כתר הקיסר – פרק 16

XVI

ההליכה לצפון הייתה בין הדברים הקשים ביותר שעשו חמשת החברים אי פעם. ג'וש ואלואיס נראו מוטרדים מאוד, והעיפו מבטים בחשש לכל עבר.
"קרה משהו?" שאלה גוון את אלואיס, שידיו חפרו בטוגה הרומית שלו.
"מממ? א-אה- לא, לא קרה כלום." אמר בקול לחוץ, והאיץ בצעדיו.
גוון הרגישה אשמה. הרי שאילולא הייתה גוררת אותם למערה ההיא, הם מעולם לא היו נקלעים למצב המטורף הזה. מאז שהחלו העניינים להסתבך כל כך, לבה נחמץ יותר ויותר. היא הרגישה שכולם כועסים עליה, למרות שהם ניחמו אותה ואמרו לה שזה לא באשמתה.
או אולי, לחשש קול בראשה, את משכנעת את עצמך שכולם כועסים עלייך, אבל את בעצם זו שכועסת על עצמך.
היא לא אהבה את הדיווח של ג'וש ואלואיס, והיא כלל לא רצתה ללכת לחפש כתר של איזה קיסר מפונק וטיפש. אבל חייה של חברתה, אנבל, עמדו על הכף, והיא לא הייתה מוכנה לתת לה למות, לא כל עוד יש ברירה אחרת. צמרמורת חלפה בה, והיא שאלה את עצמה למה דווקא הם, למה לא מישהו אחר. והשאלות נותרו ללא מענה, ותחושת תבוסה מרירה מילאה את פיה ביובש. היא חשה, שאם תיכשל במשימה, היא תשבר ותקרוס. או שהמשימה תשבר ותקרוס עליה, אחת מן האפשרויות. היא חשה בריקנות מוחלטת, ורק פסעה בעקבות אלואיס, כריס, וויליאם וג'וש, בלי לראות את הדרך באמת.

כשאלואיס נעצר, הוא חש בהתנגשותה של גוון בגבו. היא התנערה, והציצה מעל לכתפו. הם לא עמדו עוד במדבר שומם, אלא במקום בו העשב צומח בשפע, וצמרות העצים לא נראות לעין. אלואיס סבר כי עברו מרחק גדול מאוד, אבל הוא לא באמת שם לב כשהנוף החל להפוך לפורה יותר. אבל מה שבאמת ניכר בעין היה הבקתה הגדולה באופק. היא הייתה, מצפייה מרחוק, עשויה מחומר חום, כנראה קרשים. היא הייתה פשוטה, לא גדולה במיוחד, ולידה הייתה ערוגת פרחים מטופחת בכל מיני צבעים, גדלים וצורות. אלואיס יכול היה להבחין בפרח גדול, בצבע כתום כהה, בצורת להבה, שפלט טיפות סוררות של חומר בצבע זהוב-כתום-אדום, שאלואיס באמת קיווה שזו לו לבה אמיתית ורותחת.
"שנלך לשם?" שאל וויליאם, מצביע לעבר הבקתה הרעועה.
"יש לנו אפשרות טובה יותר?" שאלה גוון במרירות, וכשאף אחד לא הגיב לה, פשוט צעדה קדימה אל הגוש החום הרחוק. וויליאם הביט באלואיס בשאלה, והוא רק משך בכתפיו.
הם האיצו בעקבות גוון, שכבר עברה רבע מהדרך לבקתה, ובשתיקה מעיקה במקצת הם צעדו אל הבקתה.

כשהם הגיעו אל שביל הגישה לדלת הראשית, הם בחנו את ערוגת הפרחים ביתר זהירות, מכיוון שהפרחים נראו מפלצתיים ביותר. הצמח שאלואיס חשש מפניו באמת פלט לבה רותחת ומבעבעת, ולכן הוא גודר בגדר תיל נמוכה ובכל מקום בו הותזה טיפה של לבה שורפת, נשארה רק אבן קטנה בצבע שחור כהה. פרח אחר, קטן בהרבה מפרח-קיא-לבה, היה בצבע לבן, ונראה חלק כמשי. כריס הושיטה את אצבעה וליטפה קלות את אחד העלים, כשלפתע דוקרנים קוצניים במיוחד הזדקרו מן העלים ודקרו את אצבעה של כריס.
"אווה!" צווחה, ומשכה את אצבעה מטווח הדקירה של המחטים הללו. דם טפטף על הפרח והכתים אותו באדום כהה; כריס הכניסה את אצבעה לפיה ומצצה אותה בעצבנות.
ג'וש עמד לשאול לשלומה, כשלפתע נפתחה דלת הבקתה, והקפיצה את החבורה. בפתח עמדה אישה, שחייכה אליהם בחולמניות ואמרה בקול מעורפל:
"אפשר לעזור לכם, ילדים אמיצים?"