ילדי הפנימייה- פרק 6

"הוא לא חבר שלי…" שיר התנתקה מהמחשבות שבראשה וחזרה למציאות. "בכל זאת, אתה מוזמן" אביה אמר והושיט לו את הכתובת. "תודה, אדוני" נועם חייך והלך. "מה?! למה הזמנת אותו?!" התרגזה. "חשבתי שיהיה לך קל יותר אם יהיה לך מישהו לידך" אביה אמר כלא מבין. "מישהו לידי? הוא האדם האחרון שיהיה לידי" המשיכה. "בסדר שיר, הוא נראה די נחמד, הגיע הזמן שתכירי אנשים חדשים" אמר וחייך. "אנשים חדשים?" גלגלה עיניים והלכה. "את באה היום בערב! אני אשלח את אמנון לאסוף אותך!" אמר והלך גם הוא.
*
"הלו?" לינוי אמרה. "מי זה? מי זה?" התרגשה ליאן. "קארין" לחשה לה לינוי.
"הלו, מה קורה בננות?" קארין ענתה. "קאריני מה המצב?" ליאן שאלה. "המצב הוא שאני איפה שהוא, לא יודעת איפה, אבא שלי אפילו לא יודע איך לדבר איתי. בקיצור אני רק מחכה לחזור כבר, אמא שלי עדיפה עליו" אמרה בקול, אבא שלה היה רחוק ממנה. "לא נורא, תהיי איתו כמה שיותר, עוד מעט לא תראי אותו בכלל" לינוי אמרה בניסיון לעודד. "ברוך השם" החזירה קארין ושלושתן צחקו.
"מחכות שתחזרי" אמרו.
"ביי, אוהבת אתכן" קארין אמרה והשיחה התנתקה.
נשמעה דפיקה בדלת. "מי זה?" ליאן שאלה. "ירין". לינוי עצרה את הצחוק וחייכה חיוך טיפשי. "אני אשאיר אתכם לבד" חייכה, פתחה את הדלת לירין, אמרה שלום והלכה.
"מה אתה עושה פה? אסור בנים במגורי בנות." ליאן התחמקה. "בסדר לא ידעו… תקשיבי ליאן…" ירין החל לגמגם. "מה?" ליאן נשארה אדישה, למרות שרק חיכתה שיאמר את מה שרצתה.
"לחבר של אבא שלי יש מקום בעיר, אולי תרצי לבוא לראות? אני ואת? מה את אומרת?" חייך.
"אני ואתה?" חייכה ליאן. "אז קבענו?" ירין שאל, "מחר?" המשיך. "כן" ליאן חייכה וירין יצא מהחדר.
*
"מה אתם חושבים שקורה עם קארין?" שאל רון שוכב על המיטה. "מה כבר יכול לקרות איתה?" יונתן לא הבין מה קורה. "סתם… שקט בלעדיה לא?" התחמק. "שקט ממש, תגיד… איפה תום?" שאל יונתן בהתעניינות, הנושא הזה הרבה יותר עניין אותו ממה שקארין עושה עם אבא שלה. "בטח עם החברה החדשה שלו" רון אמר משרבב שפתיים. תום התחיל לצחוק.
"מה אתה לובש היום למסיבה?" שאל רון. "חולצה לבנה וג'ינס, אפשר לחשוב" נופף בידו.
"רק חסר שתום יתלבש לבד, מקווה שהחברה שלו תלביש אותו" שניהם פרצו בצחוק שוב.
"מה אתם צוחקים?" תום נכנס לחדר. "הנה אתה! איפה היית?" שאל רון ותום חייך אליו חיוך זומם. "תרגעו, אתם באים היום למסיבה? אנחנו מתכננים להבריח את המורים ולעשות את זה בסגנון שלנו… מה אתם אומרים?" תום אמר. "אני תמיד בעד" אמר רון ויונתן הסכים.
*
"את באה?" פתח נועם את הדלת של שיר. "מה אתה לא דופק?!" צעקה בבהלה. "סליחה סליחה" סגר את הדלת. "אל תתלהב שאבא שלי הזמין אותך לארוחה, זה חד פעמי" שיר התקרבה. "בשבילך" אמר נועם. "יאלה, הוא מחכה בחוץ" אמר. "תגיד לו שאני לא באה" אמרה.
"למה לא?" הוא התקרב אליה, היא ישבה על המיטה והייתה נראית עצובה.