"ככה זה מרגיש" – פרק 8 'בר מזל'

"הולך להיות כל כך כיף!" זואי צעקה באוזניי ואני גיחכתי. "כן.." לחשתי באנחה. כל תלמידי כיתות ט' כבר היו על האוטובוסים והיו מוכנים לנסיעה. האוטובוסים שלנו הגיעו, ואמרו לנו להסתדר בזוגות. הבטתי בכולם וראיתי שליד כל אחד יש את בת/בן הזוג המדריך איתו, וחיפשתי בעיניי את אוסטין. לא ראיתי אותו הבוקר. "אשלי!" הופתעתי מהמראה שלה. היא שינתה את חולצת המדריכים שלה. החולצה הייתה קשורה על בטנה בצורה סקסית, והיא גזרה חתיכה מהאמצע כדיי שיראו את מחשופה.
"מה? חמוד לא?" היא אמר מנענעת את חצאית המיני הקטנה שלה. "כן" גיחכתי, "אבל יסכימו לך לעלות ככה?" שאלתי והעברתי את מבטי אל הרכזת הראשית, שספרה כל אחד שעלה על האוטובוס.
"אם יסכימו לך לעלות עם השורט הפצפון הזה, יסכימו לי לעלות עם מחשוף" היא צחקקה בוחנת אותי מכף רגל ועד ראש. הרכנתי את ראשי אל עבר השורט ג'ינס שלי, ואני חייבת להודות, היא צדקה. הוא באמת קצר מידיי.
"הו" מלמלתי. "אני אלך להחליף"
"לא!" קולה עצר אותי. "זה מושך, לוגן יתלהב מזה" היא קרצה בחיוך ועלתה על האוטובוס. צחקקתי.
"היי" קול מוכר נשמע, וידיים עטפו את המותניים שלי. "היי" חייכתי והסתובבתי אל לוגן.
"באסה שאני לא יכול להיות איתך" הוא נאנח והעביר חלק משיערי אל מעבר לכתף. "כן, אנחנו אפילו לא באותו אוטובוס" עשיתי פרצוף עצוב והוא חייך. "אני מקווה שנמשיך מתי שהוא מה שהתחלנו אצלי באותו ערב" הוא לחש לאוזני ואני חייכתי בהיסוס.
"לוגן, לפה!" קול מבוגר נשמע. "קוראים לי, ביי" הוא הגניב נשיקה על שפתיי והסתובב בריצה קלה אל עבר אחד מהאוטובוסים שעמדו בטור.
מהצד ראיתי גוף העומד לידי, וסובבתי את ראשי. "טוב שנזכרת" אמרתי אל עבר אוסטין.
הוא העביר אליי מבט, ושתק. "מישהו שקט היום.." לחשתי בידיעה שהוא שומע אותי. עלינו על האוטובוס והתיישבנו במקומות שלנו. נהניתי מהעבודה שהוא שותק ולא מציק לי. התרווחתי על המושב בחיוך.
"על מה את מחייכת בדיוק?" קולו של אוסטין עצר את חיוכי. "והינה אתה מתחיל.." מלמלתי לעברו.
"אם אנחנו הולכים להיות תקועים ביחד במשך שלושה לילות, אז בבקשה, בוא לפנות נהנה מזה" אמרתי מהר לפני שהוא יפתח את פיו ויגיד משהו שיעצבן אותי. "הו, אני ייהנה" אוסטין חייך והנהן לעברי.
"אתה דוחה, אתה פשוט דוחה." הנדתי את ראשי והסתכלתי אל עבר שאר האוטובוס.
"חבר שלך לא טוב יותר" הוא רטן ואני הסתובבתי אליו. "מה זה אמור להביע?"
"כלום" הוא מלמל לאחר כמה שניות שבהה בי, והעביר את מבטו אל עבר החלון. "משהו לא בסדר איתך.." לחשתי בכעס. "אני שומע אותך את יו – "
"אני יודעת" צעקתי. "ילד.." מלמלתי בזעם. "או אני? מה אית – "
"שאנל ואוסטין, תסתמו." קול נשי מהמיקרופון הקטן שבאוטובוס נשמע וקטע את אוסטין מלסיים את המשפט שלו. הזזתי את ראשי וראיתי את אשלי עומדת שם בחיוך מתנצל אליי. העברתי אליה מבט של 'מה את עושה?' . "טוב אז, דין הנהג שלנו, נותן לי להשתמש במיקרופון כדיי לבדר אתכם קצת בזמן הנסיעה" היא אמרה ואנשים הריעו מסביב.
