לאמת אין רגליים (פרק 3)

לאחר כמה רגעים הטנדר נעצר.
שני הבחורים קפצו מתוכו ונותרתי לבד.
שמעתי אותם מדברים.
״הבאנו אותה… כן אנחנו כבר שם… לא, לא נגענו בה…טוב…אין בעיה!״
״הוא רוצה שנשגיח עליה עד שהוא יבוא״
שמעתי אחד מהם אומר.
שיערתי ש״הוא״ זה דרו.
פתאום דלת המושב האחורי נפתחה ודילן הרים אותי על כתפו בחוסר עדינות משווע שגרם לי לפלוט אנקת כאב.
״אוח סתמי כבר״ מאט אמר, נהנה מהסיטואציה.
הם הכניסו אותי לבקתה כלשהי באמצע שום מקום וכבלו אותי לכיסא. פי עדיין חסום באותה פיסת בד.
״מה עכשיו?״ שאל דילן את חברו לפשע.
״מחכים״ ענה לו מאט.
״איפה אני? מה אתם רוצים ממני?״ צעקתי לעברם.
״אתה מוכן כבר להוריד לכלבה הזאת את הכיסוי?!״ מאט הורה לדילן.
״אידיוט״ סיננתי לעברו מעוצבנת.
״מה אתם רוצים ממני?!״ שאלתי בתוקפנות.
״וואו וואו מישהי כאן עצבנית. תרגעי בייב אנחנו לא נפגע בך״ אמר מאט וליטף את לחיי. מגע ידו שלח צמרמורות לצאוורי.
״למה אני כאן?״ שאלתי, הפעם רגועה יותר.
״את זה תשאלי את הבוס שלנו, אנחנו רק עושים את העבודה השחורה״ ענה לי דילן והניף את ידיו כחף מפשע.
״דרו?״ שאלתי.
״קולטת מהר״ מאט אישר את דבריי.
״ודרו אמר שהוא יגיע רק מחר אז לבינתיים נוכל להנות קצת״ מאט אמר וקרץ לעברי.
״אתה לא תעז״ אמרתי ונעצתי בו מבט קודר ומעוצבן.
״תראי אותי״ אמר מאט בהתגרות בעודו מתקרב אליי ומלטף את כתפי. הוא התחיל לחתוך את החבלים שכבלו אותי וברגע שהשתחררתי לא בזבזתי זמן והחלתי להכות אותו בכל כוחי, אך לשווא.
מאט, שהיה הרבה יותר חזק ממני, תפס אותי והצמיד אקדח לראשי.
נשימתי נעתקה.
״חשבתי שסיכמנו בלי בעיות, לא?״
״מאט עזוב אותה גם אני הייתי מגיב כמוה.
לפחות היא לא כמו שאר המטומטמות שהתחננו למצוץ לנו כדי שנשחרר אותן״ אמר דילן בגיחוך.
״זאת אזהרה אחרונה״ אמר מאט והסתכל לתוך עיני במבט מאיים.
״עכשיו נשחק משחק קטן״ אמר בחיוך שובב כאילו לא איים לרצוח אותי לפני רגע.