסכים ויצא מהחדר. הוא ראה בן אדם שחיפש מישהו ולא מצא אותו. "שלום, אפשר לעזור לך?" שאל. הבן אדם הסתובב, נועם היה בהלם, זה היה אותו האיש שהצטלם עם אביו בתמונה, האיש שהשאיר את אביו לבד, האיש שאביו נתן לו אמונים ונבגד. "כן, ראית את שיר?" חייך אליו. "שיר? אתה אבא שלה?" שאל, הוא ניסה להתחבר כדי לוודא שזה הוא. "כן" צחק.
"אבא!" שיר הופיעה במסדרון. חלפה על פני נועם והביאה לו חיבוק. "מה אתה עושה פה?" שאלה. "סתם, באתי לבקר אותך. ופגשתי את הבחור הנחמד הזה. איך קוראים לך?" שאל את נועם. "נועם" אמר והושיט את ידו אל עבר אביה. "יוסי" אמר אביה של שיר ולחץ את ידו. "באתי כדי להזמין אותך לארוחת ערב איתי ועם בת הזוג החדשה שלי… את תוכלי להביא את החבר שלך… נועם" אמר אביה, שיר לא סבלה את בנות הזוג של אביה, הן לא היו בנות 20, או בגילה, הן היו בגיל של אביה, אבל למרות זאת, היא לא יכלה עדיין להתמודד עם מה שקרה לאימה ולכן לא רצתה שאביה ייפגע.