כישופים אפלים – פרק 15
נועם: חכי רגע, אל תזוזי!
זוהר: למה?
נועם: זאת לא דנה שם?
זוהר: איפה אתה רואה?
נועם: הנה שם…
היא רצה!
זוהר: הגיוני.
נועם: בואי!
רצים
דנה מחבקת את נועם
מאי: נועם!!
ג'ק: למה?
שרה: כל דבר אתה צריך לדעת?
אני מבקשת ממך, מה אכפת לך?
ג'ק: טוב, סליחה. אני לא אגיד להם רק כי אני סומך עלייך ואת אחותי, ברור?
שרה: ברור, אני מצטערת…
ג'ק: בסדר, שמענו.
ג'ק הולך
שרה: יש בעיה!
הבוס של שרה: מה הבעיה עכשיו?
שרה: אח שלי פה.
הבוס של שרה: מה?
שרה: נשבעת לך, אין לי שמץ של מושג איך הוא הגיע לפה, זה מאוד מוזר, לא?
הבוס של שרה: אוקי, יש רק אפשרות אחת!
שרה: מה היא?
הבוס של שרה: להיפטר ממנו. את תצטרכי להרוג אותו…
דנה: תקשיבו, אבל אתם לא מאמינים מה קרה לי!
מספרת
כן, בדיוק! אז מרוב שהיה לי משעמם ולא ראיתי אתכם, הלכתי להסתובב, ומצאתי את המערה הזאת.
פתאום הדלת נסגרה וננעלתי. לאחר כמה זמן שכבר לא היה לי אוויר, פתאום הדלת נפתחה, יצאתי והיא כמעט נסגרה עליי!
זוהר + נועם: מה??
נועם: אנחנו חייבים לחפש מפתח.
דנה: מה? מה קשור? אני לא מבינה…
עכשיו!
זוהר: מה?
ג'ק: שלום!
נועם: מי אתה?
ג'ק: היי, אני ג'ק!
נועם: נעים מאוד, נועם!
זוהר: זוהר.
דנה: דנה.
נועם: איך הגעת לפה? אולי יש לנו מזל…
ג'ק: אם זה מזל… אז מצטער לאכזב אתכם, אני תקוע כאן בדיוק כמוכם.
שרה: מה? להרוג?
הבוס של שרה: כן!
שרה: אבל אתה אמרת שלא את אח שלי!
אני לא מסוגלת.
הבוס של שרה: מה? מה אמרת?
שרה: מה ששמעת! אני לא מסוגלת!
הבוס של שרה יורה בה
נועם: טוב, אני חושב שנחפש את המפתח מחר, כבר נהיה מאוחר, מתחיל להחשיך…
ג'ק: רגע, רגע… איזה מפתח?
נועם: נסביר לך מחר.
ג'ק: טוב, באמת כבר חשוך ואני עייף.
גם אני אסביר לכם איך הגעתם, ואז תראו לי איפה אתם ישנים.
דנה: טוב.
זוהר: יאללה.
ג'ק: טוב, אז ככה. פתאום הופעתי פה!
זוהר: הגיוני, כמונו.
דנה: בואו כבר נלך לישון.
נועם: טוב, בואו!
דנה: אני פשוט כבר מתה מעייפות, הסברתי לכם מה עברתי היום!
דנה הולכת ליד נועם
זוהר הולכת ליד ג'ק
זוהר: אתה יודע, ג'ק. מצאנו בית עץ.
ג'ק: וואלה.
זוהר: בוא תראה.
דנה: אתה יודע, נועם. אני מאוד התגעגעתי אליך בזמן שהייתי כלואה שם, וכל הזמן רק חשבתי עליך.
נועם: וואלה.
דנה: כן, נשבעת לך.
בלילה;
לאחר שעה…
ג'ק מתהפך במיטה מתוך שינה
יש לו חיזיון
בלבה…
נועם: לא! לא! לא!
בסדר, אני אמות, רק לא זוהר!
זוהר: לא! נועם, לא!
נועם: זוהר, אני אוהב אותך!
זוהר: נועם, לא!! בבקשה! לא, נועם!!
נועם נופל ללבה
זוהר: לא!!!!!!!!!!!!!!!!
ג'ק מתעורר
רואה רוח שחורה
הרוח: אין זמן, אם אתה המיועד, עליי להרוג אותך… עכשיו!