"אוקי שתקו" היא צעקה, צחקתי. "בואו נשחק משחק.. 'אף פעם לא'" היא אמרה וכולם הריעו שוב. "אבל רגע, אין לנו שתייה" אחד הבנים צעק. "לא נורא, נשחק עם האצבעות" היא גיחכה. כולם הרימו את הידיים שלהם למעלה, מכינים את האצבעות, ואני הרמתי גם. "נו" פניתי לאוסטין, הוא נאנח והרים את ידו.
"אוקיי, אף פעם לא.. הייתי באורגיה" היא אמרה בצחקוק, וכמה אצבעות עלו למעלה. הבטתי באוסטין והוא הרים אצבע אחת. "אוי" נגעלתי. "הן היו נורא נחמדות" הוא חייך אליי ואני העברתי את המבט הנגעל שלי אל אשלי בחזרה.
"אוקיי, תורך ג'ייד!"
"אף פעם לא… ניסיתי לגלח את הביצים שלי" קולות נגעלים נשמעו. "לא נחשב, את בחורה" אחד מהבנים צעק והרים את האצבע שלו במבט מבויש.
הסתכלתי על אוסטין. "באמת נראה לך?" הוא שאל ואני גיחכתי והרמתי כתפיים. "אי אפשר לדעת" הוספתי.
המשחק ככה המשיך, במשך שעה או יותר. נגעלתי וצחקתי מהשאלות המוזרות של כולם. בית ספר של תלמידים דוחים.
"באמת שילמו לך בשביל..?" שאלתי את אוסטין שהסתכל עליי. "סקס? תגידי את המילה אל תתביישי" הוא גיחך, והרכנתי את ראשי במבוכה. "וכן" הוא הוסיף. "זה היה בשביל 50 דולר" הוא הנהן את ראשו והסתכל על נקודה מסוימת, כאילו משחזר את אותו לילה.
"אתה לא אמיתי" נגעלתי. "אוי תירגעי בתולונת" הוא העביר את מבטו אליי בחיוך.
"לא להרבה זמן.." לחשתי לעצמי. "מה אמרת?" הוא המשיך להסתכל עליי, הפעם ללא חיוך. "כלום" הסטתי את מבטי ממנו, מובכת מהעבודה שהוא שמע אותי. "תסתכלי עליי, מה אמרת?" הוא שאל והזיז את פניי אליו. "אל תיגע בי" גערתי.
"את באמת הולכת לאבד את הבתולין שלך לבחור כמו לוגן?" אוסטין שאל, וההבעה שלו הייתה שונה משל מקודם. "זה לא עניינך!" כעסתי. "כן זה כן!" הוא צעק בחזרה. "איך זה עניינך בדיוק?" רטנתי. "זה ענייני כי אני יודע שאת מסוגלת ליותר מ.. לוגן!" הוא אמר במבט דיי נגעל, ואני כיווצתי את עיניי אליו. "הו, כמוך?" אמרתי בציניות, והוא הביט בי בכעס. "לא, לא כמוני." הוא מלמל לאחר כמה שניות של שתיקה, "אבל לא כמו לוגן" הוא הוסיף וגלגלתי את עייני. "אוסטין ושאנל, בפעם המיליון היום, תסתמו" אשלי קראה דרך המיקרופון, מה שקטע את אוסטין פעם נוספת מלהוסיף עוד משהו לשיחה שלנו.
כשהאוטובוסים עצרו, ירדנו למטה ולקחנו את התיקים. את כל המזוודות הנחנו בינתיים במקום הלינה.
"אוקיי.. קייטי, אלנה, סאם, מאט וטיילר" אמרתי מצביעה על חמשת הנערים והנערות שעמדו איתי. "אתם איתי ועם אוסטין" הצבעתי עם ידי הצידה, מבלי להסתכל.
"את מתכוונת אליו שם?" סאם אמרה והצביעה אחורה, ראיתי את אוסטין נשען על עץ ומעשן. "אוסטין!" צעקתי והוא קפץ בבהלה. שילבתי ידיים בכעס. "מצטער אמא" הוא מלמל לעברי כשהתקדם אלינו בחזרה, הם צחקקו. "תתעלמו ממנו" פניתי אליהם.
