כישופים אפלים – פרק 14

זוהר: 1,2,3,4,5,6,7,8,9…
10!

נועם: זוהר? זוהר, הכל בסדר?

זוהר? מה קרה לך?
זוהר? זוהר?

נועם גורר אותה החוצה

זוהר? הכל בסדר? זוהר? זוהר?

דנה הולכת
חוזרת לבית עץ

דנה: מה? הם עדיין לא חזרו?
מוזר… מעניין איפה הם!
זוהר? שרה? נועם? זוהר?
טוב נו, אם הם לא פה, אז אני אחזור למנהרה ההיא! מוזר… איפה הם כבר יכולים להיות?

דנה הולכת
נועם וזוהר מגיעים

נועם: דנה? דנה?
זוהר, הכל בסדר? מה קרה לך?

זוהר מעולפת

נו, מה אני אעשה עכשיו?
זוהר? דנה? שרה? זוהר? דנה? שרה?

דנה: וואו! מה זה המקום הזה?
אני לא מבינה איך לא ראיתי אותו קודם!
מעניין מה יש כאן… אולי זה סימן?
לא! איזה סימן כבר יכול להיות כאן?
לא, זה לא סימן. טוב נו, אני אטייל ואראה מה יש פה.
מעניין גם איפה זוהר, נועם ושרה.
טוב אני אמשיך.
יש אצלי טלפון, הם בטח יתקשרו אליי…

שרה: טוב, עשיתי הכל! אתה צריך עוד משהו?

הבוס של שרה: בדקת אם נועם מהופנט?

שרה: אה, עוד לא!

הבוס של שרה: אז תבדקי, ואז תחזרי.

שרה: טוב, אתה צריך להגיד לי עוד משהו?

הבוס של שרה: כן, אבל אחרי שתחזרי.

שרה: טוב. אה, לא! בבקשה בבקשה תגיד לי עכשיו.

הבוס של שרה: לא!

שרה: נו בבקשה!

הבוס של שרה: טוב. זה קשור לנועם.

שרה: מה?

דנה: טוב, נו. אני אמשיך לטייל כאן.
בטח נועם וזוהר לא יאמינו לי…
מאוד מעניין מה יש כאן!

ממשיכה ללכת

אאאהההה!!!!

נועם: זוהר!! זוהר!!

זוהר: נועם?

נועם: זוהר?

זוהר: מה קרה?

נועם: לא יודע, את התעלפת!

זוהר: מה? איך? למה?

נועם: אני לא יודע, אני באתי, וראיתי אותך מתעלפת.
אני לא ממש יודע ממה!

זוהר: מה?

נועם: רגע!

זוהר: מה?

נועם: את ניסית להפנט אותי?

שרה: מה עם נועם?

הבוס של שרה: זה המשפחה שלו.

שרה: מה איתה?

הבוס של שרה: אני לא יודע בדיוק איך להגיד לך את זה.

שרה: איך להגיד לי מה?

הבוס של שרה: נועם…

שרה: נועם מה??
הבוס של שרה: נועם מאומץ!

דנה: כמה עכבישים!
אני שונאת עכבישים!
טוב, אני יוצאת מכאן. זה מפחיד אותי.
רגע, מה יש שם?

דנה מתקרבת

איכס, עכבישים…
מה יש שם??
מוזר… דלת סודית!

שרה: לא יכול להיות שהוא מאומץ!
אני מכירה את ההורים שלו!
וחוץ מזה, מאיפה אתה יודע את כל זה?
וגם מה אתה רוצה ממני?

הבוס של שרה: את צריכה להגיד לו את זה.

שרה: לא! זה גדול עליי!

הבוס של שרה: ולהרוג זה לא גדול עלייך?

שרה: זה לא אתו דבר! זה קשה לי!

הבוס של שרה: אז את צריכה להגיד שלום לאח שלך!

שרה: לא! בסדר…
בסדר…
אני אגיד לו את זה.

הבוס של שרה: טוב מאוד.

שרה: רק אל תפגע באח שלי! אל תפגע בג'ק!
לא!!!

