"ככה זה מרגיש" – פרק 5:'זרים'

כששמעתי את השעון מעורר, מבלי לפתוח את עיניי, חיפשתי אותו בידי והפסקתי אותו. התמתחתי ולאט התחלתי לפתוח את העיניים, מפהקת. נשארתי במיטה לכמה דקות וחשבתי.
נזכרתי בחלק שסבתא סיפרה לנו אתמול.. ג'ק, כלומר סבא, מזכיר לי את אוסטין מעט.. אבל הוא לא נשמע מחזר מציק כמו אוסטין. גלגלתי את העיניים כשנזכרתי בשיחה האחרונה שהייתה לנו אתמול, והתרוממתי מהמיטה. התקדמתי אל הארון ובחרתי לי סקיני ג'ינס בהיר עם גופיית שיפון פרחונית. הנחתי את הבגדים על המיטה, ונכנסתי להתקלח.
כשסיימתי, התלבשתי ונעלתי נעלי ואנס שחורות. הריח של האוכל של סבתא הציף את כל הבית, וחייכתי כשירדתי למטה במדרגות. "בוקר טוב מתוקה, בואי לאכול" היא חייכה אליה מהמטבח, ואני התיישבתי בפינת האוכל. "בוקר טוב סבתא" חייכתי אליה, וזרקתי את שיער לתוך קוקס מבולגן.
"אמא ואבא שלך בעבודה" היא ענתה מיד, לפני שהספקתי לשאול. הנהנתי באנחה, הם בקושי נמצאים בבית בזמן האחרון. "או סבתא," אמרתי והיא הסתובבה אליי בחיוך, "כן מותק?"
"תודה על אתמול, שהצלחת להכריח את אבא לתת לי לצאת" חייכתי, סבתא תמיד מוציאה אותי מהעונשים של אמא ואבא. היא רק חייכה כתשובה, והסתכלה לכיוון המדרגות. "בוקר טוב שלגיה" היא פנתה אל אליס, שירדה בפיג'מה מהמדרגות, כמעט ונופלת מרוב עייפות. גיחכתי למראה שלה, והיא התיישבה לידי. "בוקר רע" היא פיהקה. "אני יכולה להישאר סבתא?" היא התחננה במבטה אליה. "הלוואי והייתי יכולה לתת לך להישאר איתי כל היום נסיכה, אבל יש לכם שיחה בבית הספר על הטיול שלכם נכון? אני רוצה שתלכי" סבתא רוס אמרה ואליס נאנחה בכבדות, דופקת את ראשה בשולחן. "אני בכלל לא רוצה ללכת לטיול הזה" היא רטנה. "זה חובה" אמרתי לועסת בהנאה את הפנקייקים שסבתא הכינה.
"אני יודעת, וזה רק הופך למושלם יותר שאת תהייה אחת מהמדריכות" היא אמרה ללא שום רגש בקולה. "וזה טוב לא?" סבתא חייכה והניחה כמה פנקייקים בצלחת לאליס. "פשוט נהדר" היא סיננה בציניות ואני גיחכתי. "אל תדאגי, גם אני לא רוצה ללכת" אמרתי נזכרת בלילה שלפניי. "ולמה זה?" סבתא התערבה. "סתם, מישהו שאני לא סובלת בחר אותי איתו להדרכה" לעסתי בכעס את הפנקייק כמו נמרה. "לאט לאט מותק" היא גיחכה. "ובקשר לבחור, כנראה שהוא ממש רוצה להרשים אותך, בדרך שלו" היא אמרה וכיבתה את הגז. "לא נראה לי, הוא סתם מציק" מלמלתי והנחתי את הצלחת בכיור. צליל של נשיקה הקפיץ אותי, והרמתי את הפלאפון שלי מהשולחן. 'את מוכנה?' זו הייתי זואי. 'כן' עניתי בחזרה. "אליס, אם את רוצה הסעה לבית הספר, יש לך חמש דקות בערך להתארגן" אמרתי לה בזמן שאני פיזרתי את שיערי, ושמתי את חלק ממנו בקוקו. "לא צריך, מישהו אחר לוקח אותי כבר" היא אמרה בזמן שאני הרמתי את התיק שלי, והסתכלתי אליה. "מישהו?" שאלתי והיא הנהנה, עולה באיטיות למעלה. "שיהיה" מלמלתי לעצמי, ונופפתי לשלום לסבתא.

