"ככה זה מרגיש" – פרק 1

שם הפרק – 'הרגשה טובה'
"הוא מסתכל עלייך!" זואי אמרה בחיוך ונתנה לי מרפק בצלעות. "אוץ'" צווחתי, והסתכלתי לכיוון שזואי הסתכלה עליו. ראיתי את אוסטין,אוסטין בלייק,בוהה בי. "אמ.." גמגמתי.
"הוא מסתכל עליי?" שאלתי מסובבת את ראשי לאחור, לוודא שאין מישהו מאחוריי שהוא במקרה מסתכל עליו. "כן!" זואי אמרה בהתרגשות. "לכי תדברי איתו" היא דרשה.
"לא..הוא בטח סתם מסתכל כי הוא לא מבין איך נכנסנו למסיבה של בוגרים".
"דבר ראשון, למי אכפת! הם בסך הכול גדולים מאיתנו בשנתיים. דבר שני, לילי לפינו הזמינה אותנו וזה הבית שלה, אז הוא לא יכול להגיד לך כלום. ודבר שלישי, לכי לדבר איתו! תראי איך הוא בוהה בך!"
היא אמרה בחיוך כמעט מתחנן. נאנחתי.
"לא יודעת..הוא – "
"הוא חתיך, הוא בשנה האחרונה של ביה"ס והוא רוצה אותך" היא אמרה מסתכלת עליי.
"אוקיי.. תאחלי לי בהצלחה" אמרתי מביאה לה את כוס השתייה שהייתה לי ביד.
"סוף סוף! אם לא היית הולכת אליו, אני הייתי" היא אמרה לוגמת מכוס השתייה.
התקדמתי אליו מחייכת חיוך נבוך, הוא נשען על הקיר ושילב ידיים, מביט בי מתקרבת אליו.
"היי" אמרתי נבוכה.
"היי, שאנל נכון?" הוא אמר ואני הנהנתי. "שם יפה" הוא אמר מחייך חיוך קטן.
"תודה" חייכתי והעברתי שערה מאחורי האוזן שלי.
"את בכיתה י' נכון?" הוא אמר ואני הנהנתי.
"כן,אני..אמ.." גמגמתי. "זה בסדר, אל תילחצי. לא כולם פה בוגרים" הוא אמר מניח יד על הכתף שלי ומחייך, הנהנתי.
"רועש פה" הוא אמר מביט בכל הנערים שצעקו, רקדו ושתו.
"כן" הסכמתי.
"רוצה לעלות למעלה?" הוא שאל ואני פתחתי עיניים. "לדבר" הוא הוסיף מהר ואני גיחכתי והנהנתי.
"כן, ברור" אמרתי ועלינו שנינו למעלה.

נכנסו לתוך חדר שינה עם המון חפצים ורודים, כנראה של לילי. הוא סגר את הדלת מאחוריו, והתיישב על המיטה באמצע החדר. עמדתי באמצע החדר מביטה בו. "בואי, הוא תפח על המיטה, מסמן לי לשבת לידו.
התקדמתי לאט והתיישבתי.
"הו" אמר נזכר במשהו והושיט את ידו אליי. "אני אוסטין" הוא אמר ולחצתי לו את היד מגחכת. "מה קרה?" הוא שאל.
"כלום, פשוט.. ידעתי כבר איך קוראים לך" אמרתי נבוכה. "אה כן?" הוא שאל והנהנתי.
"כלומר, כל בית הספר מכיר אותך.. " אמרתי והוא הנהן בהבנה.
הייתה שתיקה מביכה.
"את יודעת.. " הוא אמר מסתכל עליי. "תמיד חיבבתי אותך. את הביישנות שיש בך.. הדרך שבה את לא מסתכלת עליי כי את נבוכה" הוא אמר מניח את ידו על הסנטר שלי ומסובב את הראש שלי בעדינות אליו.
"אי פעם התנשקת?" הוא שאל ומן עקצוץ הורגש לי בבטן. לא עניתי לו.