ג'ק: אאאהההה!!!!!!!!!!!!!
זוהר מתעוררת
זוהר: ג'ק?
ג'ק: זוהר.
אני מצטער, הערתי אותך?
זוהר: לא נורא…
בוא, נצא החוצה נדבר.
יוצאים
זוהר: מה קרה לך? למה התעוררת?
ג'ק: חלמתי חלום רע.
זוהר: אני מבינה אותך. זה קורה לי הרבה פעמים…
נועם: דנה… פססט, דנה!
דנה!
דנה: נועם?!
מה אתה רוצה? אני מתה מעייפות!
נועם: בסדר סליחה…
דנה: נו מה רצית? עכשיו אני לא אצליח להירדם.
נועם: ג'ק וזוהר יצאו החוצה.
דנה: בגלל זה הערת אותי?
אה, הבנתי.
נועם: מה הבנת?
דנה: אתה רוצה לעקוב אחריהם.
נועם: מה, מאי? מה פתאום, לא! איזה שטויות…
דנה: בסדר, בוא. בשבילך.
נועם: טוב, אבל לא רציתי.
הולכים
זוהר: אני מצטערת.
ג'ק: זה לא אשמתך.
זוהר: טוב, רוצה לחזור לישון?
ג'ק: אני הייתי מעדיף להישאר איתך עוד קצת.
נועם: דנה, מה הוא מעדיף?
לא שמעתי…
דנה: עזוב.
נועם: נו… די!!
דנה: טוב, הוא אמר שהוא היה מעדיף להישאר איתה עוד קצת, אבל היה! היה…
זוהר: אני לא חושבת שזה יהיה חכם.
ג'ק: מה? למה?
נועם: מגיע לו…
דנה: נועם…
זוהר: אתה עייף, היה לך חלום רע, וזה גם לא יפה לעשות את זה למאי ונועם…
ג'ק: מה לא יפה?
זוהר: אתה יודע…
ג'ק: הבנתי אותך.
זוהר: לא! אל תלך…
ג'ק: מה את רוצה עכשיו?
זוהר: אתה תעיר את נועם.
ג'ק: רק את נועם?
זוהר: ואת מאי…
ג'ק: טוב.
זוהר: לא, נו… אל תלך!
עוד מעט זריחה, אתה לא תצליח להירדם.
ג'ק: מה השעה עכשיו?
זוהר: רבע לחמש לפנות בוקר.
אל תלך!
דנה: איזה מעצבן.
נועם: איזה מעצבנת.
דנה + נועם: מי?
דנה + נועם: לא חשוב…
צוחקים
ג'ק: מה את רוצה?
זוהר: אותך…
ג'ק וזוהר מתנשקים
דנה ונועם רואים
נועם חוזר למיטה
דנה חוזרת למיטה
10:30 בשעון
זוהר: בוקר טוב!
דנה: בוקר טוב.
זוהר: נועם?
נועם?
נועם לא עונה
דנה: עזבי אותו.
זוהר: טוב…
ג'ק, בוא רגע!
ג'ק: אני בא.
יוצאים החוצה
ג'ק: מה רצית, אהובתי?
זוהר: חכה רגע.
ג'ק: זוהר, מה קורה?
זוהר: אני מעדיפה שנשמור בסוד את מה שהיה בינינו, טוב?
ג'ק: אוקי, אבל למה?
זוהר: אני מצטערת, אבל… אני לא רוצה לעשות את זה לנועם.
ג'ק: את אוהבת אותו.
זוהר: לא! ממש לא!
אני אוהבת אותך, אבל…
ג'ק: מה?
זוהר: אני חושבת שהוא אוהב אותי.
נועם: דנה…
דנה: מה, נועם?
נועם: תשמעי מה הם אומרים.
דנה: למה?
נועם: בבקשה תעשי את זה, בשבילי.
דנה: טוב.
דנה מקשיבה
דנה: הם באים… הם באים…
נועם: אז תגידי לי מהר!
דנה: זוהר רוצה לשמור בסוד את זה שג'ק והיא חברים.
נועם: למה?
דנה: כי היא אוהבת אותך.
נועם: כי היא אוהבת אותי?!
דנה: סליחה, כי אתה אוהב אותה.
והיא לא רוצה לפגוע בך…
נועם: הבנתי…
זוהר וג'ק באים
ג'ק: שלום!
דנה: שלום.
