"ככה זה מרגיש" – פרק 40 'נשף סיום'

נעמדתי מול כן הציור ובהיתי בו.. לבשתי את מדי המעודדות שלי, והתסרוקת בשיערי הייתה מוכנה לקראת הנשף. יש משחק סופי של קבוצת הפוטבול, ולאחר מכן כולם ישר הולכים לאולם הנשף – חוץ מהמעודדות כמובן שצריכות להתלבש בחדר ההלבשה ואז.
"היא לא זכתה לראות את זה.." קול מאחורי נשמע, שגרם לי לקפוץ מעט. הבטתי באליס שהתקדמה ונעמדה לידי, מביטה בציור של ג'ק ורוס.
"אה הא," מלמלתי בשקט ונשמתי עמוק. "את יפיפייה" חייכתי אליה, מביטה בשמלה הכחולה שלבשה ובשיערה השחור שהיה מסולסל והגיע לצידי מותניה. "תודה," היא חייכה, אך לא הזיזה את מבטה מן הציור.
נשמתי עמוק, "יודעת מה?" אמרתי והתקדמתי אל כן הציור, והרמתי ממנו את הבריסטול הגדול. "קחי," אמרתי בחיוך ומסרתי את הציור לאליס שנראתה מבולבלת.
"את בטוחה?.." היא כיווצה את עיניה, והביטה בציור שבידה בחיוך. "כן, זה ממילא יראה טוב יותר בחדר שלך." גיחכתי מעט. חיוכה של אליס התרחב והיא יצאה מן חדרי במהירות, לא לפני שמלמלה מיליון פעם "תודה.".

אני וכל המעודדות נעמדנו מחוץ לכניסת המגרש, מחכות לקריאת הכניסה שלנו. "את בטוחה שאת בסדר?" זואי שאלה שוב, כשהיא מניחה את ידה על כתפי ובוחנת את מצבי. "זואי," נאנחתי, "א-אני בסדר.. באמת.. באיזה שהוא שלב אני אצטרך להיות." היא נשמה עמוק והנהנה בראשה בחיוך קטן. "והו! בואו נקרע אותם!" אשלי חייכה וקפצה מולנו לפתע. שתיהן הסתובבו והתקדמו אל שאר הבנות.
"שאנל!" סובבתי את ראשי למשמע קול הקרא לי. "היי," לוגן נעמד מולי בחיוך במדי הפוטבול שלו כשפגשתי במבטו וחיבק אותי מיד. חיבקתי חזרה בחיוך, ולאחר כמה שניות התנתקנו. דיי התגעגעתי אליו, הרבה זמן לא דיברנו.
"מצטער," הוא אמר לפתע, וגרם לי להביט בעיניו. "מצטער על רוס.. ומצטער שלא הייתי שם בשבילך, ל-"
"לוגן," קטעתי אותו מיד באנחה, והנחתי את ידי על כתפו. "זה בסדר, באמת." אמרתי בחיוך קטן, וגרמתי לראשו להנהן. "שלא יהיו לך מחשבות כאלה עכשיו, אתה צריך ללכת ולנצח את המשחק הזה קפטן." אמרתי בצחקוק ונתתי אגרוף עדין לכתפו. הוא צחק והנהן פעם נוספת. "את יודעת שאנחנו תמיד מנצחים," הוא הוסיף בקריצה קטנה.
עיניי נדדו אל עבר הקהל הגדול, שכולו היה מלא בנערות הלבושות בשמלות, ונערים בחליפות. "נשף הא? מי היה מאמין שעברה שנה.." הוא אמר בחיוך קטן והניד את ראשו הצידה. הנהנתי, "נשף.. קיץ.. ואז בשבילך ובשביל כיתה י"ב קולג'!" אמרתי בחיוך ומחאתי כפיים בשבילו. הוא גיחך, "שלא תעז לא לבוא לבקר אותי בקיץ!" דרשתי במבט מאוים, אך משועשע. חיוכו הפך לאט לקו ישר, והוא נענע בראשו. בחנתי את לוגן בבלבול, ולפני שיכולתי לשאול אם משהו קרה, הוא כבר דיבר.
