כשהכול מתפורר

אני יודעת שאתם מצפים ממני לאיזה התאהבות בידיד הכי טוב שלי, אבל הוא כבר חבר שלי אולי, חברה כלבה אבל כל החבורת שלי ואני אנחנו הקדושות לפחות ככה קוראים לנו. בזמן שכל הילדים בשכבה שלנו משתכרים במסיבות ליל שישי אנחנו נהנות מדברים אחרים. אני אומרת לחבר שלי שילך למסיבות אם הוא רוצה, אבל אם אני יגלה שהוא התנשק עם מישהי אחרת אני קורעת אותו.

"רוז, רוז את איתי?" אמר דרייק וניתק אותי ממחשבותי, לפני שתשאלו את עצמכם 'מי זה דרייק?' זה החבר שלי אנחנו חברים כבר שנתיים והוא פשוט גורם לי להיות מאושרת.
"כן כן אני איתך" עניתי.
"אז איפה הייתי אה נכון אז דן הוריד את החולצה שלו והתחיל לרקוד ריקודי בטן על השולחן ברור שרון סופר כעס כי הוא ישאיר סימני רגליים וההורים שלו ייראו אותם כשהם יחזרו זה היה כל כך מצחיק אני מת על מסיבות ליל שישי את צריכה לבוא פעם אחת את חסרה לי שם" אמר והסתכל עליי.
"אתה לא פוחד שאחשוף את חיית הלילה הפרועה שבך כי אני כן" אמרתי וגיחכתי.
"למה אני חיית לילה מטורפת אני רוקד מושלם" אמר והחל לעשות תנועות ריקוד מפגרות.
לא יכולתי לעצור את עצמי מלהתפקע מצחוק.
"טוב כדאי שתפסיק לפני שאנשים יחשבו שאתה מתחשמל או משהו דומה לזה" אמרתי.
"זה לא משנה איך אני רוקד העיקר שאת מחייכת" אמר.
קולות בראשי אמרו 'אווווווווו'.
נצמדתי אליו והוא נישק אותי אני חושבת שדרייק הפף להיות מרכז חיי ואני שמחה מזה כי אני אפילו לא יודעת איך להסביר את זה איך שהוא הולך אני רוצה שיגיד שעבד עלי והוא נשאר.
"תתכונן לצעקות של המורה עוד פעם איחרנו" אמרתי.
דרייק פתח את הדלת.
"דרייק ורוז כל בוקר אותו סיפור פעם הייתם מאחרים לבד ועכשיו אתם מאחרים ביחד מה צריך לקרות כדי שתפסיקו לאחר" צעקה המורה.
"אנחנו ממש ממש מצטערים זאת פעם אחרונה מבטיחה" אמרתי בקול חלש.
"כן בטח" מלמלה ההמורה.

דרייק ואני ישבנו בשולחן הקבוע שלנו והחזקנו ידיים על השולחן. שקעתי במחשבות מוזרות אני לא יודעת למה בימים האחרונים אני מרגישה מוזר שונה. כאילו, כאילו, לא יודעת זה על קצה הלשון אבל אני לא קולטת מה זה שמעתי לפתע את צעקתה של המורה.

"אתה אתה בכלל לא מקשיב לי כל הזמן בוהה" לשניה נבהלתי וחשבתי כי היא דיברה אל דרייק, אך שמתי לב כי מבטה פנה אל מייסון. מייסון, האויב המושבע שלי אנחנו בעלי שנאה הדדית הוא עשה לי כל כך הרבה דברים, שאני בחיים אבל בחיים לא יסלח לא עליהם הוא הפך את החיים שלי לגיהנום, אבל מאז שאני עם דרייק הוא הפסיק, דרייק פשוט הנסיך על הסוס הלבן.

אוי יש לי פיפי, 'מה אני יעשה אין מצב שהיא תיתן לי לצאת אחרי שאיחרתי על החיים ועל המוות?'

"המורה אפשר לצאת לשירותים" קולי בקע מן השקט המוחלט.
"כן בוודאי" כנראה חוסר הנוכחות של מייסון הרגיעה אותה בדיוק כמוני.

יצאתי מן הכיתה אל כיוון השירותים לאחר שיצאתי מן השירותים חשבתי לעצמי 'איזה יופי את מי אני רואה מי אם לא מייסון?' התחלתי ללכת לכיוון הכיתה.

"רוז נו כמה זמן יעבור עד שתסלחי לי" אמר מייסון.
"מייסון הפכת את החיים שלי לגיהנום" אמרתי בקור.
"אבל רוז גם לפושעים הכי גדולים סולחים בסוף" אמר מייסון.
"מייסון אתה פרצת לבית שלי בזמן שהייתי בתוך הבית. ורק שתידע הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות אז תודה שעזרת לי להיות רעה. עכשיו בזכותך אני רחוקה קצת יותר מהגיהנום" אמרתי והמשכתי ללכת.
נכנסתי לכיתה עם הבעה קודרת ניסיתי לחייך, כדי שדרייק לא ישים לב דרייק שנא את מייסון אני לא רציתי להיות זאת שמציתה שריפות ובורחת.

"מה קרה?" שאל דרייק.
"לא קרה שום דבר" אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ.
"רוז אני מכיר אותך יותר מידי זמן אני יודע טוב מאוד שמשהו קרה מה קרה?" אמר.
אני לא יכולה לשקר לו או לפחות להעלים את האמת, אני אוהבת את דרייק. ואני לא רוצה לתת לו סיבה לזרוק אותי.
"סתם, מייסון ואני רבנו אחרי שיצאתי מן השירותים הוא שוב ביקש סליחה" אמרתי בכאב כאילו אני מקיאה כל מילה.
"המייסון הזה הוא אף פעם לא לומד" אמר דרייק בכעס.

*צלצול להפסקה גדולה*

"דרייק אני כל כך מצטערת הבטחתי לבנות שאני יישב איתן בהפסקת עשר" אמרתי.
"את לא צריכה להצטער על זה את רוצה להיות עם חברות שלך זה בסדר" אמר דרייק.
"אוקיי הפסקה נעימה" אמרתי ונשקתי לו על הלחי.
"הפסקה נעימה" השיב לי בחזרה.

הלכתי עם חברותיי לפינת המסדרון המקום הקבוע שלנו ישבנו דיברנו ולפתע,
"רוז למה חבר שלך הולך מכות עם מייסון?" אמרה מרלין.
"מה על מה את מדברת" אמרתי, והסתובבתי "היי למה החבר שלי הולך מכות עם מייסון" הוספתי.

התחלתי ללכת לכיוון מייסון ודרייק, זה לא היה נראה כאילו מישהו עומד להפריד בינהם.
"די די תפסיקו" אמרתי וחצצתי בינהם לפני ששמתי הרגשתי את אגרופו של מייסון על צלעותיי