כוחן של מילים – פרק 8

*ויולט*
"לקחת את הפיג'מה?"
"כן."
"וסוודרים?"
"כן."
"ואת המברשת שיניים?"
"לקחתי."
"וכסף?"
"כן. אמא לקחתי הכל." אמרתי בעצבנות קלה. אמא שלי נכנסה להתקף ההיסטריה הרגיל שלה. זה תמיד קורה לה כשאני יוצאת לאנשהו. לקחתי את תיק הגב שלי ואלוקים יודע איך הצלחתי להכניס הכל לתיק גב אחד.
"ביי אמא." אמרתי ונישקתי את לחייה.
"ביי, ואל תשכחי להתקשר אלי." אמרה. שאני אשכח? אם אני אשכח אני אחזור כשהיא בבית חולים.
"טוב, ביי." אמרתי ויצאתי. ג'רמי חיכה לי בכניסה – הוא יודע שאסור לו להיות ליד אמא שלי כשהיא בהתקף היסטריה. פעם הוא ניסה להרגיע אותה ו.. בואו נגיד שהוא יצא עם כמה צלקות נפשיות.
"אז שנלך לראות את השיבוט שלך?" שאל ג'רמי.
"חה-חה, ממש מצחיק. בוא נלך מהר שלא נפספס את הרכבת." אמרתי. הלכנו במהירות לתחנת הרכבת וג'רמי קנה כרטיסים.
"אנחנו צריכים להיות ברציף שלוש." אמר ג'רמי. הלכנו לרציף, למזלנו הרכבת הגיעה אחרי חמש דקות. עלינו לקרון שבו היו המושבים שלנו – הקרון היה ריק. התפרשנו על כמה מושבים והרכבת התחילה לסוע. נשמע קול מתכתי והדלת שהפרידה בין הקרון שלנו לקרונות אחרים נפתחה, מאחוריה עמד מישהו והחזיק מגש עם אוכל.
"שלום, מה תרצו לארוחת צהריים?" שאל והציג שלנו את המגש. ג'רמי ואני ניגשנו אליו והתלבטנו בין חביתה לפסטה. לפתע משהו גדול וקשה נתקע בקרון וגרם לכולו להזדעזע. ג'רמי ואני עפנו לצדדים והאיש עם המגש נפל על הרצפה וכל האוכל נדבק לו לפרצוף. הרכבת שהתנגשה בקרון שלנו המשיכה בדרכה.
"איזה מזל שקמנו – הרכבת עברה בדיוק במקומות שלנו." אמר ג'רמי והתרומם. אני הייתי המומה מהמחזה שהייתי עדה לו. התרוממתי מהרצפה והתקדמתי באיטיות לכיוון החור הענקי שנוצר בקרון. ג'רמי הביא לי את תיק הגב שלי, למזלנו הרכבת פספסה את המושבים שעליהם זרקנו את התיקים. תליתי את התיק על הגב וקפצתי החוצה דרך החור בקרון. ג'רמי קפץ אחרי. חקרתי את האזור בעיניי.
"מה את עושה?" שאל ג'רמי.
"מחפשת שלט.. הנה הוא." אמרתי והצבעתי על שלט לא רחוק מאיתנו.
"סיליקאט סיטי עוד 10 קילומטר." הקריא ג'רמי.
"בוא נלך ברגל – זה לא רחוק." אמרתי.
"לא, אין מצב." אמר ג'רמי.
"תקשיב, הרכבת מושבתת ואני לא הולכת לפספס את המפגש הזה. אז אתה מוזמן להשתמש ברגליים שלך." אמרתי בכעס. ג'רמי נאנח והתחלנו ללכת. זה היה מצחיק – צחקנו מזה שדווקא אנחנו ניצלנו מתאונת רכבת. עם המזל שלנו היינו צריכים לאכול עכשיו המבורגר בגן עדן. מבלי לשים לב הגענו לכניסה לעיר, היה שם שלט שעליו נכתב בענק 'ברוכים הבאים לסיליקאט סיטי'. משם לקחנו מונית לסיליקאט פאלאס.
"הגענו, תתקשרי להיילי ותשאלי אותה איפה היא." אמר ג'רמי כשירדנו מהמונית. הוצאתי את הפלאפון שלי וחייגתי להיילי.
"הלו?"