"ככה זה מרגיש" – פרק 19 'אשלי ורצונותיה'

הוא לא עשה את זה כרגע. המשכתי להסתכל עליהם, עד שקמתי ויצאתי מהאולם במהירות.
עמדתי בחנייה, ונשענתי על אחת המכוניות. 'אני בחוץ' שלחתי הודעה ללוגן.
אני לא מאמינה שאוסטין נישק אותה מול הפנים שלי. הוא עושה את זה בכוונה!
ואם לא? אם הוא באמת רצה לנשק אותה, כי.. הוא מחבב אותה?
"היי" קול מעליי נשמע וקטע את מחשבותיי. הרמתי את ראשי שהיה מורכן אל הקרקע, והבטתי בלוגן.
"היי" החזרתי בנשימה עמוקה. "זואי ואוסטין הא? מי ידע" הוא גיחך עדיין מופתע ממה שקרה. הרמתי כתפיים. לא היה לי מה להגיד.
הוא נשען לידי. "זה פגע בך?" הוא שאל לאחר כמה שניות. "מה פגע בי?" שאלתי כאילו לא הבנתי אותו.
"הנשיקה ביניהם" הוא ענה לי, והכניס את ידיו לכיסים שבג'קט הבייסבול השחור שלו. "למה שזה יפגע בי?" שאלתי. "שימי לב, כל שאלה שאני שואל אותך, את עונה בשאלה" הוא אמר וחייך. "למה שאני אעשה את זה?" אמרתי. "או, שיט" מלמלתי כששאלתי עוד שאלה ולא יכולתי להפסיק את הצחקוק שיצא ממני. לוגן צחק יחד איתי. עצרתי לפתע והסתכלתי עליו. "באמת היית שיכור באותו ערב ולא שמת לב מה אתה עושה?" שאלתי והוא הנהן. "לא שיכור באותו מידה שאת היית, אבל מספיק שיכור בשביל לפגוע בך" הוא אמר והניח יד אחת על הברך שלי במבט מתנצל. נאנחתי. אני לא מבינה למה זואי, אשלי ואוסטין לא רוצים שאני אדבר איתו – הוא באמת מצטער.
"אני מבינה, ומצטערת שאני מתנהגת אלייך כמ – "
"אין לך על מה להצטער, זה הגיע לי." הוא אמר וחצי חיוך עלה על שפתיו. חייכתי בחזרה.
"טוב, את רוצה להיכנס?" הוא שאל עדיין בחיוך. הנהנתי אליו וצעדנו אל תוך פתח האולם. "בוא" אמרתי כשהוא הסתובב לכיוון המושבים של הצד השני. "לאן?" הוא שאל בגבה מורמת. "שב לידי" חייכתי אליו. הוא הנהן בחיוך מופתע על פניו, ועלה איתי יחד לשורה שלנו.
כולם העבירו בי מבט בעיניים גדולות, והתיישבתי ליד זואי, ולוגן לידי.
"מה לעזאזל?" אשלי אפילו לא ניסתה ללחוש, יודעת שלוגן לידי כדיי שהוא ישמע את זה. "אשלי דיי, זה בסדר" לחשתי לעברה בחיוך קטן. "שאנל.." זואי התחילה גם. "זואי, דיי" אמרתי ברוגע, וחייכתי גם אליה.
"טיפשה" שמעתי את אוסטין מלמל. התעלמתי ממנו והסתכלתי עליו. הוא היה נראה זועם, ונעץ מבטים בלוגן. "אני יכול ללכת למקום שלי את יודעת" לוגן לחש לעברי בגיחוך לאחר ששמע הכול.
"לא. תישאר" חייכתי והנחתי את ידי על הכתף שלו.
ישבנו והמשכנו לצפות במשחק. אוון כל שנייה הריע לקבוצה שהמועדפת עליו וצעק קללות אל עבר האוהדים של הקבוצה השנייה, מה שגרם לנו לצחוק.
לאחר שהמשחק הסתיים, יצאנו ונעמדנו בחנייה, נפרדים לשלום מכל אחד. כבר הספקתי להיפרד מלוגן באולם.