"אני.. אני לא בדיוק יהיה פה בקיץ.." הוא אמר במבוכה וגירד בעורפו. הרמתי גבה מבלי לומר דבר, וחיכיתי למוצא פיו. "היי! לו! קדימה!" אחד הנערים שעבר מאחורינו, לבוש במדי פוטבול גם כן, צעק ללוגן ותפח על גבו. "כבר מגיע!" לוגן צעק חזרה כשהבחור התרחק. הוא העביר את מבטו בחזרה אליי ופתח את פיו.
"אני אהיה בלונדון." הוא אמר לבסוף ופרס את ידיו לצדדים. הלסת שלי צנחה מטה, ועיניי נפקחו מיד. "לונדון?! וואו" קראתי בחיוך גדול. הלוואי והייתי נוסעת ללונדון. "אני לא נוסע סתם, יכול להיות ש.. אני אגור שם." הוא נשם עמוק והנהן בראשו לעברי, כשקלט את מבטי המופתע שוב. "אתה הולך.. לגור בלונדון?" חזרתי אחריו, "לוגן! זה מדהים!" חייכתי והחזקתי את כף ידו בידי.
"כן.. אני נוסע מחר בערב יחד עם ההורים שלי ואחי הקטן, ככה שנוכל לבלות את כל הקיץ שם ולראות אם זה טוב לנו.. חוץ מזה שאני צריך לבדוק גם לגבי קולג'ים." הוא אמר ונשם עמוק פעם נוספת.. נראה שהוא ממש מתרגש להגיע לשם. "רגע," אמרתי ושחררת את האחיזה שלי בידו. "מחר בערב? זאת אומרת.. שאני הולכת לראות אותך רק היום בנשף ואז – " קטעתי את עצמי כששמעתי את הקריאה של המעודדות מהקבוצה השנייה להגיע למגרש.. אנחנו הבאות בתור.
לוגן הנהן מיד, "בגלל זה רציתי לדבר איתך, לפני שאני נוסע." הוא חייך ופרס את ידיו לצדדים, מסמן לי להתקרב אליו. נאנחתי בחיוך, ומיד חיבקתי אותו. אז.. כנראה שזו הפעם האחרונה שאני הולכת לראות את לוגן, מה שגורם לי להתבאס כל כך – כי אחרי כל מה שעברנו נשארנו ידידים טובים.
"שלא תעז לנתק איתי קשר! מובן?" לחשתי לתוך אוזניו כשהוא הידק את האחיזה שלו בי. "מובן טוב מאוד." הוא גיחך, "מי יודע.. אולי יום אחד אני אקח אותך כדיי לראות את הביג בן." הוא הוסיף בחיוך כשהשתחררנו אחד מהשנייה. "אולי." צחקקתי, וסובבתי את ראשי אל עבר זואי שעמדה עם שאר הבנות. "אמרת לה כבר?.." שאלתי והחזרתי את מבטי אל לוגן, שהסתכל עליה גם כן. "לא.. אני אגיד," הוא אמר והנהן בראשו לעברי.
"לוגן!" בחור אחר צעק וסימן לו עם היד להגיע. לוגן נאנח וסיבב את ראשו אליי בחזרה. "אפשר לבקש משהו אחד?" שאלתי מיד לפני שניסה לפתוח את פיו ולומר משהו. "בטח," הוא ענה במהירות. "בבקשה תלמד מבטא בריטי!" שילבתי את אצבעות ידיי והבטתי בו במבט מתחנן. הוא פרץ בצחוק והנהן בראשו. "כמובן," הוא ענה בניסיון לחקות את המבטא והתקרב אליי, נושק למצחי. "נתראה, שאנל." הוא חייך והסתובב, רץ בריצה קלה אל שאר הבנים שנעמדו מחוץ למגרש וחיכו לכניסתם.
"מעודדות התיכון בוורלי הילס!" נשמע הקול המכריז ומיד לאחר מכן קולות של הקהל המריע. חייכנו אחת אל השנייה ונכנסנו יחד אל המגרש בריצה קלה ובגלגלונים.

נעמדתי יחד עם זואי ליד שולחן האוכל באולם הנשף. הכול כל כך מדהים ויפה – אשלי עשתה עבודה נפלאה, כרגיל. "ראיתי שדיברת עם לוגן מקודם," זואי אמרה וסובבה את ראשה אליי בחיוך קטן. "אמ.. כן, איחלתי לו בהצלחה." מלמלתי בחיוך והחזרתי את ראשי אל הקהל. אני רוצה שלוגן יגיד לה.
