"ככה זה מרגיש" – פרק 41 'דרך חדשה' פרק אחרון!

*כעבור שלושה חודשים*

התרוממתי על קצות האצבעות ושלחתי את ידי למעלה, במטרה להשיג את החטיף האהוב עליי מהמדף העליון של אזור החטיפים שבחנות המכולת.
כאשר אוסטין הבחין בניסיוני, הוא שלח את ידיו והניח את החטיף בתוך העגלה, כשצחוק מתגלגל מפיו. גלגלתי עיניים בחיוך קטן והמשכתי ללכת, כשהוא הולך בעקבותיי יחד עם העגלה.
ביליתי את הקיץ של חיי יחד איתו – היינו מלא פעמים בים ובמקומות בילוי נוספים, השכרנו בקתה באחד החודשים שבו בילינו שבוע שלם יחד, בילינו עם המשפחות שלנו והכי חשוב – היינו מאוהבים אחד בשנייה יותר מתמיד.

לוגן סיפר לזואי על העזיבה שלו, מה שגרם לה להיות עצובה במשך כמה ימים כאשר נסע. אך לאחר דיבור עם הוריו, הוא חזר לפה – לוס אנג'לס, כדיי לקחת אותה יחד איתו ולבלות איתה את הקיץ בלונדון.
למרות שזואי שמחה כל כך, היא ידעה טוב מאוד שהיא הולכת לבלות את שלושת החודשים הכי טובים שאי פעם יהיו לה יחד איתו, ואז היא תצטרך לחזור לארה"ב, בזמן שהוא ישאר שם.. אך היא הסכימה בכל זאת, כי היא רצתה להיות איתו.
אני ואשלי היינו מדברות וצופות בהם מידיי שבוע דרך הסקייפ, ומידי פעם צחקנו עליהם על כך שבזמן שלנו יש קיץ – הם עטופים בכובעים ומעילים.

אם כבר מדברים על אשלי, היא ואוון היו מבלים יחד איתי ועם אוסטין מידיי פעם. אשלי מאז ומתמיד אהבה והתעניינה באופנה, וכשנסעה יחד עם אוון לניו יורק בכדיי לבדוק בשבילו את אוניברסיטת ניו יורק(שאליה אוסטין הולך יחד איתו), היא השיגה עבודה כמזכירה במגזין המוצלח 'פלייגירלס'.
היא לא התבאסה מכך, אלא להיפך – היא ידעה שהיא תוכל להראות את כישוריה לבוסית(הרשעית) שלה, וכך תעלה ב'דרגה'. חוץ מזה, היא מצאה ככה פתרון לבעיית הקולג' עם אוון. והאמת? גם בשבילי. אני אוכל לנסוע איתה מידי פעם לאחר בית הספר לעבודה, ואחר כך אלך לבקר את אוסטין.

אליס יום אחד נסעה עם הייזל ועוד כמה חברות לסוף שבוע רגוע בצימר ליד חוף ים. כאשר שיחקה כדור עף איתן, היא נתקלה בטעות בבחור בגילן, שבדיוק עבר ליד יחד עם חבריו. שמו מייק, הם הכירו ומאז הם חברים כבר חודשיים. אליס מאוהבת בו עד מעל הראש – היא לא מפסיקה לדבר עליו, ולדעתה המפגש שלהם היה 'נועד'.
היא תמיד מדברת עליו כחלומי, מה שגורם לי לצחקק אבל גם לחייך בחמימות אליה וליהנות ממבטה – כי אני שמחה בשבילה. חוץ מזה, מהפעמים שפגשתי אותו, זה לא קשה להבחין שהוא מאוהב בה גם כן.

אין יום שאני לא חושבת על סבתא רוס. אני מתגעגעת אליה כל כך, ומודה לה על הכול.