התיישבנו בכיתה וחיכינו שהמורה תיכנס. היום משוחחים איתנו על ההדרכות בשבוע הבא. אשלי קיפצה סביבי ואני הבטתי בה מגחכת. "מה?" שאלתי כשראיתי את החיוך הענקי שמרוח על פניה. "אני הולכת להדריך עם אוון! המורים לא רצו בהתחלה, כי הם ידעו שאנחנו זוג אבל הם הסכימו" היא המשיכה לקפץ ואני הרמתי גבה. "מה זאת אומרת? למה שיהיה אכפת להם אם אתם זוג או לא?" שאלתי בבלבול.
"את לא יודעת? בטיול כל זוג מדריכים ישן ביחד באוהל, בגלל זה הם לא הסכימו לנו. הם חשבו שנשכב.." היא אמרה והתיישבה מולי. "ואנחנו כל כך הולכים לשכב" היא לחשה אליי בקריצה והסתובבה בחיוך חזרה למורה, שבדיוק נכנס לכיתה. "נהדר" סיננתי ושילבתי ידיים בכעס, אוסטין מת מבחנתי.
"כמו שאתם יודעים, עוד כמה ימים מתקיים טיול מחנאות לתלמידי כיתות ט', ואתם וכיתות י"ב המדריכים שלהם" הוא אמר והכיתה החלה להשתולל בשריקות ובצעקות. "אוקי אוקי, להירגע" המורה אמר ונאנח.
"אז, כמו שאמרתי, את – " הדלת נפתחה ובדלת הכניסה עמדה הרכזת הראשית של כיתות י"ב. "הו, שלום לכם, היכנסו ושבו בבקשה" המורה אמר והרכזת הנהנה אליו, מנסה להכניס אחד אחד מתלמידי כיתות י"ב שהשתוללו בהתלהבות. מהם ראיתי את לוגן, שחייך אליי. הוא נראה טוב יותר מהפעם האחרונה שראיתי אותו. הוא התקדם אליי והתיישב ליידי באותו חיוך. "היי" הוא אמר קלות. "היי" החזרתי מחייכת.
"אז, מי הבר מזל שמדריך איתך?" הוא אמר מסתכל עליי דיי מקרוב וגרם לי להסמיק מעט. "אוסטין" אמרתי ללא חיוך הפעם. "אוסטין בלייק?" הוא שאל בגבה מורמת ואני הנהנתי. "לא שרציתי להיות איתו, הוא פשוט בחר אותי" מלמלתי באנחה. "אני רואה.." הוא אמר בשקט. "אז, זה אומר שאת הבחורה שלו ואני לא יכול להזמין אותך לדייט?" הוא שאל ואני הסתכלתי אליו בעיניים גדולות. "לא, אני לא יכולה לסבול אותו" אמרתי בגיחוך מתעלמת מהחצי השני של המשפט שלו. הוא רוצה לצאת לדייט איתי?
"אז מעולה" הוא חייך חיוך ממיס, וקם ממקומו. מתיישב ליד דילן, כנראה הוא מדריך איתו. אוסטין התיישב ליידי ואני גלגלתי עיניים. "מה עכשיו?" שאלתי ללא סבלנות. "כלום, פשוט המורה אמר לשבת ליד בן הזוג של הטיול" הוא אמר מצביע לכיוון הלוח, שמילותיו היו כתובות בגדול. "על מה דיברת עם לוגן?" הוא שאל מסתכל עליי ללא הבעת פנים. "שום דבר שאמור לעניין אותך" אמרתי מסובבת את ראשי ללוח. "זה כן מעניין אותי" הוא אמר ואני גלגלתי עיניים. "ולמה זה?" פניתי אליו. "דבר ראשון, כי ככה. דבר שני, תפסיקי לגלגל את העיניים זה מוציא אותי מדעתי" הוא אמר ואני עשיתי את זה שוב בידיעה שזה יעצבן אותו. "את יודעת, את ממש קוץ בתחת לפעמים" הוא אמר בעיניים מכווצות. "הו ואתה לא? יכולת פשוט לא לבחור אותי לטיול הזה! אבל היית חייב ואין לי מושג אפילו למה!" צעקתי מעט והכיתה השתתקה, מביטה בנו. "אוסטין, שאנל, אתם רוצים לחלוק איתנו משהו?" המורה שאל ואני הנדתי בראשי. "אז ממשיכים, כל זוג מדריכים ייקח קבוצה של בערך כחמישה נערים ונערות מכל כיתה.." הוא המשיך לדבר ואני הפסקתי להקשיב באיזשהו שלב. פתחתי את המחברת והתחלתי לצייר. "זה יפה" שמעתי קול מעליי ולא הגבתי. "אומרים תודה" אוסטין מלמל והסתכל עליי. "תו- לא" אמרתי והחזרתי את מבטי אל הפרחים שציירתי. "מי לימד אותך?" הוא שאל והתעלם ממה שאמרתי. נכנעתי כשהבנתי שהוא לא יפסיק לחפור לי, אז פשוט עניתי. "אף אחד, זה כנראה עבר לי בגנים מסבתא שלי."