"טוב זה עבד, הם ניצחו." זואי צחקקה ומשכה בכתפיה. היא סובבה את ראשה, ולאחר מכן חזרה להסתכל עליי. "אמ.. ביי." היא קרצה בחיוך והתקדמה במהירות לרחבת הריקודים, משאירה אותי עומדת לבדי. הרמתי גבה וסובבתי את גופי.
בחנתי את אוסטין שהיה לבוש בחליפה שחורה יחד עם עניבה, שגרמה לו להיראות טוב יותר ממה שנראה. עיניו נפערו כשהתקדם אליי ובחן אותי מכף רגל ועד ראש. "א-אני לא יודע מה להגיד." הוא חייך וסרק את שמלת הסטרפלס האדומה והארוכה שלי שוב. הבטן שלי התהפכה, כמו בכול פעם שהוא מסתכל עליי ככה. "את יפיפייה." הוא אמר לבסוף ובהה בעיניי, גורם לכל איבר בגופי לאבד תחושה.
כל מה שעשיתי היה לתפוס את פניו בשתי ידיי ולהצמיד את שפתיי לשלו. התנתקתי ממנו לאחר שנייה בחיוך קטן, "בוא," משכתי את ידו יחד איתי לרחבת הריקודים, ומצאתי את קבוצת החברים שלי שכבר היו עליה.
רקדו יחד, כשאוסטין תופס יד אחת שלי ומסובב אותי כמה פעמים במקום, ואני צוחקת. "מצאתי אותו." אשלי לחשה לי בזמן שרקדה עם אוון. "מה?" שאלתי לפני שאוסטין סיבב אותי פעם נוספת, והניח את ידיו על מותניי. "את הבחור שפגע בזואי." היא אמרה מיד וגרמה לי לקפוא במקום.
"מה!? באמת? מי זה?! אני אהרוג אותו!" לחשתי לעברה מספר פעמים במבט כועס. היא צחקקה, "אל תדאגי, רק חכי." היא קרצה לעברי והצמידה את גופה חזרה אל אוון. החזרתי את ראשי חזרה אל אוסטין שנראה מבולבל, "סתם, היא שאלה אותי איך השיער שלה." המצאתי תירוץ בחיוך קטן.
לאחר שרקדנו עוד קצת ואכלנו המון, אשלי ניסתה להקים אותנו מהמקום שבו התיישבנו באחד השולחנות. "נו קומו! אני אומרת לכם, לא תרצו לפספס את זה." היא אמרה בחיוך שטני והניחה את ידיה על ידיי, מושכת אותי מאוסטין שעליו ישבתי. אוסטין, אוון וזואי נעמדו גם הם, לא מבינים מה אשלי רוצה.
כל המתבגרים ברחבת הריקודים הפסיקו לרקוד, הדי-ג'יי הפסיק את המוזיקה וכולם פתחו את עיניהם כשצפינו בדילן, רץ ערום כשאיבר מינו מוסתר בעזרת בקבוק אלכוהול גדול. "איפה הבגדים שלי?!" הוא צעק ורץ במהירות בין כולם. בתוך שניה, כולם החליפו מבטים ביניהם ופרצו בצחוק, וגם אנחנו, חוץ מאשלי שנעמדה בשילוב ידיים ובמבט מרוצה על פניה.
המנהל והמורה להיסטוריה ג'ורג', מיד הניחו על דילן ג'קט והוציאו אותו מן האולם. נזכרתי לפתע שהמנהל ציווה ללא אלכוהול, מה שגרם לי לסובב את ראשי אל אשלי במהירות. "יסלקו אותו מבית הספר?" שאלתי בעיניים גדולות. "נה, רק ישעו אותו לדעתי.. אבל למי אכפת, הוא קיבל מה שמגיע לו." היא אמרה בחיוך והושיטה את כף ידה, נותנת לי כיף.
זואי נעמדה מולנו בשילוב ידיים, ומבט חשוד בעיניה. "אשלי.. את רוצה לספר לי משהו?" היא אמרה ולא הורידה את עיניה ממנה. אשלי נענעה בראשה במהירות, אך מבטה של זואי גרם לה להיאנח ולומר את האמת. "זה הבחור ש.. נגע בך," היא מלמלה ושיחקה עם אצבעותיה.