"לא. נכון?" הוא אמר מתקרב אליי לאט לאט.
ברגע שהרגשתי את הנשימות שלו עליי עצמתי את העיניים.
אחרי כמה שניות שלא הרגשתי עדיין את שפתיו, פתחתי את העיניים.
מולי ראיתי את כל מי שהיה במסיבה צוחקים ומצביעים עליי. שני בנים עמדו עם רובי מים והשפריצו עליי. הנחתי את הידיים על הפנים שלי מרוב בושה וניסיתי שהמים לא יפגעו לי בעיניים.
הם פתאום הפסיקו ופתחתי את העיניים, ראיתי את אוסטין צוחק עם חברים שלו, ועם הבנות בשכבה שלו.
בחורה נישקה אותו, היא הסתכלה עליי וגיחכה. זו הייתה היילי ג'ונסון. הייתי צריכה לדעת.
קמתי מהר מהמיטה ויצאתי מהדלת, ירדתי במהירות במדרגות וחיפשתי את זואי.
ראיתי אותה מדברת עם בחור. "זואי" קראתי לה והיא הסתכלה עליי. היא סימנה משהו לבחור שהלך והתקרבה אליי בעיניים גדולות. "מה קרה?" היא שאלה ונגעה בשיער הרטוב שלי. "תסיעי אותי הביתה, בבקשה.." אמרתי עם דמעות בעיניים. "שאנל.." היא לחשה ונתנה לי חיבוק. "בואי" זואי הוציאה אותי מהבית ונכנסנו לאוטו שלה.

"את אי פעם הולכת לצאת משם?" זואי אמרה מנסה למשוך ממני את השמיכה. "את כבר שבוע שלם יושבת במיטה! המורים כבר חושבים ש – "
"לא אכפת לי מה הם חושבים." אמרתי במבט קר.
זואי נאנחה, ושכבה לידי. "זה היה עד כדיי כך גרוע?" היא שאלה ואני הנהנתי, מנסה לעצור את הדמעות.
"זה הכול באשמתי," זואי נאנחה ובהתה בתקרה. "אם הייתי יודעת שהוא כזה מניאק – "
"זו לא אשמתך" קטעתי אותה. "אני הייתי גם צריכה להבין שהוא כזה. האמת? איך לא? .. הבנתי את זה ברגע שהוא נישק את היילי" אמרתי נושמת עמוק ובוהה בתקרה גם.
"זונה" זואי מלמלה.
"תגידי, איך אמא שלך הסכימה לך להישאר בבית? סיפרת לה מה קרה?" היא הוסיפה והסתכלה עליי בעיניים פתוחות.
"נראה לך? ביקשתי ממנה להישאר בבית לכמה ימים, כי אני לא מרגישה טוב" אמרתי מסתכלת עלייה.
"והיא קנתה את זה?"
"לא, אבל אז התקשרתי לסבתא רוס וביקשתי ממנה לשכנע את אמא שלי להשאיר אותי כמה ימים"
"אני מתה על סבתא שלך" זואי אמרה ואני גיחכתי.
"רוצה את העצה שלי?" היא אמרה ואני הנדתי בראשי. "כלבה" היא מלמלה וצחקתי. "אני צוחקת, דברי" אמרתי והיא הסתכלה עליי.
"תתלבשי, ובואי איתי לבית ספר" היא אמרה. "בחיים לא."
"דבר ראשון, את לא יכולה להישאר פה לעד. דבר שני, היילי ואוסטין הם חבורת בריונים מחורמנים. להיכנע להם ולהישאר בבית לא יגרום להם להפסיק, את צריכה ללכת ולהתעמת איתם.
זו הדרך היחידה"
נאנחתי. "והדבר השלישי?"
"אני אעזור לך" היא אמרה מחייכת וחיבקתי אותה. "מה הייתי עושה בלעדייך?" לחשתי.
