ילדי הפנימייה- פרק 7

"כלום סתם… זה אבא שלי… בטח הוא הביא איזה מישהי שמעוניינת בו רק בגלל הכסף שלו" שיר ענתה. היא לא האמינה שהבן אדם שהיא מדברת איתו זה נועם, ובמיוחד בגלל מה שקורה ביניהם.
היא חייכה, למרות שנועם לא סיפר לה על המצב הכלכלי שלו, היא ידעה, כמו כולם. "סליחה…" ענתה וניגבה את הדמעה שירדה לה. "אל תבכי" נועם ניגב את הדמעה השנייה. שניהם התקרבו, במרחק נשימה אחת… "שיר?" נשמעו דפיקות בדלת, זה היה אמנון. שניהם קפצו יחד. "נלך?" נועם חייך, שיר חייכה בהסכמה.
*
"איפה שיר?" שאלה מאיה את נועה. "היא הלכה לאבא שלה, היא הבטיחה שתחזור כמה שיותר מהר" נועה אמרה. "היא הלכה עם נועם" המשיכה. "נועם?" מאיה כמעט ירקה את השתייה מפיה. כולם ידעו שהם לא סבלו אחד את השני.
בינתיים, רון ישב בפינה של המסיבה. הוא עדיין חשב על מה שקרה עם אביו והחליט לצאת החוצה לנשום אוויר.
"מה קרה?" הוא שמע את הקול של קארין ומיד הסתובב. "מה את עושה פה?" אמר מופתע. "הקדימו לו את הטיסה…" קארין אמרה בקול עצוב. "אני מצטער…" קם אליה. "לא, זה בסדר…" התרחקה. "מה אתה עושה פה?" שאלה. פניו של רון נהפכו משמחה לעצב, הוא נזכר במשפחתו.
"ההורים שלי… זה סופי… הם רצו, הם רוצים שאני אחליט עם מי להיות… הם הרסו לי הכל. כמו תמיד" כיסה את פניו. "היי" קארין התקרבה והתיישבה לידו. "יהיה בסדר בסוף" אמרה, למרות שהיא לא ידעה מה יהיה. "זה סתם שטויות שאומרים…" הרים את ראשו וחייך, הוא סובב את פניו אליה, ואז הם התנשקו.
"זה היה סתם" קארין אמרה בהתנצלות ומיד נעלמה.
"סתם?" אמר לעצמו ברוגז.
*
"שלום!" ניגש אביה של שיר אליה ואל נועם, לחץ את ידו וחיבק את שיר, מיד אחר כך הציג את בת זוגתו החדשה. היא נראתה נחמד, אבל שיר, לא האמינה באף אחד.
שראה שהעניינים לא מסתדרים שלח את שיר להראות לנועם את הבית.
"וזה החדר שלי" אמרה ונשכבה על המיטה שסיימה את ה'סיור'. "כמו שחשבתי, הכל ורוד, אופייני לך" אמר. "תגיד מה הבעיות שלך?" התיישבה שיר בעוד נועם עומד ליד דלת חדרה הסגורה. "אין לי שום בעיות" ענה. "אז למה באמת באת לפה? אל תחרטט אותי ותגידי לי שזה בגלל אבא שלי ובגלל כבוד ונימוסים." נועם חייך. "מה אתה מחייך? תגיד לי מה אתה רוצה" קמה ונעמדה מולו באמצע החדר. "מה אני כבר יכול לרצות?" התקרב אליה. "תגיד לי מה אתה רוצה מאבא שלי, למה באת לפה? הא? תגיד!" החלה לדחוף אותו. "תפסיקי" תפס את שתי ידיה. היא ניסתה להשתחרר אך הוא הצמיד אותה אל הדלת. היא נרגעה. הוא התקרב אליה באיטיות וזה קרה. היא דחפה אותו. "זה לא קרה" לחשה לו, פתחה את הדלת והלכה.
*
"מה את חושבת על חברה של אבא שלך?" שאל אמנון את שיר בדרך לפנימייה.
"נחמדה" ענתה בקור.
*
עבר עוד שבוע. כולם שכחו ממה שהיה באותו לילה, למרות שלחלק היה מאוד קשה.
ליאן וסער נפגשו והפכו לבני זוג.
כולם שמחו שקארין חזרה מלבד שיר וחברותיה.
*
הצלצול נשמע לסיום היום. "קארין, חכי שנייה" רון קרא לה. הם היחידים שנשארו בכיתה. "מה?" אמרה בלי כוח. "מה מה? את מוכנה להסביר לי כבר? לתת לי סיבות? עבר שבוע! שבוע מאז שחזרת, שבוע מאז…" קטעה אותו קארין, "אני לא רוצה לדבר על זה" אמרה ונעלמה. מרוב עצבים הוא הפך את הכיסא שהיה בדרכו ויצא מהכיתה.