לאחר הקנייה הקצרה במכולת וסידור כל האוכל באחד התיקים שלו שהיו מוכנים לקולג', נעמדנו מחוץ לביתו – אני,ג'סיקה אחותו הקטנה ומרין אמו. אשלי באה גם, כיוון שאוון ואוסטין נוסעים יחד במכוניתו לניו יורק, ולדרך החדשה.
כשאוון הגיע יחד עם רכבו וחנה אותו, הוא יצא ממנו בשביל להניח את דבריו של אוסטין בתא המטען, וכמובן – בכדיי לומר שלום לאשלי. היא מיד רצה אליו ועטפה את ידיה סביב עורפו, מחבקת אותו כל כך חזק, שלדעתי הוא לא הצליח לנשום לשנייה.
הוא הניח את ידיו על גופה וקבר את ראשו בכתפה.
"הו, גדלת כל כך.." מרין מלמלה בבכי כאשר אוסטין נעמד מולה, והניחה את ידיה על פניו. "תבטיח לי שתשמור על עצמך כמו שאתה יודע, ותתקשר אליי מידיי יום, גם אם – "
"אימא." אוסטין גיחך וקטע אותה. היא נאנחה בחיוך קטן והנהנה את ראשה לאט, מתקרבת אליו ועוטפת אותו בחיבוק אימהי. "מבטיח." הוא לחש לפתע, ונשק למצחה כאשר התרחקה ממנו וניגבה את דמעותיה. "אני אבוא לפעמים בסופי שבוע, אל תדאגי." הוא חייך ונשק לראשה פעם נוספת, ולאחר מכן התקדם הצידה לג'סיקה הקטנה שנעמדה לצידה.
"אימא אמרה שאני אוכל להשתמש בחדר שלך בשביל הבובות שלי." היא מלמלה ושילבה את ידיה. אוסטין כיווץ את עיניו אליה – "חסר לך אם אני חוזר ואני רואה שערה אחת שלהן בחדר שלי." הוא אמר והתכופף לעברה. חיוך שטני וקטן עלה על שפתיה, והיא מיד קפצה עליו בחיבוק. אוסטין חייך ואחז בגופה הקטן, כשהוא מתרומם למצב עמידה.
"אתה תבוא לבקר נכון?" היא שאלה בשקט לאוזניו, ויכולתי להבחין בדמעה קטנה שזלגה מעיניה. "ג'ס," אוסטין אמר מופתע והזיז את ראשו בכדיי לפגוש במבטה. "ברור שאני אבוא לבקר, מי יציק לי אם לא את?" הוא חייך לעברה וניגב את הלחי הרטובה שלה. היא צחקקה וחיבקה אותו פעם נוספת. "אני אתגעגע אלייך, אוס'." היא אמרה באנחה קטנה ונשקה ללחיו, שנייה לפני שהוריד אותה שוב אל הקרקע.
הוא חייך ונשק לראשה, והתקדם הצידה.. אליי. נשמתי עמוק וניסיתי לעצור את דמעותיי בידיעה שאחרי זה – הוא נוסע.
אוסטין נשם עמוק גם כן, והנהן לעברי. הנהנתי בחזרה, וללא מילה נוספת עטפתי את זרועותיי סביב עורפו. הוא הניח את ידיו במהירות סביב והצמיד אותי אליו יותר, מוחץ אותי בחיבוק חמים ואוהב. דמעה שלא הצלחתי להחזיק השתחררה מלחיי ונחתה על כתפו.
זה הרגיש כאילו אין מה להגיד יותר, כי האמת.. אמרנו כבר הכול בשלושת החודשים של הקיץ המדהים הזה. כל מה שנותר זה לחבק אחד את השנייה בחוזקה.
שחררנו אחד את השנייה לאחר זמן שהרגיש כמו נצח.. אבל לא היה אכפת לי, רציתי להמשיך לחבק אותו.
הנחתי את ידיי על פניו, בזמן שהוא אחז במותניי והצמדנו את שפתינו יחד, מנשקים אחד את השנייה בתשוקה.
התנתקתי ממנו בחיוך קטן לאחר כמה שניות. הוא בהה בעיניי ונשק לשפתיי פעם נוספת, לפני שהסתובב והתקדם אל הרכב, שאוון כבר היה בתוכו. נופפתי בחיוך קטן לעבר אוון כשציפיתי בו יושב בכיסא הנהג, ואשלי מתקדמת אליי בחזרה. הוא נופף חזרה כשחיוך רחב על פניו.
"תשמור עליו אוון מותק!" מרין צעקה אליו. הוא צחק, "אין בעיה גברת בלייק." הוא החזיר, מתניע את הרכב.
נופפתי בעדינות אל עבר אוסטין שישב לצידו, כאשר המכונית החלה לנסוע.
"אז, זהו זה.. מחר אנחנו מתחילות את כיתה י"א בלעדיהם.." אשלי מלמלה כאשר הסתובבתי לעברה בדמעה קטנה. הנהנתי בראשי לאט, ולפני שיכולתי לומר משהו, קולה של ג'סי קטע אותי –
"תראו!" היא צעקה והצביעה לכיוון הכביש. אני ואשלי הסתובבנו חזרה, כשעינינו פתוחות בהפתעה.
צפיתי במכונית של אוון חוזרת וחונה באותו מקום, כשאוסטין יוצא ממנה במהירות ורץ אלינו. חיוך גדול עלה שפתיי והתקדמתי אליו בזריזות.
ברגע שהתקרבתי מספיק, קפצתי עליו כשרגליי מונחות סביב מותניו וידיי סביבו. הוא חייך ונשק לשפתיי. העברתי את ידיי בשיערו השחור ונשקתי לשפתיו פעם נוספת כאשר ניתק אותן ממני בכדיי להביט בעיניי.
"שכחתי להגיד לך משהו.." הוא אמר בחיוך קטן ומתנשף, מסביר את החזרה שלו. "מה?" שאלתי בחיוך גדול, ונשקתי לשפתיו פעם נוספת.
"את יודעת שאני הולך לחכות לך כן?"
ברגע שסיים את משפטו, חיוכי התרחב והצמדתי את שפתיי לשלו שוב, מאושרת יותר מתמיד.

הכול צף אליי בבת אחת.. כל השנה הזאת.. כל מה שהרגשתי.

התאהבתי, בכיתי, צחקתי, התאכזבתי, שמחתי, ניסיתי, חוויתי, למדתי, טעיתי, תיקנתי ואיבדתי.

הרגשתי כל כך הרבה דברים, חלקם טובים.. חלקם פחות טובים..

אבל זה לא משנה, כי הכי חשוב –

אני מרגישה ברת מזל על כל מה שהרגשתי והחלטתי – כי זה מה שבנה את חיי.