כוחן של מילים – פרק 10
*ויולט*
"ויולט." אמרה היילי.
"היילי." אמרתי.
"וואוו, יש לכן אפילו אותו קול!" נדהמה אליסון. היא נראתה בדיוק כמו בתמונה שהיילי שלחה לי.
"מדהים." מילמל ג'רמי. זה כזה מוזר, לעמוד מול מישהי שנראית כמוך ואין ביניכן קרבה משפחתית.
"אתן תשתקו עוד הרבה זמן?" שאל ג'רמי. היילי ואני המשכנו לשתוק ולבחון אחת את השנייה.
"כנראה שכן." אליסון ענתה על השאלה של ג'רמי.
"אני מצטערת על האיחור." אמרתי.
"זה מה שעמדתי להגיד." אמרה היילי בפרצוף מופתע.
"זה. מגניב." אמרה אליסון והצביעה עליי ועל ויולט.
"למה איחרתם?" שאלה היילי.
"הייתה לנו תאונת רכבת." אמרתי. זה היה מצחיק לראות איך העיניים שלהן כמעט יצאו מחוריהן.
"חזרי שנית!" אמרה היילי. סיפרתי להן על התאונה והן הקשיבו בלי לצייץ. בסוף הייתה שתיקה.
"איזה צירוף מקרים מוזר." אליסון שברה את השתיקה.
"מה?" שאלתי.
"גם לנו הייתה תאונה עם רכב היום." אמרה היילי. עכשיו זה היה תורי ותור ג'רמי להיות מופתעים. אליסון והיילי סיפרו לנו על התאונה שלהן.
"וואוו." אמרתי כשהן סיימו.
"זה ממש מוזר." אמר ג'רמי.
"זה הספיק לי." אמרתי.
"בואו נשכור חדרים." אמרה היילי. שכרנו שני חדרים – אחד לי ולג'רמי והשני להיילי ואליסון. התמקמנו בחדרים וג'רמי ואני הלכנו לחדר של היילי ואליסון. היילי ואני התחלנו לדבר על הנושאים האהובים עלינו – מוזיקה וסרטים. יש לנו המון דברים במשותף.
"תגידי, איך שכנעת את ההורים שלך לתת לך לבוא לכאן?" שאלה אותי אליסון והתיישבה ליד היילי.
"חפרתי לאמא שלי." אמרתי.
"רואה שחפירות זה עוזר!" צעקה אליסון על היילי. אני וג'רמי צחקקנו והיילי גילגלה את עינייה.
"כן, אבל היא כל הזמן חופרת." אמר ג'רמי. הכנסתי לו מרפק וחייכתי חיוך מרוצה כשהוא נאנק.
"איך את שכנעת את ההורים שלך?" שאלתי את היילי.
"אמרתי שדודה של אליסון עברה לכאן ואנחנו עוזרות לה." אמרה היילי.
"מלכת החיטוטים!" צעקה אליסון והיילי תקעה בה מבט כועס. אחרי זה היה די משעמם, כל אחד והמחשבות שלו. ואז עלתה שאלה בראשי.
"היי, אתם חושבים שאתם יכולים להבדיל בינינו?" שאלתי את אליסון וג'רמי.
"כן." הם ענו מיד.
"תוכיחו." אמרתי.
"איך?" שאלו. סימנתי להיילי לבוא אחרי לחדר של ג'רמי ושלי. היא סגרה את הדלת אחרינו ואני חיטטתי בארון.
"קחי." זרקתי אליה ג'ינס שחור וחולצה כחולה כהה. היילי תפסה את הבגדים ונכנסה לשירותים. אחרי כמה דקות היא יצאה. שלפתי מהארון ג'ינס וחולצה סגולה ונכנסתי גם לשירותים. התלבשתי בזריזות ויצאתי.
"וואוו. אי בקושי מבדילה בינינו." אמרה היילי.
"אל תרגישי רע – גם אני." אמרתי.
"נצא אליהם?" שאלה היילי. יצאנו והלכנו לחדר של היילי ואליסון.
"נו, מי זאת מי?" שאלתי את ג'רמי ואליסון כשנכנסנו.
"אמ.. היילי… לא, ויולט… לא, היילי…" גמגמה אליסון כשהיא מצביעה עלי ועל היילי לסירוגין.
"אני יודע." אמר ג'רמי.
"היילי." הוא אמר והצביע על היילי. "ויולט." הוא הצביע עלי.
"איך?" שאלנו מבולבלות.
"הנעליים שלכן." אמר ג'רמי. מיד השפלתי מבט לרגליי – איך לא חשבנו על זה?
תגובות (2)
איך אני מתה על הסיפור הזה !! חחח
תמשיכוו (:
חחחחחח…משעשע במיוחד!!!
מחכה לפרק הבא..שאני מקווה שיבוא בשנים הקרובות, ואולי לא??