לא אותו הדבר- פרק 12 (אחרית דבר)
"מאמי! בוא לפה רגע!" היא צעקה תוך כדי חיטוט נלהב באחד הארגזים.
"כן?" היא שמעה מאחוריה את קולו ומשכה את ידו אליה. "תראה מה מצאתי!".
"מה זה?" הוא שאל כשהיא הושיטה לידיו מחברת חומה וישנה. "היומן שלי, אידיוט", היא צחקה בחיבה. פניו התעגלו בבת צחוק "את כתבת יומן?". "כן, מה רע?". "כלום", השתררה שתיקה מביכה.
אחרי עשר דקות של שתיקה הוא החליט לאזור אומץ "אני יכול לראות?".
"כן".
הם התיישבו על הארגז בו אוחסנה הספה וקראו.
בדף השלישי היו עיני שניהם כבר מלאות דמעות.
"אתה זוכר כשזה קרה?" "את יודעת איך זה נראה מהצד?" "זה היה ממש נחמד מצידך" "פה ממש התאפקתי לא לצחוק, אני זוכר" "הייתי נראית אז ממש רע" "היינו בורחים אחד מהשני?" "מתי זה בדיוק קרה?" "אני לא מאמין שבאמת עשית את זה!".
ועוד ועוד.
כשהם סגרו את המחברת, ידיהם נפגשו והם הרימו את פניהם.
"אני שמח שפגשתי אותך, גם אם הייתי זבל בהתחלה".
"גם אני שמחה שפגשתי אותך, למרות שהיית זבל".
הם צחקקו לכמה שניות, וכשהביטו סביבם וראו את הארגזים הם הרצינו.
"אתה חושב שזה היה רעיון טוב?".
"תני לי לענות לך עוד כמה שנים".
"אתה חושב שעוד כמה שנים זה יהיה רעיון טוב".
"בדיעבד? כן. הכל נראה טוב בדיעבד".
"אם רק היינו יכולים לחזור לשם…" היא אמרה והצביעה על המחברת "…הכל היה הרבה יותר קל שם".
"גם עכשיו יכול להיות לנו קל".
"כן? איך?".
"תסמכי עליי".
הם יושבים במשך דקה ומחכים.
"עדיין לא קל לי".
"ועכשיו?"
"עכשיו כן".
תגובות (0)