נועם לוחש לדנה
נועם: מאי, תקשיבי. אנחנו צריכים להיפגש ולמצוא את המפתח.
דנה: טוב, איפה?
נועם: במקום שנתקעת בו.
דנה: שם?!
למה??
זוהר: הלו… נועם?
דנה: תסמכי עליי.
זוהר: נועם??
ג'ק: למה הוא לא עונה לך?
זוהר: הוא סתם תינוק מפגר.
נועם הולך
דנה הולכת אחריו
דנה: נועם, אל תתייחס אליה.
נועם: בואי.
דנה: לאן?
נועם: למצוא את המפתח.
דנה: בלעדיהם? מה? איפה?
נועם: כן בלעדיהם. אף אחד מאתנו לא צריך אותם.
דנה: אל תגיד לי שנחפש את המפתח במקום שהייתי.
נועם: מצטער. את רוצה – תבואי. את לא רוצה – אל תבואי.
אני הולך.
דנה: טוב, אני באה איתך. אבל אם נינעל?
מה אז נעשה?
נועם: נמצא דרך לפתוח. ואם לא – נראה אם זוהר תבוא לעזור לנו.
דנה: אל תגיד לי שאתה בוחן אותה.
נועם: אני לא בוחן אותה, אבל אנחנו חייבים למצוא את המפתח.
וחוץ מזה, גם יש לי הרגשת בטן שהמפתח שם.
דנה: בסדר, אני מבינה אותך.
אבל למה המפתח? את מה הוא פותח?
נועם: נצטרך לגלות, בעצמנו.
תראי לי את הדרך; איפה המערה?
דנה: היא שם, בוא.
זוהר: מה יש להם? לאן הם הלכו?
ג'ק: אין לי מושג.
זוהר: מה עשיתי? עכשיו נועם שונא אותי.
ג'ק: אוי, נו… הוא לא שונא אותך.
זוהר: באמת?
ג'ק: לא.
זוהר: נו די… לפחות אני איתך.
דנה: זה כאן.
נועם: בואי!
נכנסים
דנה: חכה רגע!
נועם: מה?
דנה: אם נינעל?
נועם: אז נינעל.
אבל חשבת אולי שהמפתח יפתח אותנו? או שאולי תיפתח שם עוד מערה? חייב ללכת לפי תחושות הבטן שלנו, אם לא…
דנה: אם לא?
נועם: אז נישאר תקועים כאן – במקום הזה – לנצח.
הדלת נפתחת
נכנסים
זוהר: לא, נועם טועה.
ג'ק: את דואגת לו?
זוהר: כן, מאוד.
הוא טועה.
ג'ק: במה?
זוהר: אם נועם ומאי הלכו למערה שהיא נתקעה בה?
ג'ק: איזה מערה? לא סיפרו לי כלום.
זוהר: מאי אמרה לי את הדרך איך הם הגיעו לשם!
זוהר רצה
ג'ק: זוהר!!
הדלת נפתחת
נועם ודנה נכנסים
הדלת נסגרת
זוהר באה ברגע שהדלת נסגרת
זוהר: נועם, לא!!!!!!!!!!
דנה: זאת לא הייתה זוהר?
נועם: מה זוהר?
דנה: זאת הייתה היא.
אתה לא שמעת?
נועם: מאי, הכל בסדר?
רק אנחנו כאן…
זוהר: נועם! נועם!
לא!!
זוהר מתקדמת לעבר הדלת
זוהר: איך פותחים את הדלת?
מאי לא אמרה לי… רגע!
היא אמרה לי שהדלת פשוט נפתחה…
למה הדלת לא נפתחת?
דנה: נועם, הכל בסדר?
נועם: כן ברור.
דנה: אתה אוהב את זוהר?
נועם: לא מה פתאום.
דנה: הרגשתי שהפריע לך שהיא וג'ק עכשיו ביחד…
נועם: לא הפריע לי כלום. שיעשו מה שהם רוצים, שיהיה להם בכיף.
אנחנו צריכים למצוא דרך לצאת מפה!!
דנה: אמרתי לך שנינעל.
נועם: לא מפה. מהיער. אנחנו צריכים למצוא דרך לחזור הביתה!
דנה: נועם, אני צריכה להגיד לך משהו.
נועם: גם אני.
דנה: בסדר, תגיד.
נועם: אני אוהב אותך.