זוהר: מה? מאיפה הבאת את זה?

נועם: מה לא? נראה לי את ניסית.

זוהר: הפנטתי אותך? אני לא מאמינה שאתה הוזה ומאמין לחלומות שלך!
מאיפה הבאת את כל זה?

נועם: סליחה, רק חשבתי.

זוהר: עזוב אותי!!
אני הולכת.

נועם: לאן? אין פה אף אחד וקוראים פה כל מיני דברים מוזרים לאחרונה!
אני לא מרשה לך!

זוהר: למה? אתה אבא שלי? לא!
שלום ולא להתראות!

נועם: לא! זוהר!

דנה: טוב, אני אכנס.
מעניין אותי מה יש שם!
אולי יש שם איזה סוד, או רמז לאיך יוצאים מהיער הזה?
אני אכנס וזהו.
זוהר ונועם בכלל לא יאמינו לי!

נועם: זוהר, לא!

זוהר רצה
נועם רץ אחריה
עוצרים

זוהר: נו, מה אתה רוצה?

נועם: אין לך סיבה לברוח ככה! לא עשיתי לך כלום! את סתם משחקת משחקים עכשיו…

זוהר: מאיפה נראה לך בכלל שאני אהפנט אותך? חשבתי שאתה חבר שלי.

נועם: אני חבר שלך!

זוהר: אז למה אתה רוצה לריב איתי?

נועם: מי רוצה לריב איתך?

זוהר: זה סתם תירוץ.

נועם: זוהר, אנחנו באמצע שום מקום, אלוהים יודע איפה, וגם כל מה שעברנו עד עכשיו היה מוזר!

זוהר: חשבת פעם בעקבות מי זה ככה?

נועם: למה את כל הזמן חושדת בשרה?

זוהר: זה הכי הגיוני.
תחשוב שנייה!
דנה, לא. אתה, לא. אני, ברור שלא.
ואין אף אחד אחר חוץ מאיתנו ומשרה!
וגם אני חושבת שהיא הביאה אותנו לפה! היא כאילו "נאבדה", רק כדי שנרוץ אחריה! בטח היא רצתה שנראה משהו פה, או שהיא…

נועם: או שהיא מה, זוהר?
זוהר: או שהיא סתם בוגדת..

נועם: טוב, די. בואי נסיים עם זה להיום.
נלך לישון, כבר החשיך, ונמשיך לדבר מחר.
בסדר? רק אל תברחי ככה. יש משהו במה שאת אומרת, אבל אנחנו גם במבוך ממש, אז אל תברחי, טוב? אנחנו לבד כאן.

זוהר: רגע, רגע…

נועם: חכי שנייה, לא סיימתי.

זוהר: אבל…

נועם: את שוב רוצה לריב איתי?

זוהר: ממש לא, אבל…

נועם: אבל מה?

זוהר: איפה דנה?

דנה: לאן הגעתי?
המקום הזה מוזר…
איפה אני בכלל?

נועם: אולי היא בבית עץ?

זוהר: לא, מה פתאום! הרגע היינו שם.

נועם: מתי הייתה הפעם האחרונה שראית אותה?

זוהר: מאיפה לי? תגיד לי אתה.

נועם: מאי! מאי!

זוהר: מאי! מאי!

נועם: מאי! מאי! מאי!

זוהר: דנה! דנה! דנה!

דנה: איפה אני בכלל?
טוב, אני אצא ואספר לזוהר ולנועם.
הדלת נעולה! הדלת נעולה!
לא, זה לא קורה לי! זה לא קורה לי!
הדלת ננעלה…
זה לא קורה לי!!!!!!!
רגע, יש לי פלאפון!

זוהר: טוב, מה עושים?

נועם: רגע, יש לי רעיון!

זוהר: נו, מה?

נועם: יש לנו טלפון, בואי נתקשר אליה!

נועם מתקשר בפלאפון שלו

דנה: איפה הפלאפון שלי?
איפה הפלאפון שלי?
לא! כנראה השארתי אותו בבית עץ.
לא!!!
נועם! זוהר!
זוהר! נועם!
נועם! נועם! נועם! זוהר! זוהר! זוהר!