שמתי לב שזואי מרגישה מובכת. "מה יש?" לחשתי לעברה. "הוא הרגע נישק אותי באולם! איך אני אמורה להיפרד ממנו? חיבוק? נשיקה? מה זה אומר בכלל?" היא אמרה וחייכה לעברי התרגשות, אך נראתה לחוצה. "תעשי מה שנראה לך" השתדלתי לחייך.
"ביי" אוון חייך וחיבק אותי. חיבקתי אותו חזרה, ואשלי נתנה לי נשיקה בלחי. שניהם הסתובבו ונכנסנו למכונית של אוון, לא לפני שנפרדו גם מאוסטין וזואי.
"ביי" אוסטין חייך אל זואי, ונתן לה נשיקה בלחי. היא חייכה בביישנות, והסתובבה לעבר הג'יפ שלי.
"ביי" אמרתי אל עבר אוסטין, בלי חיבוק ובלי כלום והסתובבתי. "באמת?" הוא שאל מאחוריי וסובב אותי אליו.
"מה? אמרתי ביי" הרמתי כתפיים והוא נאנח. "על מה את כועסת בדיוק? אני זה שצריך לכעוס עלייך!" הוא אמר ועדיין לא שיחרר את אחיזתו במותניים שלי.
"אני לא כועסת! ולמה אתה צריך לכעוס עליי?" הרמתי את קולי. "בגלל שאולי דיברת וצחקת עם לוגן כאילו הוא לא שיחק בך באותו ערב כמו זונה" הוא אמר במבט זועם. פתחתי את עיניי בהפתעה וגלגלתי אותן. "הוא הצטער" מלמלתי בשקט והרכנתי את ראשי. אוסטין נאנח והרים את אותו עם סנטרי.
"וזה בדיוק למה אני כועס עלייך." הוא אמר והבטתי בו בחזרה. "אני אשנא לראות אותך נפגעת פעם נוספת" הוא אמר ובהה בעיניי.
נאנחתי והסתובבתי, מתקדמת לג'יפ שלי ולזואי שסימסה באייפון שלה.
למחרת בבוקר, התיישבתי למטה וכרגיל צפיתי בסדרה האהובה עליי – יומני הערפד.
"שאנל מותק" קולה של סבתא נשמע. "הא?" שאלתי כשאני בוהה בטלוויזיה. "את הולכת לבית הספר היום?" היא שאלה ואני הנהנתי. "המורה לביולוגיה לא מגיעה היום, אז אנחנו מתחילים ב-9" אמרתי והיא הנהנה בהבנה. "את רוצה לאכול משהו בינתיים?" היא שאלה ואני הנדתי לשלילה.
בהיתי בקטע שבו קלאוס אומר לקרוליין שהובטח לו דייט איתה, והיא מסרבת לכמה דקות. קלאוס כזה מתוק, איך היא לא רואה שהוא אוהב אותה?
'זה מזכיר לי מישהו' הקול שלי הדהד בראשי. "אוח'" מלמלתי בעצבים וסגרתי את מסך הטלוויזיה עם השלט, ועליתי במהירות לחדר שלי.

אני, זואי ואשלי התיישבנו במושבים הריקים שליד מגרש הפוטבול הירוק שבחוץ.
"מה אני אמורה לעשות כשאוון יסיים ללמוד וילך לקולג'? אנחנו לא נוכל להיות ככה יחד" אשלי אמרה והניחה את הראש שלה על הכתף שלי. נזכרתי לפתע שאוון ואוסטין בכיתה י"ב, זה אומר ששנה הבאה אנחנו לא נהייה איתם.
"אל תדאגי, יש עוד יותר מחצי שנה! וגם יהיו עוד פעילות שתוכלו ללכת אליהם ביחד וליצור זיכרונות, כמו נשף סיום, או.. טיולים" זואי ניסתה לעודד את אשלי, ואני הצטרפתי. "כן, הכול יהיה בסדר" אמרתי וליטפתי את שיערה הארוך והבלונדיני באנחה. מעניין לאיזה קולג' אוסטין חושב ללכת.
"תראו אותן, קופצות ושמחות" אשלי אמרה ובהתה במעודדות של בית הספר שלנו, שעשו חזרות.
