כנפי מלאך – פרק 1

בס"ד

מהפרק הקודם:
רגע מה?!" אמרה ג'יין והעבירה את עיניה אל נערה שנראתה כבת גילה של ג'יין, לא ניתן היה לראות מרחוק את פניה והיא ברחה מכמה שוטרים שרדפו אחריה "זה היה קל" אמרה ג'יין לעצמה והתקדמה במהירות לעבר הנערה שנכנסה בטעות לדרך ללא מוצא………..

"מה אני עושה עכשיו?" מלמלה לעצמה הנערה בלחץ,
"למה את עצובה" אמרה ג'יין בחיוך ,
"ממ..מי את?" ענתה הנערה בבהלה,
"את מתנהגת מוזר" אמרה ג'יין וצחקקה,
"הם מתקרבים" אמרה הנערה בלחץ,
"את רוצה להתרחק מהם?" שאלה ג'יין בתמימות, והנערה הנהנה,
"תני לי את ידך" אמרה ג'יין לנערה והושיטה לה את ידה, והנערה עשתה כדבריה, ותוך כמה שניות
שניהן היו רחוקות מהשוטרים בתוך יער יפייפה,
"מממ…..מה קרה פה, מה את?" שאלה הנערה בפחד,
"אני ג'יין מלאכית במשימה ואת?" אמרה ג'יין וחייכה חיוך כובש וחמוד,
"את מה?" שאלה הנערה בפחד וג'יין צחקה,
"את מטורפת" אמרה הנערה שנראתה מאוד מבולבלת ממה שקרה,
"מה זה?" שאלה ג'יין בתמימות,
"את באמת מלאך?" שאלה הנערה בבלבול ובחשש,
"את מוזרה" אמרה ג'יין תוך צחוק, בקול חמוד, "איך קוראים לך?" הוסיפה בחיוך,
"א…איימי" אמרה איימי בחשש,
"איימי" חזרה ג'יין על תשובתה של איימי, "יש לך שם יפה" הוסיפה,
"תודה" אמרה איימי בקול חלש, "איפה אנחנו?" הוסיפה,
"חשבתי שתדעי, הרי את בת האנוש שלי" אמרה ג'יין והסתכלה על איימי שנראתה מבולבלת,
"אני מה?" שאלה איימי את ג'יין בבלבול,
"בת האנוש שלי" חזרה ג'יין על עצמה,
"מה זה אומר?" שאלה איימי בבלבול,
"שאת ואני צריכות להשלים משימה ביחד, ואז אני אקבל את כנפי המלאך שלי" אמרה ג'יין,
"איזו משימה?" שאלה איימי בחשד,
"לא יודעת, המורה שלי אמר שנגלה כבר לבד" אמרה ג'יין,
"מאוד עוזר המורה שלך" אמרה איימי בציניות, אך ג'יין רק הסתכלה עליה כלא מבינה,
"אם אנחנו כאן אז אנחנו צריכות להיות כאן, מלאכית תמיד מגיעה למקום נכון" אמרה ג'יין בביטחון,
"בואי" אמרה איימי שכבר הרגישה נוח ליד ג'יין ופחות חששה ממנה,
"לאן?" שאלה ג'יין,
"אמרת שאנחנו במקום נכון, לא?" אמרה איימי וחייכה חיוך קטן, וג'יין הנהנה,
"אז אולי אם נמשיך ללכת נדע מה אנחנו צריכות לעשות" אמרה איימי וחיוכה התרחב, וכך גם חיוכה של ג'יין ושניהן התחילו ללכת.

עד שאיימי נעצרה בפתאומיות, "מה קרה?" שאלה ג'יין בסקרנות,
"קחי" אמרה איימי והושיטה לג'יין אבן בינונית בצורת אליפסה,
"אבן?" שאלה ג'יין את איימי בפליאה,
"את יודעת מה זה?" שאלה איימי,
"בטח, אני אולי לא יודעת כל כך הרבה על בני האדם אבל על העולם אני יודעת הרבה" אמרה ג'יין בחיוך,
"אם למדו אתכם על כדוה"א אז למה לא לימדו אתכם על בני האדם?" שאלה איימי בפליאה,
"בגלל שאתם בני האדם עושים הרבה דברים לא טובים, ואנחנו המלאכים מאוד יכולים בטעות ללכת בדרככם" אמרה ג'יין בעצב,
"תזרקי אותה?" אמרה לפתע איימי בחיוך קטן,
"את מה?" שאלה ג'יין בפליאה,
"את האבן" אמרה איימי,
"למה שאעשה דבר כזה?" שאלה ג'יין כלא מבינה,
"המשפחה שלי ענייה ולכן לא היה לי משחקים בילדותי" אמרה איימי בעצב,
"ענייה?" שאלה ג'יין את איימי,
"לא היה לנו הרבה כסף, לבני האדם יש מעין עיגולים קטנים וגדולים שחלקם עשויים כסף וחלק זהב
שאיתם הם משיגים אוכל, לבוש וכו', לאנשים החשובים מהמעמד הגבוה יש יותר ולאנשים הפשוטים מהמעמד הנמוך יש פחות והמשפחה שלי מהמעמד הנמוך, הבנת?" שאלה איימי את ג'יין ,
"בערך, ואך זה קשר לאבן?" שאלה ג'יין בפרצוף סקרן,
"אז במקום משחקים אבי היה לוקח אותי לפה ואומר לי לזרוק את האבן הכי רחוק שאפשר" אמרה איימי
כשעל פניה מבט עצוב מלא געגוע, "אתם ממש מצחיקים" אמרה ג'יין וצחקה צחוק קטן שהעלה חיוך על פניה של איימי, "תזרקי" אמרה איימי וג'יין זרקה את האבן הכי רחוק שיכלה, שזה אומר ממש רחוק,
לאור העובדה שהיא מלאך ואיימי הביטה בה בפליאה אך לפתע נשמע זעקת כאב מהמקום שנפל בו האבן,
"שיט נראלי שפגענו במשהו" אמרה איימי ועיקמה את מצחה,
"זה דבר רע?" שאלה ג'יין בחשש, ואיימי הנהנה לחיוב ושתיהן רצו לעבר המקום שבו נפל האבן,
וכשהגיעו איימי קפאה על מקומה והבעת פחד עלתה בפניה כשראתה נער, בעל שיער שחור ארוך במקצת,
עיניו היו ירוקות אפורות ולבושו היה מהודר כך שניתן היה להבחין בכך שהוא מהמעמד הגבוה,
לעומת איימי, ג'יין מיהרה להתקרב אל הנער ולבדוק את ראשו שנפגע מהאבן,
"זה לא כזה נורא" אמרה ג'יין "יש לו רק בלוטה קטנה בראשו" הוסיפה,
"ז..זה…זה…" התחילה איימי לומר בגמגום ובפחד, "זה מה?" ניסתה ג'יין להבין מה איימי רוצה להגיד,
אך לפני שאיימי הספיקה לומר משהוא, ג'יין הרגישה יד חזקה אוחזת חזק בזרועה…..

המשך יבוא………