"נחמד" הוא הגיב וסובב את מבטו אל הלוח. "אמ.." הוא אמר ונגע בכתף שלי. "מה?" שאלתי בכעס וראיתי שהוא מסתכל על המורה, הסתכלתי לכיוון שלו והכיתה שוב הסתכלה עלינו. "פעם שלישית לא הולכת לקרות אוסטין ושאנל. תצאו בבקשה, ושתרגישו שאתם יכולים להיות בשקט, תחזרו" הוא אמר ואני נאנחתי. הנחתי את הדברים שלי בתיק ויצאנו מהכיתה.
"הכול באשמתך" אמרתי בשילוב ידיים, כשעמדנו מחוץ לכיתה. "איך זה אשמתי?" הוא אמר קצת ברגז, והדליק סיגריה. "אם לא היית חופר לי על 'כישרון' הציור שלי, לא היינו בחוץ עכשיו" רטנתי. "או קאפקייק, פעם ראשונה שמוציאים אותך מהכיתה?" הוא נשף את עשן הסיגריה בחיוך. "תפסיק לקרוא לי ככה, יש לי שם" מלמלתי בשקט ונשענתי על הלוקרים.
"אוי תירגעי, זה לא הולך להפריע לממוצע הציונים המושלם שלך" הוא אמר ואני הסתכלתי עליו בכעס. "מי אמר שיש לי ממוצע ציונים מושלם?"
"לא יודע, זה משלים את הלוק שלך" הוא אמר מחזיר לי על דבריי באותו לילה.
"אתה לא יודע כלום עליי" שילבתי ידיים בכעס. "זה לא משנה כי גם אם אני ארצה לדעת משהו עלייך, את לא תתני לי" הוא נשף שוב ושוב.
"ברור שלא" עניתי, "למה שאני אתן למישהו כמוך לדעת על החיים שלי?" הוא הסתכל עליי הפעם בכעס. "'מישהו כמוך'? תני לי להזכיר לך קאפקייק, את גם לא יודעת שום דבר עליי" הוא אמר זורק את הסיגריה על הרצפה ודורך עליה. שתקתי, לא אהבתי את הדרך שבה התנהגתי שאני לידו. "מצטערת" אמרתי באנחה והוא הסתכל עליי. "על מה בדיוק? על זה שאת מושלמת?" הקול שלו היה באותו טון כל השיחה שלנו, בפעם הראשונה, הוא כעס ולא אני.
"מי אמר שאני מושלמת!?" הרמתי את קולי. "אם הייתי יכולה לשנות בי דברים, תאמין לי שהייתי משנה! אתה בכלל לא מכ – "
"אוי באמת" הוא קטע אותי והתקרב אליי. " תפסיקי כבר, את לא צריכה לשנות בך שום דבר, תאמיני לי" הוא אמר בהבעה שונה מזו של מקודם, והבטנו אחד בשנייה לכמה שניות. "אוסט – " הצלצול קטע אותי. הוא בחן אותי ואז הסתובב והתרחק יותר ויותר. נאנחתי. כולם יצאו מהכיתה כמעט בריצה, שנאתי שהתלמידים עושים את זה. הבטתי ברצפה בייאוש, חושבת על אוסטין ללא ידיעה למה. "אז" שמעתי קול גברי מעליי, והרמתי את ראשי. "מה עם הדייט הזה?" לוגן שאל ואני ניסיתי לחייך אליו.