"הוא? דילן?" זואי פתחה את עיניה והביטה בשתינו בהלם. הנהנו יחד מבלי לומר דבר. זואי נאנחה, "הייתי צריכה לדעת.. טוב נו, לפחות עכשיו הוא בחיים לא יתקרב לבנות אחרות." היא משכה בכתפייה וחייכה מעט. "יותר נכון – אף אחת לא תתקרב אליו." אשלי אמרה בגיחוך וגרמה לשתינו לצחוק.
"בואו," אשלי אמרה במהירות ומשכה את שתינו יחד איתה לרחבה הגדולה, כאשר המורה לספרות גברת ג'ולי, שהייתה אחת מן המשגיחים בנשף התכוונה להכריז על מלך ומלכת הנשף.
אוסטין ואוון הספיקו להקדים אותנו גם, וחייכתי כאשר אוסטין נעמד מאחוריי ועטף את גופי בידיו.
"שקט תלמידים!" היא הכריזה בקולה המציק. "יש לי פה בפתקים שבידיי את שני השמות של מלך ומלכת הנשף לשנת 2013!" היא קראה בהתרגשות, ומחיאות כפיים נשמעו.
"אז, כמו תמיד – נתחיל עם המלך שלנו!" היא חייכה, ופתחה את אחד הפתקים. חיוך ענקי התפרס על שפתייה כאשר הביטה בו.
"אוסטין בלייק!" היא קראה בהתרגשות, ומיד לאחר כמה שניות אור הזרקורים הופיע עלינו. כולם מיד מחאו כפיים, כאשר הוא התקדם בחיוך קטן אל עבר הבמה לא לפני שנשק לשפתיי.
חייכתי ומחאתי כפיים גם כן, כאשר גברת ג'ולי הניחה את את הכתר על ראשו. היא התקרבה מיד אל המיקרופון שוב. "ומה זה מלך בלי מלכה?" היא חייכה ופתחה במהירות את הפתק שהיה בידה.
"מלכת הנשף היא.. זואי ווגה!" גברת ג'ולי אמרה לבסוף בחיוך גדול. אור הזרקורים הופיע מיד על זואי, שהחליפה איתי ועם אשלי מבט מבולבל. "לכי!" פקדנו עלייה יחד בחיוך. כולם מחאו כפיים כאשר היא עלתה וקיבלה כתר גם כן. חייכתי ונופפתי לעברה. זה מגיע לה.
כולם זזו הצידה, מפנים מקום ברחבה לריקוד המלך והמלכה. זואי ואוסטין ירדו יחד מן הבמה, אך לחשו משהו אחד לשנייה בחיוך ופנו למקומות שונים.
"מה…?" מלמלתי בבלבול כשצפיתי בזואי מתקדמת אל לוגן, ומושכת אותו אל הרחבה ואת אוסטין.. מתקרב אליי ומושיט את ידו אליי. מבלי לומר דבר, חייכתי והנחתי את ידיי בידו, כשהוא מוביל אותנו יחד אל רחבת הריקודים.
הוא עטף את מותניי בידו, והנחתי את ידיי סביב עורפו. חיוך רחב עלה על שפתיי כשצפיתי בלוגן וזואי רוקדים יחד. היא לפתע חייכה ומיד נישקה אותו.
חייכתי והעברתי את ראשי אל אוסטין, וקברתי אותו בחזהו.
כל הזיכרונות מהשנה הזאת חדרו לראשי בבת אחת.. כל הנשיקות, החיבוקים, הריבים, האבדות.. דמעה קטנה זלגה מעיניי, ולא טרחתי לנגב אותה.
כאשר הרמתי את ראשי, שמתי לב שכל המתבגרים חזרו חזרה לרחבת הריקודים והחלו לרקוד ברגע שהשיר השקט נגמר והתחלף לשיר קיצבי. "אמ.." גיחכתי וניגבתי עוד דמעה, מרימה את ראשי אל אוסטין. "נגמר השיר.." אמרתי בחיוך, אך לא שחררתי את ידיי ממנו.. לא רציתי.
"אני יודע." הוא חייך ורכן אליי כדיי לנשק את שפתיי, אך לא שחרר את ידיו בדיוק כמוני.