"היא פשוט כועסת כרגע כי כשהיינו באוטובוס אמרתי לה שהיא ב – "
"סתום" קטעתי אותו במהירות. "בכל מקרה" חייכתי אל הקבוצה. "בואו נתחיל" התחלתי לצעוד והם היו מאחורינו. נכנסו לתוך היער העצום ועברנו ליד נהרות, צמחים, מערות והסברתי על הכול.
אוסטין עמד ליידי כל הדרך ושתק, נותן לי לעשות את העבודה לבדי. "עושים הפסקה" אמרתי כשהגענו לאגם גדול. "סוף סוף" קייטי התיישבה על סלע ושתתה מים. כל אחד מהם הוציא את האייפון שלו והתחיל לצלם תמונות ולסמס. "באמת הבאתם את הפלאפונים שלכם לקמפינג?" שאלתי עם גבה מורמת, וכולם הנהנו מבלי להזיז את המבט שלהם מהמסך. "נהדר" מלמלתי. "בינתיים, אולי תסביר על האגם אוסטין?" אמרתי פונה אליו, והבנות הרימו את ראשן במהירות. "כן, תסביר אתה" אלנה חייכה בחושניות. אוסטין חייך בחזרה אל שלושת הבנות, ועמד ליד האגם. "אוקיי.." הוא העביר יד בשיערו הקצר והשחור. "אמ.. זה אגם" הוא מלמל והן צחקקו. "מה יש להסביר?" הפעם הוא פנה אליי. נאנחתי והעברתי יד על המצח. "יש בו מים, ואפשר.. לשחות בו.. ולדחוף אנשים לתוכו.." הוא חייך, "קאפקייק אוהבת את זה במיוחד" הוא פנה אליהן והצביע עליי. "אידיוט" סיננתי מבין שיניי. "חמודה" הוא החזיר לי והתקרב. "ממזר" שילבתי ידיים בכעס והוא חייך והתקרב יותר, "סקסית" הוא בהה בי בחיוך והרגשתי את ליבי פועם בחוזקה. אני לא יודעת ממה זה, העובדה שאני ממש שונאת אותו, או ממש נמשכת אליו.
"אתם זוג או מה?" קולו של מאט נשמע לראשונה, והסתובבנו לכיוונם של הקבוצה. "לא!" ענינו ביחד.
"אז אתם משוגעים אחד על השנייה" סאם המשיכה אותו. החזרתי את מבטי אל אוסטין, שהסתכל עליי באותה הבעה.
"נגמרה ההפסקה!" צעקתי והרמתי את התיק שלי, ממשיכה ללכת. "אוף" שמעתי את קולותיהם, כשהם צועדים מאחוריי.
עברנו בעוד כמה מקומות, שכמובן אני הסברתי עליהם. אוסטין רק שתק כל הדרך ועישן סיגריה.
עצרתי במקום, והבטתי במפה. "הו, פה אמורים להיות לנו מכשולים כיפיים" הצבעתי על המפה והסתכלתי אל המשך היער. הורדתי את התיק שלי והנחתי אותו על הרצפה, וכך גם כולם.
"נהדר" נשמעו קולות ציניים. "אפשר הפסקה?"
"עוד שעה וחצי תהייה הפסקה נוספת" אמרתי והמשכתי לצעוד. "קאפקייק" אוסטין צעק והתקדם לעברי כשדרכתי על חוט, רשת תפסה את שנינו ולכדה אותנו באוויר. שמעתי צחקוקים למטה, וניסיתי להוריד את הראש כדיי לראות את הקבוצה, אבל זה היה בלתי אפשרי כיוון שהרשת מיועדת לאחד, ואני ואוסטין היינו בה יחד.
"יש לי סכין בתיק, תחתכו את החבל" אוסטין צעק לעברם. "אתה צועק לי באוזן!" נאנחתי, הרגשתי כמה פעמים את השפתיים שלו על שלי בטעות, היינו כל כך צמודים שזה הרגיש כאילו אנחנו אחד. "תתמודדי!" הוא החזיר לי.
