כתר הקיסר – פרק 1 – כריס

I
כריס

שלום .
אני פשוט טיפה עצבנית אבל אל תדאגו , אני אגמור לכתוב לכם
את הפרקים הללו ואלך למרוט את עצבי על פרח או משהו כזה .
אה , כן , קוראים לי כריס ג'ונסון ואני ילדה ניו יורקית בת 12
שלומדת בבית הספר "דרייק" על שם ניקולס דרייק , מייסד בית הספר.
החיים שלי קצת משונים , אתם מבינים ? בספר הזה תבינו בדיוק למה הם כאלה משונים.
אז זה התחיל ככה…

קמתי בבוקר,כרגיל,ועשיתי את כל מה שבן אדם נורמאלי עושה:צחצחתי שיניים,התקלחתי
(יש לי ריח חבל על הזמן בבוקר) וירדתי לקומה הראשונה כדי לחטוף לי
ארוחת בוקר קלה,כי,הרי,רבים המחקרים המעידים על כך שארוחת
בוקר משפרת את כושר החשיבה והיכולות שלנו במשך היום.
הרחתי מלמטה את ריח העגבניות הירוקות המטוגנות שאימא שלי כל כך
אוהבת. אני אומרת לכם,הקוראים,שממש לא מומלץ להריח עגבניות ירוקות מטוגנות
אם אתם לא צמחוניים.
אני,אישית,אוכלת כל. נכנסתי למטבח אשר עפפה בו ריחן של העגבניות הירוקות
המטוגנות של אמא,סתמתי את האף והוצאתי את דגני הבוקר שלי.
התיישבתי ליד אבא שלי מול הטלוויזיה שבה רצו להם שחקני הכדורגל של ריאל מדריד.
אחרי שסיימתי לאכול פלטתי " ביי ! " חטוף ויצאתי לכיוון בית הספר ברכיבה על האופניים שלי .
אם חשבתם שבית הספר שלי הוא מקום נחמד? אז טעיתם.
בית הספר מחולק לכמה וכמה קבוצות. קבוצת החנונים,הממוצעים,הטיפשים,הגותים
והמקובלים.
אם שאלתם את עצמכם "אז באיזו קבוצה כריס?" אז שתדעו , אני בקבוצת הממוצעים .
זאת אומרת שאני לא מקובלת , לא חנונית , לא טיפשה ולא גותית .
אני באמצע , כך שאני דיי סבבה בבית הספר .
אני לא לבד בקבוצת הממוצעים , בקבוצה הזאת נמצאים ג'וש , גוון , אנבל, וויליאם ואלואיס .
אני לא אספר אליהם כי אותם תפגשו בתור מספרים בהמשך הפרקים . אז בואו נחזור לעניין .
התיישבתי לשולחן שלי לצד אנבל ולאחר מספר דקות נכנס מר אוליבר , המורה שלנו למדעים . משום מה , כשהוא נכנס ראשי התרוצץ , כאילו חיפש משהו ששכח .
"בוקר טוב תלמידים ." אמר מר אוליבר בנימה אטומה
וקרירה שגרם לראשי להתרוצץ אף מהר יותר .
"טוב , אני מקווה מאוד בשבילכם שעשיתם את מה שבקשתי ." הוא סרק אותנו במבטו ואז קלטתי. לא הכנתי את החיבור על החלל !
אוקי . בסך הכול תקבלי ריתוק של חודש , תאלצי לאכול אך ורק צלי קפיטריה מגעיל ומסריח , תודחי לקבוצת הטיפשים וההורים שלך יתנו לך לחיות במשך שנה בלי מחשב
וטלוויזיה ובלי פגישות חברתיות ומסיבות . ניסיתי לעודד את עצמי
במחשבה זו אבל רק החמרתי את ההרגשה .
אנבל , שהבינה את המצב לפי הבעת פני , אמרה , "קחי את את העבודה שלי. מר אוליבר לא יעניש אותי כי זו תהיה פעם ראשונה ייתן לי מועד הגשה נוסף . אותך הוא יעניש בלי סוף על זה ."
חייכתי אליה ולקחתי את העבודה שלה אבל אז התברר לי ששמה רשום עליו . "עזבי , אני אסבול." מלמלתי וגוש מילא את גרוני .