"ככה זה מרגיש" – פרק 14 'שינוי'

"היי סבתא" אמרתי בחיוך, והיא נשקה לי במצח. "היי מותק, למה סידרת את הבית? אני הייתי מסדרת אותו" היא אמרה והעבירה מבט על הסלון המצוחצח.
"תאמיני לי, לא היית רוצה לנקות את מה שהיה פה.." אמרתי בחצי גיחוך.
"ההורים שלך היו צריכים לקפוץ לעבודה" סבתא רוס אמרה כשהיא הניחה את התיק שלה על השולחן שבמטבח, "כמובן" רטנתי בשקט והתיישבתי. זה ישמע נורא – אבל אני מרגישה לפעמים שבכלל ואין לי ואליס הורים, ושסבתא רוס מגדלת אותנו. אני לא רוצה לדעת מה יקרה כשהיא תחזור לבית שלה.
"ואיפה – "
"היי לכם" הדלת נפתחה ומתוכה נכנסה אליס. "הו, הינה את" אמרתי לה והיא חייכה והתיישבה ליידי. "ישנת אצל הייזל?" שאלתי והיא הנידה לשלילה. הייזל היא החברה הכי טובה של אליס. "לא, ישנתי אצל ידיד" היא אמרה בקלילות וחייכה אליי. "הו" עניתי קצר. "איך הייתה המסיבה?" היא שאלה ואני חייכתי לעצמי, ושחזרתי את כל הלילה בראשי.
"מעולה, חוץ מהעובדה שלמחרת אף אחד מהחברים שלי לא זכר כלום" גיחכתי והיא המשיכה להסתכל עליי. "מה?" שאלתי כשהיא בהתה בי. "אמרת אף אחד מהחברים.. ישנו פה בנים?" היא שאלה בעיניים גדולות ואני נשמתי עמוק והנדתי לשלילה. "לא לא, רק אוסטין.. הוא היה גמור מאלכוהול ולא יכולתי לשלוח אותו ככה הביתה" אמרתי והיא הנהנה בהבנה. "אשלי גם הייתה ככה נכון?" היא שאלה בגיחוך והנהנתי. "כן, גם היא וזואי נשארו" צחקקתי וסבתא בדיוק התיישבה מולנו, ושתקנו.
"סבתא הרבה זמן לא המשכת לספר לנו, עלייך ועל ג'ק.. כלומר, סבא" אליס תיקנה את עצמה במהירות וסבתא רוס חייכה. "את יכולה להגיד ג'ק" היא אמרה לה ואליס הנהנה.
אני וסבתא הסתכלנו על אליס וחיכינו שהיא תזכיר לנו איפה היא הייתה, אפילו אני לא זכרתי.
"לימדת את סבא" היא אמרה ואני וסבתא הנהנו כשנזכרנו.
"נכון, אז…"