"קרה משהו?" הוא שאל מחפש אחרי מבטי. "לא, כלום.." אמרתי הפעם מחייכת חיוך שלם. "ככה טוב יותר" הוא אמר מעביר חתיכת שיער מעבר לכתף שלי, ומחכה לתשובה ממני בחיוך. "אני אשמח" אמרתי והוא הרחיב את חיוכו. "זה יהיה בסדר אם אני אקח אותך היום? בשבע?" הוא שאל ואני הנהנתי, כשהלב שלי פועם בחוזקה. "לאיפה?" שאלתי והוא חייך. "אני כבר אחשוב" הוא חייך ונשק לי במצח. בהיתי בו מתרחק. "אוו" שמעתי קול והסתובבתי בבהלה. אשלי וזואי עמדו שם בחיוך רחב על פניהן. "מישהי פה הולכת להתנשק היום" זואי אמרה והזיזה את כתפיה בתנועות ריקוד. "דיי" אמרתי מובכת והתהלכתי איתן במסדרון.

הבטתי במראה. לא היה לי מושג לאן הוא ייקח אותי, אז ניסיתי להתלבש בהתאם לכל דבר שעלה לי בראש. לבשתי את החצאית הגבוהה האהובה עליי – שחורה ומבריקה, יחד עם חולצת בטן לבנה עם מעט תחרה עליה. בין החצאית לחולצה היה אפשר לראות מעט מהגוף שלי. נעלתי נעלי בובה שחורות והוספתי על עצמי סוודר פתוח ארוך וחמים, בצבע קרם. סלסלתי את השיער ועשיתי בננה כלפי מעלה.
שמתי את עגילי הפנינה האהובות עליי, אפילו שבקושי רואים אותן כיוון שהשיער שלי מסתיר הכול.
ירדתי למטה, וראיתי את אליס, זואי ואשלי יושבות ומחייכות אליי. "אוקיי.. מה אתן עושות פה?" פניתי את אשלי וזואי. "היינו חייבות לבוא. זה הדייט הראשון שלך!" הן אמרו ואני גיחכתי במבוכה. "הראשון? אליס שאלה ואשלי העבירה אליה מבט. "כן אליס, הראשון. כי היא חכמה בזה שהיא מחכה לבחור הנכון, לא כמוך," אליס גלגלה עיניים וקמה אל עבר המטבח. "בהצלחה" היא לחשה לי בדרך ואני חייכתי. "מה?" אמרתי משלבת ידיים כשראיתי את אשלי וזואי מחייכות. "כל כך גדלת" הן חיבקו אותי מיד. "זה לא בסדר" זואי הוסיפה בזמן שהן מחצו אותי. "אוקי אאוץ'. אני לא ילדה קטנה" מלמלתי בצחקוק כשהן עזבו אותי. "תיהני" הן אמרו ביחד בחיוך, כששמעתי צפירה חזקה מהחניה. "ביי" אמרתי מנופפת אליהן, לוקחת את הפלאפון שלי ואת הארנק, ויצאתי מדלת הבית. לוגן יצא מהמכונית שלו וחייך, "את יפהפייה, כמו כל יום" הוא הוסיף ונשק לי בלחי. "תודה" חייכתי. לוגן פתח את דלת המכונית בשבילי ואני נכנסתי, מוקסמת ממנו.
בנסיעה ניסיתי לשכנע אותו לגלות לי לאן הוא לוקח אותי, אבל הוא רק צחק ולא ענה לי. במקום, הוא שם מוזיקה.
"הגענו" הוא אמר יוצא מהאוטו, ועובר לצד השני כשהוא פותח לי את הדלת ומושיט לי יד לצאת.
"טוב, אז.." התקדמנו למבנה ענקי. "חשבתי כל היום מה יהיה כיף לדייט ראשון." הוא עצר, ואני חיכיתי שהוא ימשיך בהתרגשות. "סרט – זה לא מקורי. מסעדה – זה למבוגרים יותר" הוא אמר וגיחכתי. "אז הלכתי על משהו כיפי" לוגן פתח את הדלת הענקית ונכנסנו למבנה, הבטתי בחיוך גדול. זה היה המקום האהוב עליי להחלקה על הקרח, ומסביב היו פרחים מפוזרים. "רגע" אמרתי עדיין לא מוחקת את החיוך מפרצופי. "איפה כולם?" שאלתי והפעם הוא חייך. "הזמנתי את המקום רק לנו" הוא אמר ואני חיבקתי אותו בחיוך.
