כשהכול מתפורר (3)

לאחר שינה ארוכה וכמובן רצופת חלומות עליי ועל דרייק מקפצים יד ויד בשדות כמובן שאני יודעת שדרייק בחיים לא יסכים לדלג.

התארגנות של בוקר היא כול כך מיותרת. בכל מקרה אחרי שאת נכנסת בשער, את נדחקת בין חבורת ילדים שאת מכירה רק חצי מהם בהגזמה בניסיון להגיע לכיתה. חשבתי לעצמי תוך כדי צחצוח שיניים.
לאחר שסיימתי את התארגנות הבוקר המפרכת אכלתי את ארוחת הבוקר השעה כבר הייתה 7:50 אז פשוט החלטתי לשפוך את כול קערת הקורפלקס ישר לתוך הפה זה די חוסך זמן. יצאתי מן הבית לאחר שנפרדתי מאימי והרמתי בחוסר טעם את תיק בית הספר. ושלחתי הודעה לדרייק

'תצא מהר הפעם אסור לנו לאחר'

לאחר מספר שניות הגעתי לביתו של דרק תודה לאל שאנחנו גרים קרוב תיקתקתי על הדלת ודרייק פתח אותה בחיוך ואמר

"רוז אני כל כך שמח לראות אותך" ונשק לי על שפתי
"גם אני שמחה אבל קדימה אסור לנו לאחר" אמרתי

אני ודרייק התחלנו ללכת במהירות לכיוון בית הספר איכשהו היינו שם לפני 8:00 שזה סופר מוקדם בשבילנו אז הגענו לשער לאחר שהצלחנו סוף סוף להגיע לכיתה שמתי לב שדרייק קצת מאחורי מעיניין למה פתחתי את דלת הכיתה ושמעתי את כל הכיתה יחדיו

"ברוכה השבה"
"וואו תודה רבה לא הייתם צריכים סך הכול החסרתי יום אחד" תוך כדי דבריי בחנתי את הכיתה אני רואה את כולם עומדים צמודים לקדמת הכיתה ואת מייסון בפינה יושב מבודד
"יאללה מייסון תעשה את מה שסיכמנו אם לא אז אתה יודע מה יקרה" שמעתי קול מן גוש הילדים
ראיתי את מייסון גורר אט אט את רגליו ונעצר מולי
"רוז אני מאוד מצטער על מה שעשיתי לך אני טיפש דפוק מטומטם ואת פשוט כל כך מוצלחת וטובה איך יכולתי לעשות דבר כזה" אמירת המילים הייתה נראית מדוקלמת מאוד מייסון התחיל להסתובב ואז כולם התחילו לגנות אותו
"די תפסיקו נכון הוא עשה את מה שהוא עשה ואם מה שאתם עושים קורה בגללי אז תפסיקו לאף אחד לא מגיעה התנהגות כזאת" אמרתי בכעס
"רוז נו די את לא מתכוונת לזה" אמר דרייק
"כן אני כן מתכוונת לזה" עניתי
"תפסיקי להיות מצטדקת" הרים את קולו
"אני באמת מצטערת דרייק" אמרתי ויצאתי מן הכיתה התחלתי ללכת בצעדים כבדים מלאה רגשות מעורפלים ולא זוכרת אפילו את מילותי האחרונות
לפתע הרגשתי כאילו מישהו אוחז בידי
"רוז חכי" חשבתי שזה דרייק שבה לבקש סליחה אבל המחשבות האלה נעלמו ברגע שזיהיתי שזה קולו של מייסון
"מה אתה רוצה?" אמרתי שסתובבתי
"אני רק רציתי להודות לך שסלחתי לי" ענה מייסון
"סלחתי לך? סלחתי לך?" אמרתי בכעס וסטרתי לו "רק שתידע שאני בחיים אבל בחיים לא יסלח לך"
אמרתי הסתובבתי והתחלתי ללכת ואז נעצרתי
"ורק שתידע הסטירה הזאת היא שום דבר לעומת הכאב שגרמת לי ולא זאת לא רק המכה יש דברים שלא עוברים"
ברחתי לשירותים ונעלתי את עצמי בתוך אחד התאים התחלתי לבכות לא יכולתי להפסיק.