זוהר: נו?

נועם: היא לא עונה.

זוהר: מוזר, אולי קרה לה משהו?

נועם: לא, מה פתאום!
בטוח קרה לה משהו!
דנה! דנה!

זוהר: דנה! דנה!

נועם: דנה! דנה! דנה!

זוהר: דנה! דנה! דנה!

דנה: לא!!!
נועם! זוהר!
זוהר! נועם!
נועם! נועם! נועם! זוהר! זוהר! זוהר!

לאחר שעה, בלילה…

נועם מתהפך במיטה מתוך שינה
יש לו חיזיון
בלבה…
נועם: לא! לא! לא!
בסדר, אני אמות, רק לא זוהר!

זוהר: לא! נועם, לא!

נועם: זוהר, אני אוהב אותך!

זוהר: נועם, לא!! בבקשה! לא, נועם!!

נועם נופל ללבה

זוהר: לא!!!!!!!!!!!!!!!!

נועם מתעורר מהחלום

שרה הולכת בלילה, הכל חשוך…

שרה רואה מישהו
שרה: ג'ק?

דנה: איך יוצאים מפה? איך יוצאים מהמקום הזה?

בוכה
אני עומדת למות!
לא, זה לא קורה לי…
אין לי אוויר!

זוהר, נועם… נועם… נועם…

זוהר: נו… מה קורה?

נועם: מה את שואלת אותי?

בואי ניזכר מה היא הייתה יכולה לעשות…

זוהר: או שאולי…

נועם: או שאולי מה?

זוהר: כלום… כלום… מה אתה כועס?

נועם: את חושבת ששרה חטפה אותה?

זוהר: לא אמרתי את זה!

וחוץ מזה, אם אתה יודע מה אני רוצה להגיד, אז כנראה שגם אתה חושב ככה…

נועם: אני לא חושב ככה…

זוהר: אתה חושד בה.

נועם: טוב, די! מה זה חשוב? בואי נמצא את מאי, עכשיו!

זוהר: בוא!

שרה: ג'ק?!

ג'ק: שרה?!

שרה: מה אתה עושה פה?

ג'ק: מה את עושה פה?

שרה: אני שאלתי קודם!

ג'ק: מה זה חשוב?
הקיצר, הגעתי לפה, אלוהים יודע איך…
מה איתך?

דנה: איך יוצאים מפה? אין לי אוויר…
מה אני אעשה עכשיו?

הדלת נפתחת
דנה יוצאת מהר
הדלת נסגרת

דנה: מה?

שרה: מה זה חשוב?

ג'ק: אז מה היה כל כך חשוב איך אני הגעתי לפה?

שרה: זה לא היה חשוב.

ג'ק: אז למה שאלת?

שרה: כי דאגתי לך!

ג'ק: איך אם לפני רגע אמרת שזה לא היה חשוב?

שרה: עזוב…

ג'ק: שרה, אני מרגיש שאת לא מספרת לי משהו.

שרה: מה?

דנה: איך?
איך הדלת נפתחה?
טוב, מה זה חשוב בעצם? העיקר שאני לא אהיה פה יותר…
אני הולכת.

כשהולכת…
אני אחזור לפה מאוחר יותר, אולי יש פה איזה משהו שיוציא אותנו מהמקום הזה! אני רק רוצה הביתה!

ג'ק: טוב, אז את יודעת איך יוצאים מפה?

שרה: לא, נתקעתי כאן בדיוק כמוך…

ג'ק: מוזר, לא?

שרה: קצת, כן.
אבל, יש כאן חברים מאוד טובים שלי, עכשיו הם לא ממש אוהבים אותי אני חושבת, אבל אותך אני חושבת שהם די יחבבו.

ג'ק: אוקי… ביי!

שרה: חכה, חכה רגע!
רק משהו אחד…

ג'ק: מה?

שרה: אסור שהם ידעו שאתה אח שלי!