"אין לי מושג" זואי אמרה ואני צחקקתי וגלגלתי עיניים. קמתי מהמיטה וזואי הסתכלה עליי מופתעת כשראתה שאני כבר לבושה לבית ספר.
"איך – "
היא נשארה מופתעת ללא מילים ואני אמרתי "קיוויתי שמישהו ינאם לי נאום טוב מספיק שיוציא אותי מהמיטה".

"או, תודה לך זואי שהצלחת להקים אותה" אמא שלי אמרה מכינה פנקייקים. "בכיף גרייס" זואי אמרה מחייכת ולוקחת לה אחד שהיה מונח בצלחת ורודה גדולה בפינת האוכל.
"תראו תראו מי יצאה מהמחילה שלה" אליס אמרה מסתכלת עליי בשילוב ידיים.
גלגלתי עיניים ולקחתי את התיק שלי.
"זואי בואי נלך, שלא נאחר" אמרתי לה והיא הנהנה וקמה מהמקום.
"קחו גם את אליס, טוב? אני צריכה היום לקנות מוצרים חדשים לבית ואולי לצבוע כמה חדרים.." אמא אמרה.
"למה כל החידושים?"
"סבתא שלך באה שבוע הבא להתארח אצלנו, והיא תישאר לחודש וחצי בערך כי משפצים לה את הבית" "באמת?!" קפצתי מאושר. "לחודש?!" אליס צעקה ונאנחה.
"כן, היא אפילו אמרה שהיא תביא לכן מתנות" אמא אמרה וחייכתי לעצמי בהתרגשות.
"מתנות? יש" אליס פתאום התרגשה ויצאה מהבית לכיוון החניה.
סבתא רוס היא הבן אדם הכי אהוב עליי. אני מספרת לה הכול, יותר ממה שאני מספרת לזואי.
"תיהנו בבית הספר" אמא צעקה לנו לפני שנסענו, "ברור" מלמלתי לעצמי וזואי התחילה לנסוע.
"שימי שירים של אוסטין מאון" אליס אמרה לזואי ועיניי נפתחו מיד. "היית חייבת?" זואי פנתה אליה.
"אני רוצה הביתה" אמרתי ישר מתנשפת מהר. "לא לא, דיי.תנשמי עמוק.. את עושה את זה כמו גדולה, טוב?" זואי אמרה עם עיניים לכיוון הכביש.
"רגע, זה מה שזה? אוסטין? כלומר, אוסטין בלייק? וואו, לא ידעתי שאת אוהבת באד בוייס שאנל" אליס אמרה וזואי גלגלה עיניים.
"אז, מה הוא עשה?" היא אמרה בכיליון עיניים וחיוך גדול מרווח על פרצופה.
"כלום" זואי אמרה והמשיכה לנהוג.
"אוי נו, תגידו לי!" היא התחננה ושתקנו. "לא צריך, ממילא אני יגלה." אליס שילבה ידיים.
"ואיך זה בדיוק?" זואי הסתכלה עלייה דרך המראה.
"כל דבר שקשור לאוסטין בלייק מתגלה ישר" היא אמרה מוציאה את האייפון שלה מהכיס, ושמה אוזניות.
"אל תתייחסי אליה" זואי פנתה אליי ובדיוק חנתה בביה"ס.
אליס יצאה מהאוטו, והתקדמה לחברות שלה שעמדו בכניסה. זואי הוציאה את החגורה ויצאה מהאוטו עם התיק שלה.
היא הגיעה לצד שלי ופתחה לי את הדלת.
"בואי, אין לך מה להתבייש בזה שהם חבורת מטומטמים" היא אמרה והנהנתי.
עצמתי את העיניים ונשמתי עמוק. הוצאתי את החגורה ויצאתי מהאוטו.
זואי לחצה על הכפתור שבמפתחות שלה לכיוון האוטו ואז הסתכלה עליי. "בואי" היא אמרה ושתינו התקדמנו לכיוון ביה"ס.