"יש לי רעיון!" קפצתי במקום מיד. "מה?" אשלי הרימה את ראשה אליי במהירות. "תצטרפי לקבוצת המעודדות!" אמרתי לה בחיוך והיא פתחה את עיניה. "אני? למה? אני יודעת שאני מעולה בדברים כאלה.." היא עצרה את עצמה והניפה את שיערה לאחור. צחקקתי. "אבל את יודעת שאני לא יכולה, פרי היא האקסית של אוון" היא המשיכה. פרי קלרקסון היא הקפטנית של קבוצת המעודדות, הסנובית של בית הספר ו.. האקסית של אוון. היא בעלת עיניים כחולות, שיער בלונדיני צבוע וארוך, וספריי שיזוף מלווה את גופה. היא אפילו הרבה יותר גרועה מהיילי ג'ונסון, שגם בקבוצת המעודדות. "ואיך זה קשור בלהיות עם אוון?" היא הוסיפה, והניחה את ראשה שוב על הכתף שלי בייאוש.
"כי" אמרתי, "יש להם לפעמים נסיעות בסופי שבוע, של קבוצת הפוטבול וקבוצת המעודדות, למשחקים נגד קבוצות אחרות!" המשכתי, וחיכיתי שלאשלי תידלק הנורה מעל הראש.
"אההה" היא המשיכה את המילה והרימה את ראשה בחיוך גדול. "רואה? עכשיו לכי תבקשי מהן להצטרף אל הקבוצה" אמרתי והעמדתי את אשלי במקום. "מה? לא! אי אפשר להצטרף לקבוצה, כבר היו בחינות." היא אמרה ושילבה ידיים. "תאמיני לי, כשהן יראו אותך, הן יקבלו אותך מיד. ממילא יש להן פחות מעודדות משאר הקבוצות בתיכונים אחרים" אמרתי והיא נאנחה וחשבה לכמה שניות.
"אוקיי" היא אמרה בחיוך. "יופי" אני וזואי חייכנו אחת אל השנייה. "אבל.. אתן נבחנות יחד איתי" היא אמרה ועינינו נפתחו. "אנחנו מה?" זואי שאלה בפחד. "תבואו איתי נו! אני אצטרך אתכן איתי אם אני הולכת להתמודד עם הברבי המזויפת הזאת" היא אמרה והעבירה מבט קר בפרי מלמעלה. גיחכנו, והיא העבירה את מבטה המתחנן אלינו, ושילבה את אצבעות ידיה.
"זואי, את טובה בריקוד, ושאנל את גמישה וטובה בקפיצות וכל הדברים המסובכים האלה" היא אמרה ואני נאנחתי. היא צודקת. זואי היא הרקדנית הכי טובה שראיתי, ואני מגיל קטן יודעת לבצע כל מיני סוגי גלגלונים. אמא שלי הייתה מלמדת אותי ואת אליס כשהיינו קטנות, בגלל שכשהייתה בגיל שלנו היא הייתה מעודדת גם, והיא חשבה שזה יהיה נחמד ללמד אותנו אם נרצה להיות כמוה יום אחד. זואי ואני העברנו מבט אחת אל השנייה והנהנו. "יש! תודה!" אשלי צעקה וקפצה על שתינו, מפילה אותנו על המושבים. "איה!" צעקנו בכאב אך צחקנו.
"אוקיי, בואו" היא אמרה וקמה מאיתנו, וירדנו אחריה במדרגות.
כשהגענו למטה, נכנסנו אל תוך המגרש והתקרבנו אל קבוצת המעודדות. "היי" אשלי אמרה בחיוך אל עבר כולן. הן העבירו בה מבט בגבה מורמת.
"ואפשר לדעת מה אתן רוצות?" פרי התקרבה אלינו, והבנות עמדו מאחוריה במבט מאיים. וואו, אשלי צדקה. היא באמת נראית כמו ברבי שערבה טראומה. אין לי מושג למה – אבל זה מה שבנים אוהבים.