שבוע עבר, ועדיין רוסמרי הייתה ממשיכה ללמד את ג'ק בסתר. היא לא רצתה להתעסק עם נעומי או אם החבורה של ג'ק, כך שהרגישה בטוחה.
סאם ורוס עמדו בתור בקפיטריה, יחד עם תלמידי בית הספר. "רוס, אם נעומי תגלה שאת ממשיכה ללמד את ג'ק, מה יקרה?" סאם לחש לאוזנה של רוס, כשהם התקדמו וכל אחד נשא בידו מגש לבן ושם לו אוכל. "אני לא בטוחה, אבל ג'ק אמר לי להתנהג כאילו אני לא מכירה אותו" רוס אמרה וסאם הנהן בהבנה. "את בטוחה שהוא לא אומר לך את זה כי.. את יודעת.. הוא לא רוצה להיראות איתך או משהו כזה?" סאם שאל ורוס נעצרה במקום, וחשבה לעצמה. "אני.. אני לא יודעת סאמי" היא לחשה ונאנחה. היא כבר לא ידעה מה לחשוב. "לבנים קודם" בחור מוכר דחף את רוס אחורה, ונעמד במקום שלה. "היי! מה הבעיה שלך!" סאם צעק והבחור רק צחק. הוא הסתובב וחייך אל רוס חיוך ממזרי, ואז היא נזכרה. זה היה וויל – הבחור מהחבורה של ג'ק. היא נשמה עמוק והרכינה את ראשה, לא רוצה לפגוש במבטו.
"אמרנו לך, לבנים קודם" קול נשי נשמע, ורוס נדחפה אחורה שוב פעם. היא הרימה את ראשה וראתה את לוסי וקייט מחייכות חיוך דומה לשל וויל.
"בואי נלך מפה" סאם לחש לאוזנה של רוס. "לא, זה בסדר.. אתה צריך לאכול ממילא" היא אמרה וחייכה אליו. היא סובבה את ראשה בחזרה לתור, ובחור נוסף נעמד במקום שלה, והפיל את רוס לרצפה בחוזקה.
"אופס, מצטער רוסמרי" דן חייך אליה את אותו חיוך מרוצה כמו של כולם. היא לא בכתה. היא ידעה שזה ירצה אותם, כך שהיא ניסתה הכי חזק שהיא יכולה להחזיק את הדמעות ולא לתת להן לזלוג.
"בואי" קול מוכר נשמע והרים את רוס בקלילות, והעמיד אותה. "ג'ק?" רוס שאלה והסתכלה עליו, הוא היה זועם. "מה אתה עוש – " רוס קטעה את עצמה כשראתה את ג'ק מתקרב בעצבים אל עבר דן. "אם תיגע בה עוד פעם אחת, אני אהרוג אותך" ג'ק הביט בעיניו של דן באימה. דן נאנח ושקשק את ראשו אל עבר התור בחזרה. ג'ק התקרב בחזרה אל רוסמרי ולקח את המגש שלה שהיה על הרצפה. הוא עקף את כולם בתור ומילא את מגשה באוכל. אף אחד לא אמר לו כלום – כי כולם יודעים שזה ג'ק ג'ונס, ולא כדאי להתעסק איתו. הוא התקדם עם האוכל בחזרה אל רוס ומסר לה את המגש. "זה בסדר, אני כבר לא רעבה" היא אמרה והרכינה את ראשה במבוכה. היא הרגישה לא בנוח כשכל העיניים בקפיטריה נעוצים בה ובג'ק, במיוחד עיניי החתול הקודרות של נעומי שלא הפסיקו לבהות בה.
"בואי" הוא אמר והם יצאו מתוך הקפיטריה, יחד עם המגש בידיים של ג'ק. הוא מצא מקום מבודד מאחורי בית הספר, עם שני ספסלים, והתיישב באחד מהם.
רוסמרי הביטה בו, ולבסוף התיישבה לידו. הוא חייך אליה ומסר לה את המגש. רוס חייכה בחזרה והתחילה לאכול. "חשבתי שאמרת שבגלל נעומי אתה לא רו – "
"את באמת חושבת שהייתי נותן להם להמשיך לדחוף אותך כאילו את רוח רפאים? נעומי לא מעניינת לי את הזין" הוא אמר בכעס ואז הביט ברוס. "מצטער" הוא אמר על ניבול הפה שלו והיא חייכה אליו.
ג'ק נשאר עם רוס עד שהיא סיימה לאכול, ולקח ממנה את המגש. "תלכי בינתיים לכיתה, ואני אחזיר את המגש לקפיטריה. אם מישהו אומר לך משהו או נוגע בך, תגידי לי" הוא אמר והיא חייכה. היא לא ידעה אם לספר לו שהיא יכולה להגן על עצמה, מלימודי ההגנה העצמית שאבא שלה לימד אותה, כך שהיא רק שתקה והנהנה. חוץ מזה, היא גם לא רוצה להגיע למצבים שהיא תצטרך להכות מישהו, גם אם המישהו הזה יגע בה או יציק לה. היא לא מאמינה במכות, אך היא הייתה חייבת ללמוד רק כדיי להרגיע את אבא שלה ולהראות לו שהיא יכולה להיות מוגנת בזכות עצמה.
"יופי" הוא חייך חיוך קטן וכיווץ את עיניו הכחולות והיפהפיות, ולבסוף הסתובב. "ג'ק, חכה" קולה של רוס עצר אותו, והוא הסתובב בחזרה אליה.
"תודה" היא חייכה ונתנה לו חיבוק עדין וחמים כשהידיים שלה מסביב לעורף שלו. הוא פתח את עיניו בהפתעה, הוא לא ציפה לזה. לאחר כמה שניות יד ימין שלו חיבקה את רוס בחזרה, כשביד שמאל מגש האוכל שלה.
היא התנתקה מהחיבוק איתו, והסתובבה בחיוך בחזרה לבית הספר. ג'ק נשאר לכמה שניות במקום וחייך לעצמו, ולבסוף נכנס בחזרה גם.

"אוו" אליס חייכה ושילבה את אצבעות ידיה עם עצמה. "למה לא יכולים להיות בנים כמו סבא?" היא נאנחה ושילבה ידיים בכעס. גיחכתי והסתכלתי על מבטה של סבתא. היא בהתה בנקודה מסוימת באוויר וחייכה, משחזרת את העבר בראשה.
"אתן יודעות, עדיין לא הגעתי לקטע הזה בסיפור.. אך סבא שלכן אמר לי שאני זאת ששיניתי אותו. שברגע שראה אותי ביום הראשון, באוטובוס, הוא ידע שאני הבחורה בשבילו." סבתא רוס אמרה לפתע וחייכה. "לפעמים את צריכה להיות הגורם לשינוי" היא הוסיפה ואני ואליס הנהנו, מקשיבות לכל מילה.
"הו, שאנל" אליס אמרה והסתכלה עליי. "אשלי לוקחת אותך ואת זואי למשחק בעוד שעה נכון? תודיעי לה שגם אני מצטרפת אליכן" היא אמרה ואני הנהנתי.
"לוגן משתתף בקבוצה הזו נכון?" סבתא שאלה בחיוך כשהיא קמה ממקומה ואני הנהנתי לעברה.
"אתן רוצות לאכול משהו לפני שתלכו?" היא שאלה ואני הנדתי לשלילה בחיוך. "אני כן! אני מתה מרעב" אליס אמרה והתקדמה עם סבתא אל עבר המטבח. צחקקתי ועליתי למעלה לחדרי. פתחתי את הארון ובחרתי בגדים למשחק הערב.