"שתיקה" – פרק 9

"אני רוצה לפתוח איתך דף חדש" הוא חייך חיוך קטן וכובש, "בתור ידידים" הוא המשיך והושיט את ידו לכיווני, "הי אני רוי ואת" חיוך רחב נמרח על פניו, "אני לוס" חייכתי חיוך קטן ולחצתי את ידו,
אולי בכל זאת הוא לא כמו שאני חושבת..
–
"יש לך שם יפה", הוא צחק והסיט את מבטו אל הרצפה במן ביישנות ומתיקות, "גם לך" צחקתי,
"ש.. אה.. נחזור לכולם ?" שאלתי באיטיות אחרי שתיקה קצרה שהרגישה די ארוכה, "כן" רוי צחק, פתח את הדלת ויצא, "הופה, הופה" בר צעקה ברגע שאני ורוי יצאנו לחדר, "בר" לחשתי, כרמז שתפסיק, והסתכלתי על החיוך הכובש והביישן של רוי, "מה, מה עשיתם שם רוי?" מור שאל וחיוך ממזר עלה על פניו, הייתי צריכה לכעוס עליו אבל את האמת כל כך התלהבתי שהוא מדבר אתנו ומרים את העיניים שלו מהפלאפון שזה לא כל כך הציק לי, "כלום" רוי משך בכתפיו והתיישב בין בר לסהר, "לוס.." מור צחק והסתכל עלי במן מבט חשוד, "מה?" שאלתי בבלבול והתיישבתי ליד אמבר,
"נו קדימה הרי הייתם שם עשר, חמש עשרה דקות טובות" מור צחק וג'וסלין זרקה עליו כרית, וכולם הבינו את הרמז שבזה, "אל תהיו כאלה נו באמת, לא עשינו כלום, והיינו שם רק שתי דקות" צחקתי והסתכלתי על המבטים המוזרים שכולם נועצים בי, "מה?!" הרמתי מעט את טון הדיבור שלי, והסתכלתי על אמבר שתיתן לי איזה רמז למה שכולם רוצים ממני, "שתי דקות לוס, שתי דקות" טוני צחק, "מה אתם עושים ממני צחוק, שתי דקות מסכנות לעזאזל" קמתי מהמיטה ונעמדתי באמצע החדר, משהו שממש לא אופייני לי, לקום, לצעוק, ולהרגיש בנוח בזה שכולם נועצים בי מבטים,
"תראי…" פיטר נאנח והסתכל על אנגלה שכמובן המשיכה אותו,
"אולי לכם זה נראה שתי דקות, שנהנים הזמן עובר יותר מהר" אנגלה צחקה וביחד איתה גררה גם את הצחוק של סהר ומור, "אוקי באמת, מה יש לכם" רוי קם מהמיטה ונעמד ליידי,
"אוקי, אוקי צוחקים איתכם, אנחנו מאמינים שלא עשיתם כלום" אמבר צחקה,
"אמרתי לכם שלא היינו שם עשר דקות" צחקתי והתקדמתי לכיוון הדלת,
"בזה דווקא לא צחקנו" טוני אמר, "טוב, כן, מה שתגידו, להתראות" אמרתי ובאתי לצאת מהדלת, "לוס" רוי עצר אותי, "כן.." אמרתי והסתובבתי אליו,
"אני גם צריך ללכת, אז אני כבר אצא איתך" הוא אמר ויצא,
"ואתם אומרים לנו להאמין שלא קורה בינכם כלום" שמעתי את בר צועקת ומיד סגרתי את הדלת במהירות. "אל תתייחס אליהם" צחקתי בכוח, אלוהים הם כל כך הביכו אותי, "זה בסדר" רוי צחק והמשיך, "לאן את צריכה ללכת?" הוא גירד בעורפו ובינתיים התקדמו לכיוון הבניין השני,
"לדבר עם המנהלת" נאנחתי, "ואתה?" המשכתי ונעצרתי, "לחדר שלי" הוא צחק והמשכנו להתקדם,
"הא, אוקי" צחקתי, המשכתי ללכת עד ששמתי לב שהוא נעצר, "אתה בא ?" שאלתי והצבעתי על הבניין, "אני צריך לדבר איתך" הוא דיבר ברצינות, שוב עיניו נצצו, "אוקי" מלמלתי והתקדמתי לכיוונו,
"תקשיבי אני.." הוא שוב הסיט את מבטו אל הרצפה, "מה" שאלתי בלחש והוא התקדם באיטיות אלי,
"אני שמח" הוא לחש, התקרב עוד יותר, והרים את עיניו אלי, "אני שמחה לשמוע, ממה ?" שאלתי בלחש, והסתכלתי על כל מקום אחר, רק לא על עיניו, לא הרגשתי נעים ליצור קשר עין, במיוחד שהוא כל כך קרוב אלי. הרגשתי כל כך טיפשה, מה קרה לי, למה לעזאזל נשארתי קרובה אליו, למה לא התרחקתי ופשוט הלכתי משם, לעזאזל מה קורה לי.