"אמ.. אנחנו רוצות להצטרף" אשלי אמרה והשתדלה לחייך ולא לבעוט בה. הבנות פרצו בצחוק. "להצטרף? לא נראה לי בייב" היא גיחכה והסתובבה.
"תקשיבי לי, בייב" אשלי הדגישה את המילה, והן הסתובבו בחזרה באי רצון. לפי הקול של אשלי, הבנתי שהיא מתחילה להתעצבן.
"ממילא אתן מפסידות כל שנה בתחרויות, לא רק כי חסרות לכן מעודדות – גם כי אתן דיי גרועות" אשלי חייכה את החיוך הכי ביצ'י שלה, והן פתחו את פיין בשוק. "חוץ מזה, אני והיא רקדניות טובות, לא לדבר על העובדה שאני כוריאוגרפית מעולה ואני יכולה לעזור לכן בשיפור הצעדים שלכן" היא אמרה והצביעה על זואי בחיוך. "והיא, מעולה בכל סוג גלגלון אפשרי. היא יכולה לעזור לכן להוסיף יותר מרץ לקבוצה" היא הצביעה עליי.
"אז, מה את אומרת, פרי?" היא הדגישה את שמה והניחה את הידיים על המותניים שלה בחיוך ממזרי.
פרי והבנות כבר לא צחקו, והיא חשבה לכמה שניות. "אני אומרת, שאת יכולה לעוף מפה" פרי אמרה בחיוך אליה, והבנות גיחכו.
"תראי, פרצוף סוס" אשלי קראה לעבר פרי שנייה לפני שהיא הסתובבה. לא יכולתי לעצור את הצחקוק שפרץ בי. "כשתפסידו בעוד תחרות השנה, אל תבואו לבכות לי כדיי שאני אצטרף אליכן לקבוצה" היא אמרה והסתובבה אלינו. "בואו נלך" אשלי הוסיפה ותפסה ביד אחת אותי, וביד השני את זואי, ויצאנו מהמגרש. אשלי רק חייכה אלינו חיוך מרוצה.
לאחר מכן התיישבנו בקפיטריה, ואשלי כל שנייה בהתה בשולחן של קבוצת המעודדות, שבהתה בנו ושוחחה.
"חשבתי שאמרת שאת רוצה להתקב – "
"תלמדו מהמאסטרית" אשלי אמרה בחיוך וקטעה את זואי, כשפרי ושתי בנות מהקבוצה – ביניהן היילי, התקרבנו אלינו.
"שעה הבאה, תבואו לאולם הספורט לחזרה. אם אתן באמת טובות כמו שאת אומרת, אתן תתקבלו לקבוצה" פרי אמרה ושילבה ידיים. היה נשמע כאילו היא נאבקת לא לומר את זה, מה שגרם לי ולזואי לגחך. "כבר לא ממש בא לי" אשלי אמרה והרימה כתפיים.
"מה?" אני וזואי לחשנו לעברה. היא קרצה אלינו. "מה?" פרי חזרה אחרינו בעיניים גדולות. "אבל אמרת ש – "
"אני יודעת מה אמרתי. כבר לא מתחשק לי" אשלי קטעה את פרי, והניפה את שיערה לאחור.
הבנות נאנחנו והתלחששו ביניהן. "אנחנו.. א.." פרי התקשתה לדבר. "אתן מה?" אשלי חייכה חיוך גדול לעברה. פרי נאנחה. "אנחנו צריכות אתכן, אוקיי?" היא אמרה לבסוף והרימה ידיים בייאוש. אשלי חייכה חיוך ממזרי, והעבירה את מבטה אלינו. "קבוצת המעודדות 'הנשרים' של בית הספר שתמיד מנצח אותנו בכל שנה היא קבוצה של כלבות. ואנחנו רוצות להביס אותן אחת ולתמיד" היא אמרה עם כעס ונקמה בקולה.
"נתראה שעה הבאה" אשלי אמרה לבסוף וחייכה לעברה. פרי הנהנה בחצי חיוך, והן הסתובבו בחזרה לקבוצה שלהן. אשלי חייכה לעברנו, ונתנה לנו כיף.
אוי אשלי, את תמיד יודעת איך לקבל את מה שאת רוצה.