"ביי לוזרים" טיילר צעק בצחוק גדול. כל אחד ואחת מהם לקחו את התיקים שלהם ונבלעו בתוך היער בקולות מרוצים. "לא! תחזרו!" צעקתי בחוזקה. "תפסיקי לצעוק כל כך חזק!" הוא רטן. "תתמודד!" החזרתי לו והוא הביט בי בכעס.
"נהדר, מה עושים עכשיו?" מלמלתי בשקט והבטתי בעיניו. "עכשיו שותקים ומנסים לחשוב" הוא אמר ואני נאנחתי והנהנתי. "יש לך עיניים כחולות" הופתעתי. "לא שמת לב?" אוסטין שאל והביט בשלי. "לא, הן כל כך כהות שחשבתי שהן חומות" אמרתי והוא הרים כתפיים.
"יש לי אולר ברגל, אבל אני בחיים לא אצליח להגיע לשם" אוסטין אמר לאחר שעמדנו כמעט חצי שעה בדממה.
"אתה רציני?" הרמתי את קולי בכעס. "כן" הוא אמר דיי רגוע, ונאנחתי. "עמדנו בשקט כל הזמן הזה והיה לך אול – " קטעתי את עצמי ונשמתי עמוק.
"תנסה, אנחנו לא יכולים להישאר ככה כל היום" אמרתי וניסיתי לזוז. "אני יכול" הוא חייך ואני הסתכלתי עליו ללא הבעה. "בסדר" הוא נכנע. "למה יש לך סכין? ועוד שניים?" שאלתי בזמן שהוא ניסה להגיע לרגלו ללא הצלחה. "למה לא?" הוא שאל מכופף. "זה בלתי אפשרי" הוא מלמל והתנשף בכבדות.
"אני אנסה, איזו רגל?" שאלתי. "שמאל"
שלחתי את היד הכי רחוק שאני יכולה, נפגשת עם המכנסיים של אוסטין בדרך. "את יודעת, בנסיבות אחרות, זה היה יכול להיות דווקא מאוד סקסי וא – "
"שתוק" קטעתי אותו וניסיתי להתקרב כמה שיותר לנעל שלו.
"יש!" אמרתי ועליתי חזרה עם הסכין. הוא הסתכל בחיוך מתרשם. "מי ידע שאת כזאת גמישה" הוא חייך ואני התעלמתי מדבריו והתחלתי לחתוך את החבלים. "זה חזק מידיי" מלמלתי.
"תביאי לי" הוא לקח ממני את הסכין וחתך את החבלים תוך כמה שניות, נפלנו בחוזקה למטה.
"אח'!" צעקתי כשהוא נחת עליי. "אולי תרד?" שאלתי לאחר כמה שניות שהוא חייך אליי. אוסטין גיחך וקם, מושיט לי יד לעזרה. קמתי בעצמי וניערתי את החול והעלים שהיו עליי.
"צריך לחפש אותם" אמרתי מרימה את התיק שלי, והוא את שלו. "לא, שילכו להזדיין! הם עזבו אותנו פה! מה היה קורה אם לא היה לי את האולר?" הוא אמר עצבני ונופף עם האולר בידו. "אוקי.. אבל עדיין, אנחנו המדריכים שלהם! נמצא אותם והמורה שלהם תטפל בהם כבר" אמרתי רגועה, והוא נאנח.
"גם אם הייתי מסכים איתך, אי אפשר להתחיל לצעוד" הוא אמר והתקרב אליי. "למה לא?" שאלתי והרגשתי את ידו על שלי. הוא הביט בשעון התכול שלי. "עוד כשעתיים בערך כבר יהיה חשוך מאוד. עדיף לנו לחפש מקום להקים את האוהל שלנו ולישון, ובבוקר נקום מוקדם כדיי לחפש אותם" הוא אמר ואני שתקתי. בפעם הראשונה, הוא צודק. "זה לא יכאב לך להסכים איתי" הוא הביט בעיניי. "בסדר" אמרתי לאחר כמה שניות אוחזת במפה והתחלתי לצעוד.
מצאנו שטח ריק באמצע היער בין כל העצים, והנחתי את התיק שלי על אחד הסלעים. הוצאתי מהתיק את השמיכה האהובה עליי, ועטפתי את עצמי בה, מנסה להתחמם מקור האימים ששרר את היער. הסתכלתי אל עבר השמיים וראיתי שהם מתחילים להחשיך. אוסטין אסף כמה זרדים, והדליק את המדורה שהכין יחד עם המצית שלו.
