ילדי הפנימייה- פרק 8

"עצבני?" שמע קול מאחוריו. זה היה אביו. "מה אתה עושה פה? הסברתי לך כבר שאני לא רוצה לדבר על זה. טוב לי פה, אוקיי? טוב לי פה!" אמר. "תירגע, לא באתי בשביל הנושא הזה, באתי לבקש סליחה. אתה אמנם ילד גדול בשבילנו אבל לא בשביל החלטות כאלו, אני גאה בך" טפח על שכמו. רון חייך, אבא שלו לא תמיד היה גאה בו. "תודה, זה חשוב לי מאוד." אמר והלך לחדרו.
*
"למה אתה נראה ככה?" שאל סער את נועם ששכב על המיטה בעצב, הוא לא סיפר לאף אחד על הלילה ההוא, בדיוק כמו שיר. "סתם, אני מתגעגע…" אמר בחצי שקר. "כולנו מתגעגעים אחי, אבל יש לך פה אותי ועוד הרבה, אם אתה רוצה אתה יכול גם להכיר מישהי…" סער אמר ונועם קם מהמיטה. "תודה" חייך אליו ויצא. זאת כבר הייתה שעה מאוחרת, חלק מהמורים יצאו לבדוק שאף אחד מהתלמידים לא מסתובב בחוץ. הוא קיווה לפגוש את שיר, הוא ניגש אל הקפיטרייה שהייתה פתוחה. "מה אתה עושה פה?" שיר שאלה, היא ישבה על הדלפק ושתתה מים. שניהם שמחו שראו זה את זו. "סתם, הייתי צמא" שיקר. "יש קולרים במסדרונות…" חייכה, "אז למה את לא שותה שם?" שאל. "לא שאלת אותי למה אני פה" אמרה.
הוא שם את שני ידיו על הדלפק וסגר עליה, "מה אנחנו עושים?" חיפש תשובות. היא לא ידעה מה לומר, שניהם רצו את זה. "מה אנחנו יכולים לעשות?" הניחה את הכוס מים וירדה מהדלפק, הוא נצמד אליה.
"אני לא מבין אותך…" אמר בלחש והתקרב אל צווארה, היא הסתכלה על עיניו, היא לא יכלה לעצור את עצמה ותפסה אותו. הם התנשקו נשיקה ארוכה.
"אני לא יכולה לעשות את זה" אמרה והלכה.
בדרכה לחדרה תפס אותה המורה הצעיר, בעל העיניים הכחולות והשיער השחור, בשנות העשרים לחייו. "לוי" קרא בשם משפחתה והיא נעמדה במקום. "מה את עושה פה?" נעמד מולה. "הייתי צמאה" אמרה בניסיון ללכת. הוא נתן לה רק קצת, אחר כך תפס בידה ולחש לה "את תלמידה טובה, אל תהרסי את זה בהליכות באמצע הלילה" היא חייכה והלכה.
*
למחרת בבוקר היו שמועות על חברתו החדשה של רון.
"זה נכון?" שאלה קארין את רון. "מה נכון?" חייך אליה.
"שיש לך מישהי, זה נכון?" שאלה. "אני לא מכחיש" חייך אליה, היא התרחקה משם עם דמעות בעיניים וברגע שראה אותה מנגבת את פניה בריצה, נעלם לו החיוך.
"הכל טוב?" אמרה מישהי ששמה את ידה על כתפו. הוא לא רצה שקארין תעבור שם ותראה אותם יחד. הוא החזיק את ידה ולקח אותה למקום שאף אחד לא היה שם. "מה קורה?" נישקה אותו. "הכל מעולה, מה איתך?" ניסה לפתח שיחה שלא תכלול נשיקות.
"הכל טוב?" שאלה, היא ידעה שמשהו לא בסדר. "האמת… אני קצת בלחץ אני צריך להשלים שיעורים… נדבר" אמר וסגר אחריו את הדלת, השאיר את 'חברתו' לבד.
הוא ניגש אל חדרה של קארין וחשב פעמיים אם לפתוח או לא. "אנחנו נלך" אמרו לינוי וליאן, וקארין שעדיין לא הבחינה במי נכנס לא הבינה למה. היא נעמדה. "מה אתה עושה פה?" אמרה, "תלך… בבקשה" ביקשה. "לא, אני לא אלך. את תסבירי לי עכשיו, את תתני לי תשובות. לא ייתכן שמתי שיבוא לך אני צריך לעזוב הכל!" התרגז.
"לא אמרתי לך לעזוב הכל, רציתי קצת זמן אוקיי?" התיישבה על המיטה. "זה הזמן שרצית? למה לא ביקשת?" התיישב על כיסא המחשב שהיה בחדרן. "למה? כי אנחנו לא זוג זה למה." רון קם בעצבים, "אז אם אנחנו לא זוג תעזבי אותי" אמר וטרק את הדלת.
*