"תראו מי החליטה לבוא" שמעתי פתאום קול, ברגע שאני וזואי הגענו ללוקר שלי.
הסתובבתי וראיתי את היילי מסתכלת עליי בחיוך, ולידה עוד שתי בנות.
"תקשיבי לי, חתיכת – "
"לא" קטעתי את זואי.
"מה את צריכה?" שאלתי את היילי ששילבה ידיים ורק חייכה.
"כלום, אני רק נהנית לראות כמה את פתטית לבוא לביה"ס" היא אמרה וגלגלתי עיניים.
"אפשר להבין מה עשיתי לך שאת מתנהגת אליי ככה?" אמרתי מתסכלת עלייה במבט קר.
"את מריירת על החבר שלי כמובן" היא אמרה מסתכלת על ציפורניה.
"מי?"
"אוסטין, מוכר לך?"
"אוי תעשי לי טובה, הוא שלך." אמרתי נזכרת איך הוא צחק עליי איתה.
"כן בטח" היילי גיחכה.
"את תתרחקי ממנו, מובן? אלא אם כן את רוצה שכולם ידעו שכמעט מכרת את עצמך בכזאת קלות לאוסטין, בתולת שפתיים קטנה" היא חייכה.
"מה קורה פה?" אוסטין שאל והתקדם לעברינו. "הו, היי בייב" היא אמרה ונישקה אותו מול הפנים שלי.
"תראה מי הגיעה לביה"ס היום.. רק הבהרתי לה שלא תרייר עלייך יותר, כי אתה שלי" היא אמרה ונתנה לו נשיקות קטנות בצוואר.
"וואו, את נואשת הא?" אמרתי והיא עצרה והסתכלה עליי. "סליחה?"
"את מפחדת שחבר שלך יתחיל עם אחרות, אז את מאיימת עליהן?. תסתכלי על עצמך, את באה ומפילה הכול עליי, למרות שהבעיה היא בך כי מרוב שאת מפחדת לאבד אותו, את יורדת עליי ומשפילה אותי כי את חושבת שככה אני אתרחק ואז הוא יהיה חייב להיות שלך."
היא שתקה לכמה שניות ואז פרצה בצחוק.
"חמודה, אני לא מכריחה אף אחד להיות איתי, הקטע הוא.. שכל הבנים רוצים אותי, אז גם אם לא יהיה לי את אוסטין, יש לי את כולם" היא אמרה לוחשת לי באוזן.
"למרות זאת.. אף אחד לא ירצה אותך" היא אמרה בחיוך, הפעם בקול.
אוסטין צחק. "אתם מתאימים בול אחד לשנייה. משהו חייב להיות לא בסדר אתכם"
אמרתי ושניהם שתקו.
"אה ו.." התקרבתי להיילי. "אם אני ארצה בכך, אני יכולה להשיג את כל מי שאני רוצה, מובן? גם אם זה את אוסטין החמוד שלך." אמרתי מסתכלת עליו.
"אבל זה בחיים לא יקרה, חוץ ממך, אני בספק אם מישהי בכלל תתקרב אל בן אדם קר כמוהו" אמרתי והוא בהה בי מקשיב לכל מילה.
סגרתי את הלוקר שלי בעצבים, ושמתי לב שהיה קהל של תלמידים מסביבנו.
"בואי זואי" אמרתי וראיתי שהפה שלה היה פעור.
"אני לא מאמינה שעשית את זה!" היא אמרה והתקדמנו לכיתה.
"כן.. גם אני לא" אמרתי נושמת עמוק בחיוך. "אז..ככה זה מרגיש" אמרתי בחיוך.
"מרגיש טוב נכון? לשחרר הכול מהלב" היא אמרה ואני הנהנתי.
זואי רק חייכה ונתנה לי חיבוק. "תלמידים לשבת" המורה נכנס וכולם התיישבו מהר במקומות שלהם.
"תתקשרי אליי" זואי אמרה לי ואני הנהנתי.