"בזכותך" הוא שוב חייך את החיוך הזה, החיוך שחשף שיניים לבנות, החיוך שגורם לי להרגיש משהו לא ברור, "ב.. בזכותי ?" גמגמתי..
(נקודת מבט רוי)
"כן. אני שמח איתך, אני שמח שהצלחנו להיות ידידים, אני או-" אמרתי עד שקטעתי את עצמי, אלוהים אדירים מה התכוונתי להגיד, מה לעזאזל כמעט נפלט לי, "מה ?" היא שאלה, התבוננתי בעיניה היפות, על שפתיה, על.. אלוהים היא כל כך יפה, "מה, מה ?" גמגמתי,
"מה אמרת, אתה נעצרת" חיוך קטן ומשגע נמרח על פנייה, "לא כלום" צחקתי ותפסתי בחוזקה
את שיערי.
"גם אני שמחה" היא חייכה, ושפשפה את כפות ידיה בזרועותיה הרזות, "קר לך ?" גמגמתי,
"לא, אני בסדר" היא לחשה, "לא אני רואה שקר לך קחי" אמרתי בזמן שהורדתי את הג'קט שלי,
"לא באמת רוי, לא צריך" היא ניסתה לעצור אותי אבל כבר הספקתי להוריד את הג'קט,
"תחזיר את זה" היא נאנחה, "לא. אני לא מסכים ללבוש את זה חזרה, אז או שאת תלבשי את זה, או שזה יהיה חסר שימוש, וחבל" צחקתי, "אוקי, למרות ש-", "שכלום" המשכתי אותה ועזרתי לה ללבוש את הג'קט, "תודה" היא צחקה והסתכלה על הז'קט שהיה די ענק עליה, "בכייף" אמרתי ורק עכשיו שמתי לב כמה קר פה בלילות, "מה רצית להגיד ?" שאלתי, "שגם אני שמחה ש.. שאתה יודע, שפתחנו בינינו דף חדש, לא ידעתי שיהיה לי כל כך כייף איתך" היא משכה בכתפייה,
"אני שמח לשמוע, והא אני חושב שהמנהלת כבר סגרה את היום שלה כבר" צחקתי כשהסתכלתי על השעון, "למה מה השעה ?" היא שאלה, "כבר רבע לשתיים" צחקתי, "וואו" חיוך קטן נמרח על פנייה,
"אז הזמן באמת עובר מהר שנהנים" צחקתי, "כן. אוח מחר אני מתחילה ללמוד" היא נאנחה והמשיכה,
"טוב אז.." היא מלמלה, "ניפגש מחר ?" שאלתי, "כן, וקח את הג'קט שלך" היא לחשה בזמן שהיא באה להוריד את הג'קט, "תחזירי לי מחר זה בסדר" חייכתי, "אוקי, תודה" היא חייכה והתקדמה מעט לכיוון השני, "ביי" צעקתי לה אחרי ששנינו התרחקנו אחד מהשנייה, "ביי, לילה טוב" היא צעקה וחייכה את החיוך המהפנט שלה. "עכשיו באמת יהיה לי לילה טוב" מלמלתי לעצמי אחרי שהתרחקתי.
(נקודת מבט לוס)
"סופסוף" בר לחשה ברגע שנכנסתי לחדר, העפתי מבט, כולן ישנו, כל הבנים כבר הלכו ורק בר.. נשארה, "למה את לא ישנה ?" שאלתי, "חיכיתי לך" היא אמרה וקמה מהמיטה שלה, "למה ?" שאלתי בבלבול, "כדי שתספרי לי הכל" חיוך ממזר וענקי נמרח על פניה,