החלפנו לתוך נעליי ההחלקה, ועלינו על המשטח הענק. "בוא" פניתי אליו והתחלתי להחליק. ראיתי את ההיסוס על פניו ועצרתי במקום. "האמת, אני לא כל כך טוב בזה" הוא אמר במבוכה ואני חייכתי אליו ברכות. החלקתי אליו והחזקתי את ידו, "אני אעזור לך" אמרתי ומשכתי אותו לרחבה. "אוקי, שלוש ארבע ו.." אמרתי והתחלנו להחליק. הוא נפל כמה פעמים מה שגרם לי לצחוק כל כך הרבה, אבל עזרתי לו בכל פעם והוא חייך שראה אותי צוחקת. "מוכן?" אמרתי והתחלתי להחליק, כשהוא הנהן. החלקנו אחד מול השנייה כשהידיים שלנו מוחזקות יחד. נעליי ההחלקה שלו פגעו בשלי, ונפלנו כשהוא עליי. "אאוץ'" אמרתי מצחקקת והוא חייך אליי. "מצטער" הוא אמר במבט רך על פניו. "זה בסדר" עניתי קלות בחיוך. הוא הסתכל עליי לכמה שניות, וליבי פעם בחוזקה. לפני שיכולתי לחשוב על הצעד הבא שלו, השפתיים שלו היו מונחות על שלי ונעו בקצב איטי. הנחתי את הידיים שלי על פניו ונישקתי אותו בחזרה. למרות שזו הנשיקה הראשונה שלי, זה הרגיש כאילו אני יודעת מה אני עושה. כשהתנתקנו הוא חייך אליי. "וואו" פלטתי מפי וחיוכו התרחב. "בואי" הוא עזר לי לקום והחליק את דרכו אל קצה הרחבה. החלקתי אחריו בבלבול. "הרגע נפלת כמעט שלושים פעמים, ועכשיו אתה מחליק כמו מקצוען?" שאלתי בגבה מורמת ונעמדתי מולו.
"טוב, אז שיקרתי.." הוא אמר מעביר יד בשיער שלו בגיחוך מובך. "אני יודע להחליק, מגיל שמונה בערך. זייפתי את זה כי ידעתי שזה יגרום לך לצחוק, וזה עבד" הוא אמר מחכה לתגובה שלי. חיוך עלה על פניי ונישקתי אותו שוב כתגובה. הוא חייך ויצאנו יחד מהרחבה.
כשהגענו הביתה, הוא ליווה אותי עד לדלת הכניסה, ונשק לי ללילה טוב. "אני אראה אותך מחר" הוא לחש ואני הנהנתי, בוהה בו מסתובב ונכנס למכונית שלו.
נכנסתי לבית בחיוך וסגרתי את הדלת אחריי.
"איך היה??" זואי קפצה מול הפנים שלי ואני קפצתי בבהלה. "מדהים" אמרתי לאחר שניה של פוקוס.
"אז.." היא אמרה מחכה שאני אגיב, והנהנתי. "אומייגאד!" היא חיבקה אותי. "איך זה היה?" היא שאלה מחייכת. "מושלם… למה לא אמרת לי לפניי שזה מרגיש כל כך טוב?" שאלתי אותה והנחתי את הארנק עם הפלאפון שלי על השולחן שבמטבח. "איפה היית?" שמעתי את קולו של אבא שלי, שישב באותו שולחן, עם הלפטופ שלו. כרגיל. "היי..אבא.." מלמלתי והעברתי מבט לזואי "סתם, הלכתי לאכול בגלידרייה" הוספתי. "מה מרגיש טוב?" הוא שאל, הפעם מסתכל עליי. "ללמוד" עניתי מיד בחיוך של ילדה טובה. הוא גיחך והמשיך להקליד דברים בלפטופ. הסתובבתי חזרה אל זואי והעברתי את ידי על המצח בהקלה, בנשיפת אוויר.
"איפה אשלי?" שאלתי אותה ונזכרתי שהיא הייתה כאן מקודם. "אוון התקשר אליה וביקש שהיא תבוא אליו, אבל היא אמרה שברגע שתחזרי הביתה תתקשרי אליה" זואי אמרה ואני הנהנתי בהבנה. "אה, מותק" קולו של אבא נשמע והסתובבתי אליו. הוא בדיוק הרים את המחשב והתקדם אל עבר המדרגות, "פעם הבאה תכניסי אותו הביתה לארוחת ערב, אני צריך להכיר את הבחור שיוצא עם הבת שלי" הוא אמר מחייך אליי ועולה למעלה. הסתובבתי חזרה אל זואי בעיניים גדולות, שרק עמדה מולי וצחקה.