יצאתי מהאוטו יחד עם אליס והתקדמנו הביתה. פתחתי עם המפתחות את הדלת, הבית היה ריק.
"אמא? אבא?" צעקתי והיה שקט.
העברתי מבט על הבית. הכל צבעוני ויפיפייה. יש בריכה יפה וגדולה בחוץ ומיני בר קטן. הכול תודות לאימא ואבא.
"אליס, רוצה לראות סרט?" שאלתי והיא הנידה בראשה. "עוד מעט, אני הולכת לשחות קצת" היא אמרה לוקחת מהסלסה בשולחן תפוח, ועולה במדרגות לכיוון החדר שלה.
"אוקיי" אמרתי בשקט נאנחת והדלקתי טלוויזיה.
קמתי למטבח והבטתי בתנור פיצה. "כן, באלי פיצה" אמרתי לעצמי והוצאתי את המצרכים מהמגירות.
לקחתי את האייפון שלי, בחרתי את השיר האהוב עליי של ברונו מארס ושמתי אוזניות.
הכנתי את הבצק ופוררתי גבינה. הוצאתי זיתים מהמגירה השלישית והתחלתי לחתוך אותם לפרוסות קטנטנות.
ראיתי את אליס רצה בבגד ים ומגבת אליה לכיוון הדלת. הוצאתי את האוזניות.
"את לא יכולה לפתוח את הדלת?!" היא צעקה מעוצבנת ואני הצבעתי את האוזניות שלי. היא נאנחה ופתחה את הדלת, עוצרת במקום.
"מי זה?" שאלתי אותה ממשיכה להכין את הפיצה.
"אמ.. אוסטין" היא אמרה והנחתי את הסכין במקום, מסתכלת עליה עם פה פתוח. "מה?!"
"אני צוחקת, זאת אשלי" היא אמרה מסתובבת ויוצאת מהדלת השקופה בסלון לכיוון הבריכה. "ברצינות?" אמרתי נושמת לרווחה.
אשלי נכנסה מגחכת וסגרה את הדלת אחריה. "אש!" חייכתי וקפצתי עלייה בחיוך. "איך היה בהוואי?" אמרתי בעיניים גדולות. "הכי כיף בעולם! הבנים שם..אח.." היא אמרה מעבירה יד על המצח, גיחכתי.
"רוצה פיצה?" שאלתי והיא הנהנה במהירות.
"כן! אני רעבה כל כך" היא אמרה מניחה את התיק שלה על פינת אוכל ומתיישבת.
"רגע.. היא דיברה על אוסטין בלייק?" אשלי הוסיפה ואני נאנחתי.
"קיוויתי שלא שמעת את זה.." מלמלתי. "מה קרה איתו? שפכי!" היא אמרה בהתלהבות.
"אם את בעניין שלו אני יכולה לסדר לך! הוא ידיד שלי ו – "
"לא, זה לא זה" קטעתי את דבריה.
"הוא והיילי השפילו אותי מול כל השכבה שלהם לפני שבוע, במסיבה של לילי לפינו"
"מה? אוסטין? והיילי? " היא נשמעה מופתעת.
"כן" עניתי נושמת עמוק.
"את בטוחה? כי, אני מכירה אותו, הוא לא כזה"
"או אני בטוחה, אני בחיים לא אשכח את זה" אמרתי נזכרת בכל ערב המסיבה.
"את רוצה שאני אדבר איתו? ל – "
"לא, טיפלתי בזה" אמרתי. "בטוחה?" היא שאלה לוקחת זית מהפיצה ואוכלת אותו.
"בטוחה" חייכתי.

נהיה מאוחר.
אני ואשלי התיישבנו מול המסך הגדול בסלון, עטופות בשמיכות חמימות מול האח, ואוכלות פיצה. אשלי דפדפה בין הערוצים. הסתכלתי לכיוון החצר והבטתי בבריכה המוארת.