עם השמיכה עליי, התכופפתי אל עבר התיק שלי והוצאתי בקבוק מים. "שיט!" צעקתי ואוסטין קפץ במקום. "מה?" הוא שאל והתקרב אליי בדאגה.
"האוהל, הוא לא פה.. הוא במזוודה שלי" אמרתי עם יד על המצח והוא צחק. "מה מצחיק?"
"מזוודה?" הוא שאל. "כן אוסטין, מזוודה! שם הבגדים שלי, הקרמים וכל הדברים נמצאים שלי שם, וגם האוהל!" צעקתי והוא צחק, מתקרב אל התיק הענק שלו. הוא הוציא משם שקית גדולה וסגורה וזרק לעברי. "הינה לך אוהל" הוא גיחך. "למה הסתובבת עם אוהל בתיק?" שאלתי בעיניים גדולות, ופתחתי את השקית.
"אני לא בחורה קאפקייק. מספיק לי תיק גדול עם אוהל, כמה בגדים והרבה אוכל" הוא חייך אל עבר התיק שלו והוציא חטיף, מתחיל לאכול.
פתחתי את האוהל והוצאתי את המקלות. "אתה רוצה לעזור?" שאלתי, והנחתי את השמיכה שלי על התיק.
הוא התקדם אליי, וסימן לי לשבת בזמן שהוא בונה במהירות את האוהל לבדו. כשהוא סיים הבטתי באוסטין וגלגלתי עיניים. "מה?" הוא גיחך.
"לא יכולת להביא אוהל של ארבעה לפחות?" אמרתי מסתכלת על האוהל הדיי קטן שהיה מוצב מולנו.
"זה בסדר" הוא אמר והניח את התיקים שלנו לידו. "אני לא אנשך אותך תפסיקי לדאוג" הוא הוסיף בגיחוך. הנחתי את השמיכה בחזרה עליי.
הוא סידר את השק שינה שלו בתוך האוהל. "אם האוהל שלך במזוודה, אני מבין שגם אין לך משהו להתכסות איתו חוץ מהשמיכה הזאת עלייך, נכון?" הוא שאל והנהנתי.
"את יכולה לקחת את השק שינה שלי" הוא אמר והתיישב מול המדורה. בהיתי בו כשהוא לקח מרשמלו ושורף אותו. הרגשתי עקצוץ של רעב בבטן. "בואי" הוא אמר ומשך אותי לצידו. התיישבתי בסלע, והוא הביא לי מרשמלו בשיפוד. חייכתי ואכלתי בהנאה. "מישהי פה רעבה" הוא חייך אליי ומסר לי עוד אחד.
"מאוד" צחקתי. והוא הסתכל עליי. "מה?"
"פעם ראשונה שאני שומע את הצחוק האמיתי שלך. יש לך צחוק של תינוקת" הוא גיחך.
"אשמתה של סבתא שלי" אמרתי והוא חייך. "הייתי רוצה להתעורר עם הצחוק הזה כל בוקר" הוא המשיך את חיוכו והפעם הסתכל עליי.
חייכתי בחזרה והעברתי את מבטי אל השמיים, שכבר היום חשוכים, ומספר כוכבים בצבצו.
נהייה כל כך קר שנכנסתי לתוך האוהל ונשכבתי עם השמיכה שלי. לאחר כמה דקות, אוסטין הצטרף אחריי שכיבה את המדורה. "אמרתי לך לקחת את השק שינה שלי" הוא נשכב לידי. "אני בסדר" אמרתי מכורבלת בשמיכה. "את מעצבנת" הוא נאנח ופתח את שק השינה ,מרים את רגליי ומכניס אותי לתוכו בקלות. מעל השק הוא הניח בחזרה את השמיכה שלי.
חייכתי אליו, והוא נשכב במקום שלו. "אתה מעצבן" החזרתי לו בקול עייף והוא חייך.
"אז, אם אנחנו מעבירים כבר את הלילה ביחד.." הוא דיבר בלחש, "ספרי לי על עצמך.."
"אתה ראשון" פיהקתי. הוא חייך ונשכב על הגב. "אוסטין, בן 18. אוהב בנות" הוא חייך אליי. גיחכתי, "לא נחשב" מלמלתי.
