כישופים אפלים 2 – פרק 45 ואחרון: פרץ החמה
רותי: איזה הסברים?
רועי: נתחיל מזה ש…
רותי: מה?
רועי: על מה דיברת עם דרור?
רותי: אתה עוקב אחריי? אתה חושד בי?
רועי: כן.
רותי: טוב, אם אין לי ברירה…
רועי: אז אין לך ברירה.
רותי: לרונית יש יום הולדת שבוע הבא, ותכננו לעשות לה הפתעה, אז אמרתי לו שלא יספר כלום לאף אחד.
רועי: באמת? את זה הסתרתם מכולם?
רותי: כן, באמת.
דרור מגיע
דרור: סליחה, אפשר להבין מה קורה כאן?
רותי: רועי, דן ויותן חושדים בנו.
דרור: מה? למה?
רועי: מה אתה ורונית הסתרתם?
דרור: זה עניינך?
רועי: אני פשוט רוצה לדעת. מאז שאני וחבריי עשינו חבורה סודית, יצאו מכך רק דברים רעים, ואני רוצה שזה ייגמר. אז פשוט מסקרן אותי, למה כל כך התאמצנו לשווא.
דרור מסתכל על רותי בסימן שאלה
רותי מהנהנת בתגובה
דרור: טוב, אני מניח שאני כבר חייב לדבר. בקיצור, באישור של המנהלת רותי, כמובן, החלטנו לעשות באחד הימים שבוע הבא יום פעילויות, ואני ורונית עבדנו על הצגה.
רועי: מה?! הצגה?! ואתה מצפה שאני אאמין לכל זה?
דרור: אני אמרתי לך את האמת, תעשה עם זה מה שבא לך. אתה יכול אפילו לשאול את רותי ורונית.
רותי: למען האמת, רועי, זה נכון. אני אישרתי להם. זה היה רעיון של רונית לעשות את ההצגה הזאת, אבל דרור רצה גם להיות שותף למעשה.
רועי: ואיך לחצתם על משהו בקיר והייתה דלת, נכנסתם ואז הדלת נעלמה?
רונית מגיעה
רונית: אני עברתי פה במקרה, ולא יכולתי שלא להקשיב, אז… התשובה היא: כי זה היה חלק מההצגה. דרור השקיע בזה הרבה מאוד מאמץ, ובטח תפסתם אותנו בדיוק מתי שהוא הראה לי את זה. הנה, תראה בעצמך.
רועי ההמום והנבוך הולך אחרי רונית, אחריו באים רותי ודרור
רונית: תלחץ על הכפתור פה.
רועי לוחץ
נפתחת דלת סודית
דרור: כשאתה לוחץ על הכפתור, אז מאחוריו יש חוט שמושך אותו למטה, וכך הדלת נפתחת, ואז נסגרת תוך כמה שניות.
רועי: מגניב!
רותי + דרור + רונית: ובגלל זה היה לנו כל כך חשוב לא להתגלות.
רועי: אוי, אני ממש נבוך. אני מתנצל, אני כל כך מצטער, זה לא יקרה עוד הפעם.
רותי: זה בסדר, זה בסדר.
דרור: זה בריא להסתקרן.
רונית: אנחנו לא כועסים עליך. אפילו להפך, אנחנו מעריכים את האומץ ואת הגבורה שהייתה לך.
הטלפון הנייד של רועי מצלצל
רועי עונה: הלו?
דן: רועי, אתה לא תאמין מה קרה, רוני חיה.
רועי: מה?
רותי: מה קרה?
רועי: רוני חיה. את יכולה לקחת אותי לבית החולים?
רותי: בהחלט, כמובן, איזו שאלה! אני גם צריכה ורוצה לבוא!
רועי: יופי, אז… מצוין.
רועי מדבר בטלפון הנייד שלו: דן, אני ורותי נגיע עוד מעט. אני כל כך מאושר בשבילך!
דן: טוב, ביי.
רועי: ביי.
רועי מנתק
רותי: בוא, אני אסיע אותך.
———————————————————————-
רועי מגיע לבית החולים
רועי: רוני!! איזה כיף לראות אותך!
רוני: גם אותך לא רע לראות!
הם צוחקים
רועי: דן, אני חייב לדבר איתך דחוף, תספר את זה אחר כך גם לרוני!
מחוץ לבית החולים, בגינה
דן: די, אני לא מאמין! זה באמת מה שהם אמרו?
רועי: כן, זה נראה לך הגיוני?