דנה: מה?
נועם מנשק את דנה
זוהר נכנסת
זוהר רואה
ג'ק: נו… לאן זוהר הלכה עכשיו?
זוהר! זוהר!
שרה: היי, ג'ק!
מה קורה?
ג'ק: בסדר. ראית את זוהר?
שרה: לא, למה?
ג'ק: כלום, סתם…
שרה: מה קרה?
ג'ק: טוב, אני אגיד לך, אין סיבה שלא.
שרה: להגיד לי מה?
ג'ק: שאני וזוהר ביחד עכשיו.
שרה: זהו? אם כן, אז שיהיה לך בכיף.
ג'ק: אני לא מוכן לשקר לה. אני צריך להגיד לה שאנחנו אחים.
שרה: לי אישית, אין בעיה.
רק… במקומך לא הייתי עושה את זה.
ג'ק: מה? למה?
שרה: זוהר לא סובלת אותי.
ואני חושבת שאם היא תדע אנחנו אחים, היא לא תסבול גם אותך.
ג'ק: לא נראה לי…
שרה: אז תגיד, לא אכפת לי.
זאת גם הסיבה שלא רציתי שתגיד, ידעתי שהיא תתאהב בה.
ביי!
ג'ק: רגע! בסדר, אני לא אגיד.
אבל…
שרה: מה?
ג'ק: את מכירה מערה באזור הזה?
שרה: מערה? למה אתה שואל?
ג'ק: זוהר, נועם ומאי במערה ההיא. אני צריך גם ללכת לשם.
שרה רצה
ג'ק: רגע! חכי שנייה!
זוהר: נועם?
נועם: זוהר? למה באת לכאן?
זוהר: לא, לא חשוב… סתם…
א… אתם ביחד?
דנה: ל…
נועם: כן!
נועם: שרה?
זוהר: מה שרה?
נועם: שרה באה.
זוהר: מה?
שרה: היי!
זוהר: טוב, אני הולכת.
נועם: לא, רגע! חכי!
זוהר: מה?
נועם: לאן?
זוהר: לג'ק, אני ברחתי לו.
ביי…
דנה: ביי!
נועם: שרה, איך הגעת לכאן?
שרה: ג'ק אמר לי שאתם במערה כלשהי, ואפשר להגיד שאני די מכירה את המקום כבר, ויש רק מערה אחת באזור הזה.
נועם: אז למה באת?
שרה: אסור לי?
דנה: טוב, אני מציעה שנלך, נחזור לכאן ביום אחר.
נועם: כן, גם אני מציע את זה.
רק… משהו אחד.
שרה: מה?
נועם: אני ומאי ביחד עכשיו.
שרה: וואלה. תיהנו ביחד! מה עוד יש לי להגיד?
דנה: אז תודה…
נועם: תודה.
שרה: יאללה בואו נלך, לפני שהדלת תינעל.
דנה: טוב.
נועם: אבל אנחנו נחזור לכאן אחר כך, אוקי? ובפעם הבאה כולנו!
שרה: כן, ברור. פשוט כבר החשיך…
נועם: כן, נכון! אתה צודק.
בבית שלהם
בלילה…
נועם: זוהר!
פססט…
זוהר: נועם?
בואי שנייה החוצה.
זוהר: אני באה…
מה אתה רוצה?
נועם: אני חייב להגיד לך את זה, אני לא יכול יותר!
זוהר: מה?
שרה מתחבאת בשיחים ושומעת אותם
נועם: אני מאוהב בך!
זוהר: מה?
זוהר: אה… טוב. אם אתה כבר אמרת את זה, אז גם אני לא יכולה יותר!
גם אני אוהבת אותך!
נועם וזוהר באים להתנשק
שרה הולכת
שרה: איך נועם עשה את זה למאי?
בעצם… מה זה חשוב?
הוא עשה את זה רק כדי שזוהר תקנא, נועם הרי לא באמת אוהב אותה.
איך זוהר עשתה את זה לג'ק?
בעצם… מה זה חשוב?
אבל את זוהר נועם כן אוהב, והיא אותו גם, באמת.
לא שווה לי לחיות אם אני לא מצליחה לצאת מכאן, ואני רק עובדת ועושה מה שאומרים לי. וגם… נועם לא שלי!
שרה עומדת מעל הר
עומדת ליפול
שרה: נועם!!!!
תגובות (0)