זה היה הרעיון של אליס, היא חשבה שזה יהיה נחמד לצפות בבריכה מוארת בצבעים שונים במהלך הערב, והיא צדקה.
"היי שאנל" אשלי קראה לי. "הא?"
"תראי! יש 'יומני הערפד' " היא אמרה בוהה בטלוויזיה.
חייכתי, אני מאוהבת בסדרה הזאת. "אני אוהבת את הסדרה הזאת, את רק רואה אותה בגלל איאן סומרהלדר "
"אוקי אוקי, מודה באשמה" היא אמרה מרימה ידיים, גיחכתי.
"תראי אותו" היא אמרה ואני הסתכלתי עליו. "הוא מושלם" היא חייכה כמאוהבת.
"כן.." אמרתי בשקט. "אני לא מבינה למה את אוהבת את סטפן.." אשלי אמרה.
"כאילו כן הוא הטוב, הגיבור והכול, אבל תראי את דיימון, אח' " היא הוסיפה נושכת שפתיים.
"אני לא מתה על דיימון, אני שונאת לראות אותו ואת אלנה ביחד, לסטפן מגיע להיות איתה" אמרתי ישר.
"טוב אני לא מתכוונת להתווכח איתך, כי את תתחילי לתת לי סיבות למה דיימון מעצבן" היא אמרה וחזרה לצפות בטלוויזיה.
"שיהיה.. " מלמלתי ונגסתי ביס בפיצה.
"ממ פיצה" שמעתי קול מאחוריי, אליס התיישבה לידינו ולקחה פיצה אחת.
"אתן רואות יומני הערפד? אני מתה על הסדרה הזאת" היא הוסיפה.
"נכון שדיימון מושלם?" אשלי שאלה את אליס שהנהנה במהירות. "כן! אם רק הייתי אלנה" היא אמרה בהתנשפות, גלגלתי עיניים. "סטלנה לעד" אמרתי קמה מהספה, לכיוון המטבח.
הבטתי בשעון, השעה הייתה עשר בלילה. החלטתי להתקשר לאבא שלי.
"היי אבוש" אמרתי בחיוך כששמעתי את קולו.
"היי מותק" הוא החזיר. "אני ואמא שלך נגיע קצת יותר מאוחר, אוקיי? אנחנו עוזרים לסבתא שלך, הייתה לה בעיה עם התשלומים למשפצים של הבית שלה" הוא אמר ואני הנהנתי לעצמי.
"אוקיי, " עניתי קלות.
"לכו לישון חמודות, לילה טוב" הוא הוסיף, "לילה טוב" ניתקתי.
"זה היה אבא?" אליס שאלה מתקדמת אליי, פותחת את המקרר ולוקחת פחית קולה.
"כן, הוא אמר שהוא ואמא יאחרו מעט כי הם עוזרים לסבתא עם התשלומים" אמרתי לוקחת גם פחית.
"בשעה כזאת?" היא אמרה מביטה בשעון שעל ידה.
"כנראה הייתה איזו בעיה.. אני עייפה אז אני הולכת לישון" אמרתי מפהקת.
"אש, את רוצה להישאר לישון פה?" שאלתי אותה והיא הנהנה, מבלי להזיז את המבט ממסך האייפון שלה, היא סימסה במהירות.
אליס חזרה להתיישב ליד אשלי.
"אני הולכת לישון" היא הוסיפה, מתקדמת לכיוון המדרגות.
"חכי," אשלי קראה, מה שעצר אותי. "מה?"
"תישארי! בואי נעשה מרתון של פרקים ונזמין גם את זואי" היא אמרה במבט מתחנן. "אני עייפה אז.. – "
"נו נו נו" אשלי קטעה אותי.
"טוב נו," נכנעתי, וירדתי משתי המדרגות שעליתי בהן, והתקדמתי אליהן בזמן שאני מחייגת לזואי.
"ממילא זואי אוהבת את סטפן כמוני" הוספתי ואשלי גיחכה.