דן: למה שישקרו?
רועי: צודק.
דן: אז הכל היה רק הצגה. חבל על כל ההשקעה הזאת, של החבורה הסודית והכל. אבל תודה שהיה מעניין, נכון?
רועי: מודה, כן.
דן: אבל עכשיו ברצינות, למה הלכת ושאלת אותם?
רועי: הבנתי שמהתחרותיות הזאת והלחץ של כל מיני דברים, ולגלות וכאלה, יצא מזה רק רע, אז הייתי חייב לעשות משהו.
דן: אני מבין, אני אדבר אחר כך עם יונתן.
רועי: מצוין.
יום למחרת…
בגינה של בית החולים
רוני: אז איזה קטע, עם רותי, דרור ורונית. תודה שסיפרת לי מה שרועי אמר להם.
דן: זה בסדר, זה בסדר. ברור שהייתי מספר לך! אוי, דרך אגב, אני פרשתי.
רוני: ממה?
דן: מראש מועצת התלמידים. אני לא רוצה להיות וגם אין לי כוח לזה, זה הכל סתם שטויות.
רוני: אני מבינה אותך, אבל אם תחליט לחזור זה בסדר גמור.
דן: לא, לא. אני לא רוצה.
רוני: או-קיי.
יש לרגע שקט
דן: איזה כיף ששחררו אותך מבית החולים! אני מרגיש כאילו כל הזמן שחשבתי שאת… מתה, אז כאילו אין יותר שמש, לעולם אני יותר לא אוכל להיות מאושר, ואני רציתי להתאבד! אבל עכשיו… עכשיו אני מרגיש כאילו השמש, החמה פורצת החוצה, במלואה. פרץ החמה! ועכשיו, אני מאושר!
רוני: נכון, גם אני מאושרת!
דן: יואו, רוני, כל כך התגעגעתי אלייך. כמה זמן לא חיבקתי אותך.
רוני: פתאום אני מרגישה כאילו אני מתחילה חיים חדשים!
דן: נראה לי שאני מבין אותך.
דן מחבק את רוני
מתנגן השיר "קסם כלנית לעד"
כעבור יומיים…
מחוץ לבית הספר
רוני + דן: ביי, רועי! ביי, יונתן! נתראה ביום ראשון!
רועי: כן, ביי!
יונתן: ביי! ניפגש ביום ראשון!
רוני ודן נכנסים לאוטו מאחורה
דן יושב באמצע
דינה יושבת מקדימה ויאיר נוהג
רוני: יואו, כמה זמן לא היינו בבית, לפחות שבועיים!
דן: אמא ואבא, כמה דברים יש לנו לספר לכם, וכל זה קרה עוד רק בשבועיים האלה.
רוני: נכון, אבל מה שהכי מרגיע, זה שעוד שבוע אנחנו נחזור לבית הספר, ונגיע רגועים, לשבוע סבבי, ויהיה כיף…
יש לרגע שקט
יאיר: לי ולדינה יש משהו לספר לכם.
רוני + דן: כן, מה?
דינה: אחרי שרוני, סיפרתי לך, וגם דן יודע ודיבר עם אבא, אז אני ואבא ישבנו ודיברנו, והגענו למסקנה.
רוני: רגע, רגע, שלא תבינו אותי לא נכון. עדיין לא התרגלתי שקוראים לי ליאנה, אף על פי שאני מאוד אוהבת את השם.
יאיר: בקיצור…
דינה + יאיר: אנחנו מתחתנים!
תגובות (5)
מאכזב שהפרק האחרון הוא תסריט ולא פרק ~פרצוף מאוכזב
לא קראתי אותו בגלל שהוא תסריט, הייתי חייב להגיב קודם.
זה מאכזב מאוד ..
אני לא מבין ממה אתה מאוכזב, לא קראת בכלל את כל ה30 פרקים הקודמים שהם סיפור.
בלי קשר, יש גם סוף דבר שזה לא תסריט
שכחתי להגיב על הפרקים שלא קראתי.
זה קורה אתה יודע, ומהרגע שכתבתי לך על התסריט והמשכת קצת איבדתי מהרצף של הספר.
ממש אהבתי את הספר כשהוא לא היה תסריט. באמת!
מאכזב קצת..
רגע, מה אמרתי? סליחה סליחה סליחה מתקן את עצמי.
**שכחתי להגיב על הפרקים שקראתי**
סליחה !
אה אוקיי תודה בכל מקרה