"תורך" הוא אמר ואני נאנחתי. "שאנל, עוד שבוע אהיה בת 16" אמרתי והוא פתח לעברי עיניים בחיוך מופתע. "באמת?" הנהנתי.
"מזל – "
"לא! לא אומרים לפני" קטעתי אותו במהירות, הוא גיחך והנהן. "תורך" חייכתי אליו.
"הורים גרושים, גר עם אמא שלי ואחותי" אוסטין אמר ,"בגלל זה אתה מתנהג אליי מגעיל ואז דואג לי כאילו לא קרה כלום, ככה זה קשר עם אחים ואחיות" אמרתי והוא גיחך. "יכול להיות, אבל לא הייתי רוצה שתהייה אחותי" אוסטין הוסיף ואני הרמתי גבה. "ולמה לא?"
"א. את הבחורה הכי מעצבנת ועקשנית שאי פעם פגשתי" הוא אמר ואני גיחכתי "אתה לא טוב יותר" החזרתי לו לפני שהמשיך את דבריו. "ב. אם כבר, הייתי רוצה אותך בתוך משהו אחר" הוא אמר מביט בי.
"תורי" אמרתי לאחר כמה שניות, ונשכבתי על הגב. "ההורים שלי ביחד, יש לי גם אחות ו.. סבתא שלי נשארת איתנו לחודש בגלל שמשפצים לה את הבית" אמרתי והוא הנהן בהקשבה. "היא כמו אמא שנייה בשבילי" הוספתי.
"ברת מזל" הוא לחש לעברי. "ולמה זה?" הסתובבתי לצד שלו, והתכרבלתי כמו כדור.
"נשמע שטוב לך" הוא הסתובב לעברי גם, והסתכל עליי. "אם אתה מתכוון לזה שאני בקושי רואה את ההורים שלי, כי הם כל הזמן עובדים.. ואלו היו רק אני ואחותי בבית רוב הזמן לפני שסבתא שלי באה, אז כן" אמרתי נושמת עמוק, והוא שתק. "תורך.." לחשתי.
"טוב.." הוא אמר וחשב לעצמו. "אני חושב שאת טיפשה אם את הולכת לשכב עם לוגן" הוא אמר ואני נאנחתי בקול. "אני לא אומרת שאני אשכ – "
"תשמעי אותי קודם " אוסטין אמר לפני שהספקתי לסיים את המשפט, והנהנתי אליו.
"אם כבר תעשי את זה.." הוא נשם עמוק. "לא איתו. את מיוחדת מידיי קאפקייק, ואת צריכה מישהו שראוי לך" הוא אמר ולא השתלטי על חיוכי. "חוץ מזה.. הוא בר מזל בעצמו שיש לו אותך".
"הוא ראוי לי" אמרתי מיד , "ותודה" חייכתי.
"אתה גם לא כזה נורא" הוספתי, והוא חייך חיוך קטן. "לא כזה נורא?" הוא חזר אחריי.
"אתה סביר פלוס" הוא גיחך כתגובה. "אני רצינית" חייכתי. "טוב, אז תודה גם" אוסטין חייך בחזרה. יכולתי להבחין שהידיים שלו רועדות. הוצאתי את השמיכה מעליי, ומסרתי לו אותה. "לא" הוא אמר מיד וזרק את השמיכה אליי בחזרה. "אל תהייה מעצבן!" הרמתי את הקול והבאתי לו אותה. "אני מספיק מחוממת, תודות לשק השינה שלך, אז תיקח את השמיכה ואל תתווכח איתי" כעסתי. הוא חייך והניח את השמיכה מעליו. "כן אמא" הוא רטן ואני עצמתי את העיניים לאט בחיוך.
"היי" הוא אמר ואני פתחתי את עיניי בחזרה. "הא?" שאלתי והמבט שלו היה רציני. "לא ביקשתי סליחה כמו שצריך, על.. את יודעת, המסיבה" המשכתי להסתכל עליו וחיכיתי שימשיך. "סליחה" הוא אמר לבסוף וחיוך עלה על פניי. "סולחת" החזרתי והוא חייך אליי גם. "אפשר שמחר נהייה ידידים טובים ולא נריב כל שנייה?" שאלתי מפהקת, ועצמתי את עיניי. "כן" שמעתי את החיוך בקולו. "לילה טוב" לחשתי והתכרבלתי בתוך עצמי. "לילה טוב קאפקייק".